שיעור כזית וכביצה לעניין מצה ומרור,ושיעור אכילת פרס​

1. שיעור הכזית, לדעת מרן השו"ע הוא כשיעור חצי ביצה, דהיינו תשעה דרהם, (שהם עשרים ושבעה גרם), ולדעת הרי"ף הרמב"ם והרא"ש הכזית הוא כשליש ביצה, (דהיינו ששה דרה"ם שהם שמונה עשרה גרם) ולהלכה יש להחמיר כדעת מרן השו"ע, אולם זקן או חולה שאינם יכולים לאכול  כזית מצה כשיעור חצי ביצה, יש להקל להם לאכול כשליש ביצה, אמנם  לא יברכו על זה שסב"ל.

היוצא הוא שלכתחילה יש לקחת מצות ומרור בשיעור 27 גרם לכל כזית, ולחולה וזקן יש להקל בשיעור 18 או 19 גרם. ויש להוסיף על זה כשני גרם נוספים משום שצריך שיהא הכזית מצה בתוך מעיו, חוץ ממה שנשאר בתוך פיו בין השינים והחניכיים.

נושא זה רחב מאד, ונבארו בקצירת האומר: נחלקו הפוסקים בג' עניינים הקשורים לנושא זה: א) כמה הוא שיעור ביצה. ב) האם כזית הוא חצי ביצה או שליש ביצה. ג) האם האוירים מצטרפים לשיעור כזית.

לעניין כמה הוא שיעור ביצה מצינו שדנו בזה הפוסקים לעניין שיעור רביעית בסי' רע"א - הצל"ח סוף פרק ערבי פסחים (דף קט) כתב שמדד כמות הרביעית ויצא לו סתירה בגמ', דהנה בפסחים (קט.) איתא "אמר רב חסדא רביעית של תורה, אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים, וחצי אצבע וחומש אצבע". ומאידך בגמ' מנחות (נד.) איתא דשיעור חיוב בחלה הוא מ"ג ביצים וחומש ביצה, ונפסק להלכה בטשו"ע או"ח (סי' תנו סעי' א') לגבי איסור לישה במצות יותר משיעור חלה. וקשה דמי שמודד השיעור של אצבעיים על אצבעיים וכו', מוצא שיעור כפול מן השיעור של הביצים, ולכן נוקט הצל"ח דביצים שלנו נתקטנו ושיעורם שהיה בגמ' היה כפול. (דהיינו האנשים לא נתקטנו, רק הביצים והאוכלים נתקטנו) ולפי דבריו ששיעור ביצה הוא 100 סמ"ק. והבאה"ל (ד"ה של רביעית) הקשה על הצל"ח עיי"ש, ומסקנתו דבקידוש הלילה שהוא דאורייתא יש להחמיר כשיטת הצל"ח, ובקידוש היום סגי ברביעית קטנה. אמנם מרן הגרע"י ביחו"ד (ח"ד סי' נה) נקט להדיא כהחולקים על הצל"ח, וס"ל כמ"ש הרמב"ם דשיעור ביצה הוא ח''י דרה"ם (וכל דרה"ם משקלו 3 גרם כמ"ש במאור ישראל פסחים מ"ד, והליכות עולם ח"א פרשת צו), נמצא ששיעור ביצה הוא 54 גרם.

ומכאן לנידון השני - מרן השו"ע (סי' תפו) כתב דשיעור כזית הוי כחצי ביצה, ומקורו מהתוס' חולין (קג:), וכ"כ תה"ד (סי' קלט) בשם המרדכי, וכ"כ המהרי"ל בפירוש ההגדה (דף טו ע"א). אולם כבר העיר הפר"ח מדברי הרמב"ם דסביא ליה דכזית הוא כשליש ביצה בקירוב, גם הרב שבח פסח (דיני מצה אות ח') נקט שדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דשיעור כזית הוא כשליש ביצה, ותמה על מרן שסתם בזה כדעת התוס' והעלה שם לדינא להקל בזה במקום צער, כגון מי שחולה קצת או דחליש ליביה, שיש לסמוך על הפוסקים הנ"ל דסגי בשליש ביצה, ובפרט במרור דרבנן, וכל שכן בכורך דהוי זכר למקדש. וכ"פ המשנ"ב (סי' תפו) בשם החיי אדם דבחולה יש להקל כשיטת הרמב"ם, וכ"פ הגרע"י (סעי' טו עמ' עג) דשיעור כזית הוא חצי ביצה ובמקום צער יש להקל שיאכל שליש ביצה, אבל לא יברך משום סב"ל דהא לשיטת התוס' וכ"פ מרן בעינן חצי ביצה. ובקונטרס השיעורים להחזו"א (סקי"ז) כתב שיש להקל לסמוך על שיטת הרמב"ם דכזית הוא שליש ביצה, ובקה"י לפסחים (סי' מג) צידד לומר דהטעם שהחזו"א היקל בדבר, משום שדעת רוב הראשונים בזה כדעת הרמב"ם דכזית הוא שליש ביצה, כ"פ הג"ר יהודה עדס (קונטרס קיצור דיני ערב  פסח עמ' כה) ששיעור כזית הוא כחצי ביצה ולזקן וחולה יש להקל לאכול כשליש ביצה.

ובנידון השלישי האם האוירים מצטרפים לשיעור – בפיה"מ להרמב"ם (פ"א מעדויות מ"ב) כתב דכל שיעורי תורה הם לפי נפח  ולא לפי משקל וכתב "ואני עשיתי מידה בתכלית מה שיכולתי מהדקדוק ומצאתי רביעית הנזכרת בכל התורה תכיל מן היין קרוב לכ"ו כספים הנקראים דרה"ם בערבי, ומן המים קרוב לכ"ז כספים, ומן החיטה קרוב לכ"א, ומקמח חיטה כדי י"ו דרה"ם" עכ"ל. וכתב הגר"ח נאה דיש למדוד ע"י שלוחצים וממעכים את האוירים שיש בסופגנין, אכן דעת החזו"א שאין למעך את האוירים. וברמ"א (סי' תפו) כתב "ובירקות צריך למעך חלל האויר שבין הירק ולשער שיעור הכזית בירקות עצמן ולא באויר שביניהם, ובמשנ"ב (סק"ג) כתב אבל במצה אם אין חלל אין צריך למעכה ואפי' היא רכה ועשויה כספוג. ובשעה"צ (שם סק"ז) הביא דמקורו הוא מהמשנה בעוקצין (פ"ב מ"ח) עיסת הסופגנין נידונית כמות שהיא, ומיירי התם לעניין קבלת טומאה ומבואר במשנ"ב כמ"ש החזו"א. אכן כבר העירו דהמשנ"ב סותר את עצמו דבהלכות ברכת הפירות (סי' רי סק"א בסופו) כתב "היה פת סופגנין שנתפח עד שאין האוירים שבו נרגשים, האוכל כזית ממנו כמות שהוא אינו מברך, דלפי האמת לא אכל כזית, וציין מקורו מהאחרונים, ובשע"ת הביא דכן דעת הברכ"י בשם הזרע אמת. ולכן נראה דלעניין דינא יש להחמיר למעך האוירים, חדא דכן היא דעת הזרע אמת, ועוד שבמשנ"ב יש סתירה, ועוד דכן פסק הגר"ח נאה.

והגר"י עדס הוכיח מדברי הרמב"ם שכתב שבקמח בי"ח דרה"ם יש רביעית, ולעומת זאת במים בעינן כ"ז דרה"ם, דמוכח שהמשקל הסגולי של הקמח הוא פחות שליש מהנפח, וא"כ אם נאמר דשיעור כזית בלח הוא 28 cc לשיטת הגר"ח נאה, א"כ שיעור כזית בקמח הוא 19 גרם לערך, ומרן הגרע"י נקט להחמיר בזה דשיעור כזית הוא 27 גרם, אמנם ניתן לצרף זאת דלזקן האוכל 19 גרם, הוי חצי ביצה. (ולעניין המרור – כתב הגר"י עדס דשיעורו הוא כעשירית פחות מהנפח, נמצא שלעניין מרור יש להחמיר יותר.

ומרן הגרע"י הוסיף (שם עמ' עג) דיש לאכל מצה בריוח כדי שיהא כזית מצה בתוך מעיו, חוץ ממה שנשאר בתוך פיו בין השיניים והחניכיים. ועי' בספר סידור פסח כהלכתו (פ"ח ס"ז) והלכה של פסח (ח"ב שער יא פ"א הע' צח) שהביא בשם הגרי"ש אלישיב שכמו"כ אין לצרף את חלקי המצה שנופלים בשעת האכילה, ולכן יש להוסיף כשני גרם נוספים.

יש לאכול את הכזית מצה בתוך שיעור כדי אכילת פרס, דהיינו שיעור אכילת פת כשלש ביצים, והוא כשש דקות עד שבע וחצי דקות. נחלקו הרמב"ם ורש"י בדין זה, דלהרמב"ם ס"ל דהוא כשיעור אכילת ג' ביצים של פת, ולרש"י שיעורו הוא כדי אכילת ד' ביצים, ומרן השו"ע (סי' שסח סעי' ג') פסק בסתם כהרמב"ם ויש חולקים כרש"י, והלכה כסתם. וכמו כן בסי' תריב (סעי' ד') פסק יש אומרים כרש"י ויש אומרים כהרמב"ם, והלכה כיש אומרים בתרא, ונמצא שמה שכתב מרן בסי' תריח (סעי' ז') לגבי חולה ביום הכיפורים, שצריך להמתין בין אכילה לאכילה כשיעור ד' ביצים, היינו לחומרא בעלמא משום איסור כרת, ועי' משנ"ב (סי' תריב) שכתב בשם שו"ע הרב, שלעניין הלכה בשל תורה הלך אחר המחמיר, ובדרבנן הלך אחר המיקל, ועי' ב"י (סי' תריב) בשם המ"מ שדעת הרשב"א כהרמב"ם ושכן עיקר. וכ"פ הגרע"י (עמ' סו) דשיעור אכילת פרס הוא ג' ביצים.