סדר ליל פסח-קדש

1. יהיה שולחנו ערוך מבעוד יום כדי שכשיבא לביתו יקדש מיד אחר צאת הכוכבים, וא"צ להמתין עד צאת הכוכבים של ר"ת. הטעם מבואר בשו"ת חזון עובדיה (סי' א') בשם המהרי"ל (הלכות ההגדה דף יג ע"ב), והיינו טעמא משום שאכילת הירקות נתקנה למען ישאלו התינוקות, א"כ צריך להיות בלילה דכתיב 'בעבור זה' לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך, וכתיב והגדת לבינך והגדה בלילה היא. ומכאן גם למדנו לעניין חג הסוכות דאין לאכול הכזית של פת אלא אחר צאת הכוכבים דילפינן ט"ו ט"ו מחג הפסח.
2. בין אנשים ובין נשים חייבים במצוות ארבע כוסות, ומצוה לתת יין לפני הילדים שהגיעו לחינוך לחנכם במצוות ארבע כוסות, אולם א"צ רביעית. בגמ' פסחים (קח:) תנו רבנן הכל חייבים בארבע כוסות, אנשים ונשים ותינוקות, אמר ר' יהודה מה תועלת לתינוקות ביין, אלא מחלקים להם קליות ואגוזים בער"פ כדי שלא יישנו וישאלו וכו'. וכך נפסק בשו"ע (סי' תעב סעי' טו טז). ולעניין קטנים ברמב"ם (פ"ז מהלכות חמץ ומצה ה"ז) כתב שאנשים ונשים חייבים בארבע כוסות והשמיט את הקטנים, אולם בתוס' (צט:) חוככים להחמיר בתינוקות שהגיעו לחינוך וכן דעת הרא"ש, והנה הקרבן נתנאל לומד שכל המחלוקת בקטן היינו כשלא הגיע לחינוך אבל אם הגיע לחינוך, אף ר' יהודה מודה דחייב, ובשלחן גבוה נוקט שהמחלוקת היא אף בקטן שהגיע לחינוך ושר' יהודה פוטר, ומרן בשו"ע נקט שיש ליתן יין לפני התינוקות. ומרן הגרע"י (חזו"ע עמ' ו') נקט דלדינא די להחמיר בקטן שהגיע לחינוך וגם אין צריך ליתן לפניהם רביעית.
3. לעניין הסיבה – כל אדם חייב להסב דרך חירות וההסבה מעכבת גם בזמן הזה לדעת מרן השו"ע, ולכן אם לא היסב בכוס הקידוש או בכוס השני, צריך לחזור ולשתות בהיסבה. ואפי' בכוס שלישי או רביעי, יחזור לשתות בהסיבה, ומ"מ אם אינו בקו הבריאות, וקשה עליו מאוד לחזור ולשתות בהיסבה, יכול להקל שלא לחזור ולשתות. כן פסק בשו"ת חזון עובדיה (סי' יג).
4. ההסיבה צריכה להיות בצד שמאל, ואם היסב בצד ימין כאילו לא היסב כלל. כן איתא בגמ' (פסחים קח.) היסבת ימין לא שמה היסבה, ובשו"ת התעוררות תשובה (ח"ב סי' מט) בצירוף דעת הראבי"ה שאין דרך להסב בזמן הזה, היקל בדיעבד כאשר לא היסב, והגרע"י (עמ' ט' בהערות) כתב דאין דבריו מוכרחים.
5. אף איטר יד צריך להסב על צד שמאל של כל אדם ובדיעבד שהיסב בצד ימין יצא. כן פסק הפמ"ג להקל וכ"פ המשנ"ב (סי' תעב סקי"א) וכה"ח (שם סקכ"ג). ומי שנשתתקה ידו או גידם בידו הימנית, יסב על צד ימין, כדי שיוכל להשתמש בידו השמאלית ובדיעבד אם לא היסב לא עיכב. שו"ת חזו"ע (סי' טו).
6. אשה חשובה צריכה הסיבה משום שאין בעלה מקפיד עליה, וכן מנהג הספרדים שנשים מסיבות, מפני שאין דרך להקפיד בזה, ומ"מ אם בדיעבד לא הסיבו הנשים יצאו ידי חובה, ואינן צריכות לחזור ולשתות. כן פסק בשו"ת חזו"ע (סי' יד).
7. ראוי לעמוד על המשמר לזכור ולהזכיר את אחרים בהיסבה, מפני שאין אנו רגילים בה כל ימות השנה.
8. חיוב הסיבה הוא בכל ד' כוסות, ובאכילת המצה, ובכורך, ובאפיקומן, ושאר כל הסעודה אם היסב הרי זה משובח, ובהגדה ובהלל ושאר ברכות, נחלקו בפוסקים, ואם ירצה להסב יש לו על מה שיסמוך, אך בברכת המזון יברך מיושב בלי היסבה.
9. שכח להסב בכוס הראשון, ונזכר אחר שתייתו, חוזר ושותה בהיסבה בלא ברכה, ואם לא נזכר עד שסיים ברכת "אשר גאלנו" ישתה כוס אחר בהיסבה במקום כוס ראשון של הקידוש, וישהה מעט, וימזוג כוס שני וישתהו בהיסבה. עי' חזו"ע עמ' יא.
10. מצוה לקדש על יין אדום, ומנהג הספרדים שמקדשים על יין אדום אף אם היין הלבן משובח ממנו, ומיהו אם אינו לבן יותר מדאי והוא משובח מן האדום, לו משפט הבכורה, ובשעה"ד יוצאים ביין לבן. עי' ט"ז (סי' תעב סק"ט) שכתב דהטעם ליין אדום בליל פסח הוא משום שבארבע כוסות יש רמז לדם שהיה פרעה שוחט את ילדי בני ישראל וטובל בדמם לצרעתו, והגרע"י (עמ' יג בהערות) מקשה על דבריו דהרי קיימא לן שמרור אינו צריך היסבה שהוא זכר לעבדות, וארבע כוסות מסקינן דכולהו בעו היסבה, ואם כן הם סימנים לגאולה, ומדוע מזכירים את הדם של פרעה שזה זכר לעבדות? ולכן מבאר שהטעם משום דבא להזכיר דם קרבן פסח ודם מילה שבזכותם נגאלו ישראל ממצריים, ושכן מצא בספר חיים לראש (דף כז ע"ב).
11. אפי' מי שהיין מזיקו או ששונא את היין, חייב לדחוק את עצמו לשתות ארבע כוסות, אך די אפי' לכתחילה לאדם כזה לצאת ידי חובה במיץ ענבים, או יין צימוקים, אמנם אם עלול ליפול לידי חולי ע"י שתיית היין פטור לגמרי ממצוות ארבע כוסות, ויקדש על הפת כדין מי שאין לו יין (בסי' תפג).
12. שעור שתיית הכוס הוא רביעית הלוג, ולכתחילה יש להיזהר לשתות הרביעית בבת אחת, אמנם בדיעבד יצא ידי חובה אם שתה הכוס בסירוגין, אם לא שהה יותר מכדי אכילת פרס, אבל אם שהה יותר מכדי אכילת פרס לא יצא. (שו"ת חזו"ע סי' יב).
13. מברכים שהחיינו בקידוש של ליל הפסח, ואם שכח לברך בליל פסח, אינו יכול לברך במשך ימי החג משום שאומר ברכת 'אשר גאלנו' ומזכיר בברכה זו 'והגיענו הלילה זה לאכל מצה ומרור', ולחלק מן הפוסקים נחשב לברכת שהחיינו לכן נקטינן שספק ברכות להקל. מרן בסי' תעג (סעי' א') שיברך אימת שנזכר ויש לו תשלומין כל ז', כמ"ש בסוכה (מז.) דאם שכח זמן, אומרו כל ז'. אמנם בשו"ת ערוגת הבושם (סי' קמד) ועוד כתבו דמזה שהגמ' כתבה כן לגבי סוכות בלבד, משמע שלגבי פסח אין דין זה שייך, והסיבה כיון שאומר ברכת 'אשר גאלנו' שבה אנו אומרים והגיענו הלילה הזה, א"כ הוי הזכרת זמן (ושאר פוסקים ס"ל דשהחיינו קאי ארגל, שהוא כל ז' ימים), והקשו עליו דבעירובין (מ:) מוכח להדיא דגם בפסח אומר זמן כל ז'. להלכה פסק המשנ"ב (סק"א) דמברך כל ז' וכ"פ כה"ח (סק"ט) וכ"פ באור לציון (ח"ג פט"ו ה"ו), ובחזו"ע (קדש סעי' לד) הביא את דברי הפוסקים הנ"ל ואת דברי ערוגת הבושם וכתב שיש הוכחה לדברי ערוגת הבושם, וקושיא עליו מהאורחות חיים, שהאורחות חיים הקשה מדוע אנו מברכים 'אשר גאלנו' והלא אמרנו כבר ברכת הזמן, ותי' כיון שממשיך לבקש 'כן יגיענו', א"כ הרישא שאמר 'והגיענו' מילי דצלותא נינהו (ומכאן יש הוכחה שאשר גאלנו הוי כשהחיינו) והקשה האו"ח מדוע אין ברכת שעשה ניסים, ותי' שזה נכלל ב'אשר גאלנו' (ומכאן משמע ששהחיינו אינו כלול ב'אשר גאלנו', דאם היה כלול בו, א"כ לא היו מצריכים לברך שהחיינו) וא"כ יש הוכחה, ומאידך קושיה על הגר"ע וז"ל "ויש ליישב, ולפי"ז מה דמוכח בעירובין דזמן אומרו כל ז' גם בפסח, היינו כשלא אמר ברכת אשר גאלנו. ודוחק. וצ"ע. ומ"מ סב"ל". (ונראה שמה שכתב 'ויש ליישב' כוונתו דאה"נ ס"ל לאורחות חיים שכיון שנתקנה ברכת שהחיינו ואשר גאלנו, א",כ מוכח שלא נתקנה 'אשר גאלנו' כברכת הזמן, אמנם אם לא הזכיר זמן ואמר 'אשר גאלנו' חיישינן דהוי הזכרת זמן וסב"ל).

ודרך אגב נזכיר מחלוקת הפוסקים במקום ששכח לברך שהחיינו ונזכר בליל שביעי של פסח, (לשיטת האומרים שיכול לאומרו כל ז') שכתב האורחות חיים בשם היפה ללב דאינו יכול לברך שהחיינו כדי שלא יטעו השומעים לומר דשביעי של פסח הוי רגל בפני עצמו שמברכים בו שהחיינו, ובבאר יעקב (סק"ב) דחה דבריו מסתימת כל הפוסקים דיש לו תשלומין כל ז' ולא חילקו דביום שביעי אין לו תשלומין.