סדר ליל פסח-מוציא מצה​

1. יקח המצות כסדר שהניחם, הפרוסה בין שתי השלימות, ויאחזם בידו ויברך המוציא ועל אכילת מצה, ונוהגים שאחר שמברך המוציא שומט המצה השלישית מידו, ונשארת בידו העליונה עם הפרוסה, ומברך "על אכילת מצה", ובוצע מהשלימה העליונה ומן הפרוסה משתיהן ביחד, כזית מכל אחד, ויטבלם במלח, ויאכלם בהיסבה, ובדיעבד אם אכל כזית אחד, בין מן השלימה בין מן הפרוסה יצא. (חזו"ע וילק"י).
2. אין צריך להכניס את שני הכזייתים לפיו בבת אחת ולאוכלם, ואף בכזית אחד אין צריך להחמיר בזה, אלא אוכל מעט מעט בזה אחר זה כדרך אכילה, ללא שהיות בינתיים, ובלבד שלא ישהה באכילת הכזית כדי אכילת פרס, דהיינו שיעור אכילת פת כשלש ביצים, והוא כשש דקות עד שבע וחצי. המג"א כתב שצריך לבלוע את כל הכזית בבת אחת, וכ"פ הרב בן איש חי, אמנם הגרע"י בחזו"ע (אות ב' עמ' סו) הביא להמהרי"ל שסובר דיכול לאכול הכזית מעט מעט, ובלבד שלא ישהה באכילתו יותר מכדי אכילת פרס, וכן הובא להלכה בא"ר (סי' תעה סק"ב),  וכ"כ הגאון בעל הזרע אמת בספר שבח פסח (דף ו' ע"ב), ועי' ספר תשובות והנהגות להחזו"א (סי' קכג) שלא היה נוהג להכניס כל הכזית בפיו בבת אחת, אלא היה אוכל מעט מעט, וכן עיקר. ועי' בזה בשו"ת חזו"ע (סי' כה).
3. מי שטעה ואכל מצה בלי ברכת "המוציא" וברכת על אכילת מצה, יצא ידי חובתו, ואין בזה משום "מצוה הבאה בעבירה". (שו"ת חזון עובדיה חלק א סימן כו, ודלא כהגר"ש קלוגר. ושם האריך בדין מצוה הבאה בעבירה בדרבנן. וע"ע בזה ביביע אומר חלק א סימן כח אות ז והלאה).
4. יש לאכול בליל פסח לכל הפחות ד' כזיתים מצה, ומכל מקום זקן או חולה, די שיאכל כזית מצה בתחלה, בסיום ברכת על אכילת מצה, ואחריה כזית מרור, ולכורך יקח חתיכה קטנה של מצה, וחתיכה קטנה של מרור, ולאחר מכן יאכל כזית אפיקומן. (חזו"ע א /מד).
5. כשחל ליל פסח בשבת, אין צריך לאכול עוד כזית מצה, בשביל כבוד שבת. בס' הוד יוסף להגרי"ח זצ"ל כ' שיש לאכול עוד כזית למצות אכילת שבת שאין עושין מצות חבילות חבילות. ובילקוט יוסף כתב בשם מר אביו זיע"א, שאין לזה הכרח כיון שבמעשה אחד מתקיימים ב' המצוות לא שייך בזה אין עושין וכו', ועיין בחזו"ע א' סי' ח'.
6. קיימא לן "מצות צריכות כוונה", ולכן יש לכוין קודם אכילתו לצאת ידי חובה של אכילת מצה, ובדיעבד אם לא כיון, יצא, באכילת המצה. ואם בירך על אכילת מצה, אין לך כוונה גדולה מזו. [חזו"ע עמ' תקסד]
7. יש נוהגים לומר "לשם יחוד" קודם אכילת המצה והמרור, וכן לכל מצוה ומצוה, ואף על פי שהאומרם ומכוין לבו לשמים, בודאי שיש לו על מה לסמוך, (ודלא כמ"ש בנודע ביהודה), אבל אין בזה שום סרך של חיוב כלל, ובפרט במצוה התלויה בעשייה, כמו אכילת מצה ומרור, ואם יודע שיכול לכוין לשם מצוה גם בלי אמירת ה"לשם יחוד" אינו צריך לאומרו כלל. (חזו"ע א /כט - ב/ קנט בהערה).
8. אם שח בעודו לועס את המצה בליל פסח, קודם שבלע מהמצה, אעפ"כ לא יחזור לברך, דהוה ליה כהתחיל במצוה, ולכתחלה לא ידבר, ואם התחיל ללעוס, וטעם בחיך מהמצה, ובתוך כך שמע ברכת על אכילת מצה וכדומה, מחבירו, עונה אמן, אפילו שעדיין לא בלע. (יבי"א השטז סק"ו).
9. צריך ללעוס את המצה יפה, ואחר כן לבלוע. ומיהו בדיעבד אם בלע המצה בלי שילעס תחילה, יצא. ושונה הדבר מאכילת מרור שבזה קיי"ל דבלע מרור לא יצא. עי' בזה כה"ח (סי' תעה סקכ"ב) דסוד המרור גימטריא "מות", שהם הדינים הקשים וצריך ללעסם ולמתקם ולטוחנם בשיניים למתק המרירות שבהם לכן בלע מרור לא יצא עד שילעסנו וימתיקם, ושכן כתב בפרי עץ חיים (שער כא פ"ד) ולכן בלעיסת המרור יכוין למתק הדינים.
10. אסור לאכול עם המצה עוד מאכל אחר ביחד, דאתי רשות ומבטל למצוה, ואפילו ללפת בגבינה ושאר ליפתן, או לטבל בחומץ ומרק וכיוצא בזה, שהוא דבר מועט, גם כן ראוי להחמיר. ובדיעבד אם טיבל בחומץ וכיוצא בזה יצא, שהטיבול הוא דבר מועט ובטל לגבי המצה.
11. מי שהוא חולה וזקן וקשה עליו לאכול כזית המצה לבדו, אפשר לפרר לו המצה לפירורים דקים ולאכלה, וכן מותר לשרותה במים ולאכלה. (עיין ברכ"י סימן תסא, ושו"ת בנין ציון סימן כט). ואם אינו יכול לאכלה גם באופן כזה, מותר לטבל בתבשיל דבר מועט. (עיין במאירי ור' מנוח). ובלבד שלא יהיה התבשיל חם שהיד סולדת בו. (וי"א שראוי להחמיר גם בלילה א' דחג הסוכות שמחוייבים גם כן לאכול כזית פת, לאכלו בפני עצמו בלי שום דבר אחר, משום דרשות מבטל למצוה, וכן פסק הג"ר אליהו מקאליש, בשו"ת יד אליהו (סימן כג). עיין שם. אולם העיקר להלכה כדברי הצל"ח (פסחים קח א) שאינו סובר כן, עיין שם).
12. אם אכילת המצה יכולה להביאו לידי חולי עד שיפול למשכב, פטור ממצות אכילת מצה, והוא הדין באכילת מרור, ומכל מקום ראוי לו להחמיר לאכול לפחות חצי שיעור, או לאכול שיעור עשרה גרם של מצה ומרור, ואם א"א לו גם בזה, יאכל כל שהוא (באופן שאז לא יפול למשכב), אך לא יברך על חצי שיעור. (חזו"ע א סימנים ד - לג - לח - מב - מד). ומי שהוא חולה, ונצטווה על ידי הרופאים שלא לאכול מצה אלא חצי שיעור, פן יסתכן, יש לו להחמיר ולאכול בליל פסח חצי שיעור מהמצה. (שם).
13. זמן אכילת מצה ומרור לכתחלה עד חצות הלילה, ואם נתעכב עד אחר חצות, יאכל המצה והמרור בלי ברכת המצות, ואם עבר כל הלילה, אין לו תשלומין.
14. מותר לשקול את המצה בליל פסח עצמו, כדי לדעת אם יש בה כשיעור הצריך לו, וכן במרור, ואף במאזנים פרטיים שמשתמשים בהם בבית, השוקלים על ידי מחוג, יש להקל. (יחו"ד א /טז).