מהלכות חול המועד חלק ב

1. בגדי קטנים שרגילים להתלכלך תדיר, דהיינו עד כבן ארבע – שש שנים, מותר לכבס בחול המועד לצורך המועד, אבל של גדולים יותר דינם כבגדי גדולים לעניין כיבוס בחול המועד. בשו"ע בסימן תקל"ד סעיף א' איתא שבגדי קטנים מותר לכבס בחול המועד, והוא מדברי הירושלמי וכמבואר בב"י שם. והביא שם דברי הגהות מיימון בטעם הדבר, כי דרך הקטנים להתלכלך בטיט ובצואה תדיר, וראה בדברי הרמ"א שם. ובאור לציון (ח"ג סי' כד אות א') כתב שנראה שבזמנינו גיל הקטנים שרגילין להתלכלך תדיר הוא כבן ארבע או שש שנים, שיש ילדים שלאחר גיל ארבע או חמש שנים אינם מתלכלכים כל כך, ויש שעד גיל שש או שבע שנים עדיין מתלכלכים כל כך, אמנם ודאי הדבר שהכל תלוי בילד, וכל שזה לצורך המועד מותר לכבס עד גיל זה.  ואין להכניס למכונת הכביסה דברים האסורים בכיבוס אף שלא נוספת טירחה בהוספת הבגדים. כיון שאיסור כיבוס בחול המועד אינו מטעם טירחה אלא כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין וכדאיתא במועד קטן דף י"ד ע"א א"כ בהכנסת כביסה נוספת למכונת הכביסה אף שאין בה טירחה נוספת מכל מקום שייכת הגזרה שמא ישהו את כיבוס הבגדים לחול המועד שאז בטלים ממלאכתם ולכן גזרו שלא לכבס בחול המועד כדי שיזדרזו לכבס לפני הרגל. ובגדים המותרים בכיבוס, אפשר להכניס מהם אף כמות גדולה בבת אחת. כיון שמכבסים במכונה אין צריך להזהר להכניס למכונה כל פעם בגד אחד בלבד שאף שמבואר בב"י בסימן תקל"ד בשם הראשונים שיש לכבס את הבגדים אחד אחד, וראה גם ברמ"א (שם סעי' א'), ומ"מ אין להחמיר כן במכונת כביסה, ואפשר להכניס אף כמות גדולה בבת אחת. וכך מבואר באורל"צ (שם אות ב').
2. מותר לגהץ בגדים ולצחצח נעלים בחול המועד, לצורך המועד. הרמ"א בסימן תקמ"א סעיף ג' כתב ומותר להחליק הבגדים עם הזכוכית כדרכן, הואיל והוא לצורך המועד. וכתב במשנ"ב (שם ס"ק ט') שמותר להחליק גם בכלי ברזל חלק שנוהגים החייטים להחליק, שגם זה מעשה הדיוט ומותר לצורך המועד. וראה גם בתשובת בית דוד סימן רכ"ט שמותר להעביר ברזל חם על הבגדים בחול המועד ובערב פסח, וראה בזה בכה"ח (שם אות י"א). ועי' אור לציון (שם אות ד') דהוא הדין לענין צחצוח נעלים שאף שיש מחמירים בזה, נראה שאין איסור בצחצוח נעלים בחול המועד שהוא מעשה הדיוט לצורך המועד ושרי.
3. מי שיש ברשותו רכב, והרכב התקלקל בחול המועד, וצריך הוא להגיע למקום שאי אפשר לו להגיע בלעדי הרכב, מותר לתקנו, ואם לאו, אסור לתקנו. בשו"ע בסימן תקל"ו סעיף א' כתב מי שצריך לרכוב במועד לטייל או לצורך המועד, ולא נסה ללכת ברגליו, יכול ליטול צפרני הסוס ולתקן ברזליו והאוכף והרסן וכל צרכי רכיבה, ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד. ומבואר בב"י שם שאם אין זה לצורך המועד, או שנסה ללכת ברגליו אסור לתקן את צרכי הרכיבה. וראה במשנ"ב (שם ס"ק ב') ומרן שם, וכן הפוסקים שם לא חילקו בין מעשי הדיוט ומעשי אומן. ועי' באורל"צ (אות ה') שגם לענין תיקון רכב הדבר תלוי אם יכול להגיע למקום חפצו ללא הרכב, שאם אינו יכול, יכול לתקנו, ואם יכול, אסור לתקנו.
4. אברך המעוניין לסדר את אוצר הספרים של הישיבה, ואין זמן אחר, משום שדבר זה דורש זמן רב, ואם לא יעבוד בחול המועד, לא יספיק לסיים זאת עד תחילת הזמן, מותר לסדר הספרים בחול המועד. עי' באור לציון (שם אות ו') שהתיר לצבוע תלמוד תורה כאשר עלול הדבר להביא לידי ביטול תורה בהמשך, שכיון שאין שהות לצבוע אחר המועד כיון שהתלמידים חוזרים ללימודים מייד, ועלול להיגרם ביטול תורה, מותר לעשות בחול המועד. ואף שברמ"א בסי' תקמ"ד (סעי' א') מבואר, שאף שצרכי רבים מותר לעשות בחול המועד, היינו דווקא צרכי רבים כאלו שהם צריכים לגוף האדם, אבל שאר צרכי רבים כגון בניית בית כנסת, אסור לעשות במועד, והמקור לדבר הוא בב"י בשם תשובת הרשב"א, מ"מ כיון שעלול הדבר לגרום לביטול תורה בזמן הלימודים, הוי כעין דבר האבד שמותר בחול המועד, כמבואר בסי' תקלז (סעי' א') ועפי"ז נלע"ד דה"ה לעניין סידור הספרים באוצר הספרים של הישיבה, שאם  לא יספיקו לסדר את הספרים עד תחילת הזמן עלול הדבר לגרום לביטול תורה, ובפרט שדברים אלו על הרוב נעשים בהתנדבות מצד המסדרים, לכן נראה דהוי בגדר דבר האבד שמותר.
5. מותר לכתוב בכתב יד רגיל כל דבר הצריך למועד, ואין צריך לעשות שום שינוי, ועל כן מותר לכתוב חידושי תורה, לערוך חשבונות, לעשות פעולות בבנק, לרשום חוב בפנקסו, ולכתוב רשימת מצרכים לקנייה במכולת וכדומה ללא כל שינוי. אף שכתיבה אסורה בחול המועד אא"כ הוא דבר האבד כמבואר בשו"ע בסימן תקמ"ה (סעיף ב'), או לצורך מצוה המבואר שם (בסעיף ג'), מכל מקום בכתב יד רגיל הנקרא כתב משיט"א, כתבו הפוסקים שאינו כתב כלל, או שעל כל פנים הוא כתב הדיוט המותר לצורך המועד, וכמבואר בב"י ובב"ח שם ובמג"א שם (ס"ק כ"א), ובט"ז שם (ס"ק י'), וראה גם במ"ב שם (ס"ק ל"ה) ובבאה"ל שם (ד"ה אפילו) ובכה"ח שם (אות נ"ט). וכתבו שאף שהרמ"א שם בסעיף ה' הצריך שינוי בכתיבת מכתבים של שאילת שלום, ודלא כמרן שם שהיקל בזה, מכל מקום המנהג להקל בכתב שלנו לכתוב בלא שינוי, ושהמחמיר יחמיר לעצמו, והמחמירים נוהגים לשנות קצת לעשות שורה עליונה עקומה ע"ש.

ונראה שאף שיש שפקפקו בכתב משיט"א ולפחות הצריכו שינוי, וכמבואר בב"י ובד"מ שם וראה גם בבאה"ל שם (ד"ה אפילו), מכל מקום באורל"צ (שם אות ז') פסק שבזמננו כו"ע יודו שיהא אפשר לכתוב בכתב יד שלנו ללא כל שינוי עכ"פ לצורך המועד, ומשום שכיום שיש מכשירי כתיבה נוחים שכל אדם כותב בהם בקלות, ואינם ככלי הכתיבה שבדורות הקודמים שהיו מורכבים יותר, הרי שהכתיבה כיום בעטים כאלו בכתב יד רגיל, ודאי שלכו"ע אינו מעשה אומן ואין צריך להחמיר בזה, וכל שעושה כן לצורך המועד כגון לכתוב חידושי תורה או חשבונות הצריך אותם לצורך המועד. וכן לרשום רשימת מצרכים לקנייה כדי שלא ישכח מה לקנות, או לרשום חוב כדי שלא ישכחנו וכדומה, רשאי לכתוב ללא כל חשש ואין צריך לשנות ואף לא לכתוב שורה ראשונה באלכסון.