הלכות בדיקת חמץ

1. בתחילת ליל י"ד בניסן בודקים את החמץ לאור הנר בחורין ובסדקין, בכל המקומות שדרך להכניס שם חמץ.
2.  כמ"ש בגמ' פסחים (ד:) רש"י למד שלומדים כן מהא דכתיב 'תשביתו' ולא כתיב 'תבערו' אלמא השבתה בלב היא. והר"ן (א. סוד"ה הרי) למד שנלמד מהא דכתיב (שמות יג ז) לא יראה לך, ושכן מבואר בספרי (פ' ראה עח) "לא יראה לך שאור - בטל בליבך". וכ"פ הטור דמדאורייתא אין לנו אלא ביטול, ואין לבדיקה וביעור חמץ עיקר מן התורה כלל. אבל הר"ן (א. ד"ה אלא) למד שזה שאמרה תורה 'תשביתו' הכוונה או שיבטל בלבו כל חמץ שיש ברשותו, ומועיל ביטול בלב אפי' לחמץ ידוע, או אם לא ביטלו בלבו כלל, צריך מן התורה שיבדוק אחריו בכל מקום שהוא רגיל להמצא שם ויבערנו מן העולם, ובאמת מספיק שיעשה ביטול בלב ודיו, אלא שמפני שביטול זה תלוי במחשבתן של בני אדם ואין דיעותיהם שוות, ואפשר שיקילו בכך ולא יוציאוהו מלבם לגמרי, ראו חכמים להחמיר שלא יספיק ביטול והצריכוהו בדיקה וביעור. וטעם נוסף כתב הר"ן שהצריכו לבדוק ולבער משום שחששו שאם ישאר החמץ בתוך ביתו, יבוא לאכלו. (ובדברי הרמב"ם יש עיקולי ופישורי שבהלכות לפנינו (בפרק ב' ה"ב) מבואר שצריך ביעור לחמץ ידוע וביטול לחמץ שאינו ידוע ושניהם מדאורייתא, אמנם קשה לפי"ז ביאור הגמ', ולכן כתב הב"י שיש לו גירסא אחרת ברמב"ם דדווקא ביטול הוא מדאורייתא ואין לבדיקה וביעור עיקר מן התורה כלל כשיטת הטור) וכן נראה מדברי סמ"ג (עשין לט קיז ע"ב).
3. זמן בדיקת חמץ הוא אחר צאת הכוכבים תיכף ומייד, (דהיינו כעשרים דקות אחר השקיעה), אמנם אם בדק החמץ אחר השקיעה קודם צאת הכוכבים, יצא ידי חובה. ואף המחמירים כשיטת ר"ת לעניין צאת שבת אינם ממתינים לזמן ר"ת כדי לעשות בדיקת חמץ אלא יעשו בדיקת חמץ כפי הגאונים משום שאין אנו נוהגים כר"ת אלא מצד חומרא בלבד ולא מעיקר הדין, אמנם מי שנוהג כר"ת בין לחומרא ובין לקולא, גם בבדיקת חמץ ימתין לזמן ר"ת וכך הורה הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה פסח פ"ה ס"י).
4. ומי שאינו יכול לבדוק מייד בתחילת הלילה, ימנה שליח עבורו שיבדוק בתחילת הלילה, וזה עדיף משיבדוק הוא בעצמו מאוחר יותר. כך נראה מדברי המשנ"ב (סי' תלא סק"ח) וכ"פ בחוט שני (פסח פ"ב סק"ו).
5. יש לבדוק בחורים ובסדקים ובמקום שדרך להכניס שם חמץ
6. נוהגים לתת חתיכות קטנות של פת, כל אחת פחות מכזית, בארבע פינות הדירה, והבודק מחזר אחריהם למוצאן ולבערן עם יתר החמץ אשר ימצא בזמן הביעור ועפ"י הקבלה יש להניח עשר חתיכות, ואף שאין מנהג זה מעכב, מ"מ נכון לקיימו שמנהג ישראל תורה הוא, ואם לא מצא חתיכה אחת מהחמץ אין צריך לבדוק כל הדירה היטב עד שימצאנה, ויסמוך על ביטולו שמבטל אח"כ את החמץ. הראב"ד (שו"ת תמים דעים סוף סי' כט) כתב שמנהג נשים הוא ואין לו שורש, וכ"מ באורחות חיים (חמץ ומצה אות יד) ובכל בו (סי' מח) ועוד. אמנם בשיבולי הלקט (סי' רו) שכדי שלא תהא ברכת הביעור לבטלה, לכן צריך להניח פתיתים או משום שאם משאיר חמץ לבערו יזכור למחר לבטל בשעת הביעור, וכ"כ מהר"י שפירא (סי' יב) והובא במחב"ר (סוס"י תלב) ובשו"ת איש מצליח ח"א (חאו"ח סי' לז) כתב שהמנהג להניח פתיתי חמץ בבית קודם הבדיקה ומנהג נכון הוא. וכ"פ הגרע"י בחזו"ע (עמ' לו).
7. יש ליטול לצורך הבדיקה נר של שעוה, ונר שיש בו יותר משתי פתיליות נקרא אבוקה ופסול לבדיקת חמץ, דחיישינן שמא לא יכניס את הנר לחורין ולסדקין שיחשוש שהרהיטים ידלקו מאור האבוקה, ונר חשמלי או פנס כשרים לבדיקת חמץ, בשעת הצורך כשאין לו נר אחר, ויכול גם לברך עליהם. טשו"ע סי' תלג (סעי' ב') וחזו"ע (עמ' לח) התיר לבדוק במקום שאין לו נר אחר אף בנר חשמלי או פנס.
8. אין צורך לכבות את אור החשמל הדולק בבית בעת בדיקת חמץ. (חזו"ע עמ' מס' 9).
9. אין לברך שהחיינו על מצוות בדיקת חמץ, אמנם מכיון שכמה פוסקים נוקטים שצריך לברך שהחיינו על בדיקת חמץ, וכן הסכים הגאון בעל הפר"ח, נכון להשתדל להשיג פרי חדש, ולהניחו לפניו בשעת הברכה "על ביעור חמץ" שלפני הבדיקה, אך יברך שהחיינו אחר שיתחיל קצת בבדיקה, כדי להסתלק מחשש הפסק, ואחר שיגמור הבדיקה יברך ברכת הנהנין על הפרי ויאכלנו, אבל אין זה אלא ממידת חסידות. (חזו"ע עמ' מה).
10. בברכה אחת שמברך על הבדיקה יכול לבדוק כמה בתים או חנויות, ואפי' אם הם רחוקים קצת זה מזה, אין ההליכה נחשבת להפסק, ואם הם רחוקים ממש, יכוין בשעת הברכה 'על ביעור חמץ' שמברך לפני בדיקתו בבית, שאינו רוצה לצאת ידי חובת הברכה אלא רק על הבדיקה שבביתו, ואז יוכל לברך שנית על הבדיקה שבחנות. (חזו"ע עמ' מז).