סדר ליל פסח-ורחץ כרפס​

נוטל ידיו כדין נטילת ידיים לאכילת פת, בכל דקדוקיה ופרטיה, כדי לטבל הכרפס במשקה, וכל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילת ידיים. עי' ט"ז (סי' תעג סק"ו) שכתב שמכאן תוכחת מגולה, לאותם שאינם נזהרים ליטול ידיהם לצורך דבר שטיבולו במשקה, בכל ימות השנה, דמה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות. וכ"פ מרן (סי' קנח סעי' ד') שיש ליטול ידיים לכל דבר שטיבולו במשקה. ובכל זאת לא יברך על נטילת ידיים, וטוב שלא ישיח עד אחר ברכת ואכילת הכרפס, משום דתיכף לנטילה ברכה. (חזו"ע עמ' לב) וכ"כ החזו"א (הגדה של פסח חזו"א, ורחץ סק"ג) והגריש"א (הגדה של פסח עמ' 23) אמנם מותר לדבר לצרכי הסדר.

אם שכח ובירך בטעות על נטילת ידיים, בכל אופן יכול לברך על נטילת ידיים לפני הסעודה, ומהיות טוב ייגע בידיו במקומות המכוסים שבגופו, שבזה מתחייב לכו"ע שוב ליטול בברכה. כן כתב בכה"ח (סי' תעג סקק"ז) שמ"מ בנטילה על אכילת המצה חוזר ומברך, וכן הורה הגרש"ז אויערבך (שו"ת רבבות אפרים ח"א סי' שא), והוסיף שטוב יעשה כעצת הביאה"ל לקמן (סי' תעה סעי' א' ד"ה יטול) שיגע בידיו במקומות המכוסים שבגוף, כדי שיתחייב בתור ודאי בנטילה שניה ויוכל לברך.

כרפס

יקח פחות מכזית כרפס הבדוק יפה מן התולעים, ולכתחילה יש להדר אחר כרפס דווקא, מפני שיש טעמים רבים לאכילתו, אולם אם אינו מוצא כרפס או שאין לו מי שיבדקנו כראוי, יקח אחד משאר ירקות, ויטבלנו בחומץ או מי מלח, (ואם מטבילו במי לימון נכון לערב בו מים עד שיהיה הרוב מים), ויברך בורא פרי האדמה, ויכוין לפטור בזה את המרור שאוכל בהמשך ואינו מברך עליו. בספר שמחת יהודה נג'אר (כז עמ' א') הביא את לשון רבינו מנוח שכתב שנוהגים בכרפס זכר לכתונת הפסים שעל ידה ירדו למצרים, אמנם כתב שם שהשומר טוב יותר על שם ''ליל שימורים'', ועי' בזה בן איש חי (פרשת צו אות לב) שכתב שזה זכר לסיבת קשי השיעבוד שהיה בשביל מכירת יוסף הצדיק עליו השלום, וזה נרמז בכרפ,,ס והיינו אותיות ,,כר,, הם סוף אותיות ,,מכר,, ואותיות ,,פס,, הם תחילת מילת ,,פסים,,. ובספר חיים לראש (דף מד) הביא רמז בשם הרב אגדת מרדכי גבי כרפס ס' פרך, כי פרך בא"ת ב"ש "וגל" גימטריא "טל" מלאכות של שבת שנצטוו לשבות בשבת מן המלאכות שעבדו במצרים, ולכך הוזכרה יציאת מצרים בשמירת השבת, וכ"כ התוס' פסחים (קיז:) וז"ל "ושמעתי שיש במדרך לפי שבמצרים העבידו את ישראל בפרך, ופרך בא"ת ב"ש הוא וג"ל, בגימטריא ל"ט, שהם ט"ל מלאכות, וכשנגאלו ממצרים הזהירם על השבת לשבות מאותן ט"ל מלאכות. יש נוהגים בעיקר מבני אשכנז לאכול תפוח אדמה במקום הכרפס, ולכן לכתחילה יזהר ליטול את התפו"א בידו כדי שיתחייב בנטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה, אמנם אף אם נוטל את התפו"א במזלג, יכול ליטול ידיו קודם לכן. הגר"נ קרליץ (חוט שני פסח פי"ז סקט"ו) שבליל הסדר יטביל את התפו"א מי המלח בידיים, ולכן הוא דבר שטיבולו במשקה, וכן דעת הגר"מ שטרנבוך (הגדת מועדים וזמנים) שצריך להקפיד לטבול את התפו"א ביד ולא בכלי, אכן בספר מקראי קודש (ח"ב סי' לט) כתב שבליל הסדר יש לחוש שטעם חיוב נטילה זו הוא כדי שיעשה שינוי ויהיה היכר לתינוקות, ולכן גם אוכל במזלג יטול ידיו. יאכל מהכרפס פחות מכזית. כן כתב בשו"ת חזו"ע (סי' יז) שאין צריך כזית בטיבול ראשון, וכמו שפסק מרן (בסי' תעג סעי' ו'), ואדרבא חוששים לאכל דווקא פחות מכזית כדי שלא יכנס בספק אם לברך ברכה אחרונה. כמ"ש בשו"ת חזו"ע (סי' יח) ובחזו"ע (עמ' מא). ומ"מ אם אכל יותר מכזית לא יברך בורא נפשות דסב"ל. (שם עמ' מב). אכילת הכרפס אינה צריכה היסבה, ומיהו אם רוצה להסב ולאכלו רשאי. נחלקו בזה הראשונים דבשיבולי הלקט (דף צב עמ' ב') כתב שאוכל כרפס בלא היסבה, וכ"כ בספר התניא (סי' מז) והטעם משום דכרפ"ס אותיות ס' פרך, ומאידך באבודרהם איתא דיאכלנו בהיסבה, אע"פ שאף הוא הביא להטעם הנ"ל, מ"מ עיקר התקנה היתה להביא ירק ולהטבילו בפני התינוקות להיכר, ואינו זכר לשיעבוד, והרב ערך השולחן (תעג סקי"א) הביא ראיה מירושלמי שטיבול ראשון אין צריך היסבה כמו מרור. והגרע"י (עמ' מ' בהערות) נקט שהמנהג לאוכלו בלא היסבה, ולכן הרוצה להסב יסב, ואם בא להימלך אמרינן דשב ואל תעשה עדיף. טוב על דרך הסוד להשאיר מעט מן הכרפס בצלחת שבתוך הקערה, שיהיה סוד הקערה שלם עד לאחר אכילת מצה ומרור. כן כתב הבן איש חי (פרשת צו אות לב) ובספר חיים לראש (כט עמ' ב') שם רמז לקערה, ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבח"ך ה', ר"ת מצה, מרור, זרוע, ביצה, חזרת, חרוסת, כרפס.