כשרות המאכלים-תהליך ייצור בתעשיה חלק א

1. חמץ איסורו בפסח במשהו, ואינו בטל אפי' באלף. כן פסק הטשו"ע (סי' תמז סעי' א'), ובטעם הדבר מדוע החמץ אוסר במשהו, נחלקו הפוסקים: לשיטת הרמב"ם והרמב"ן משום דהוי דשיל"מ כיון שאין איסורו אלא עד אחר הפסח, ודשיל"מ אינו בטל אפי' באלף. ולשיטת ר"ת והרא"ש וספר המכתם דמשום חומרא דחמץ החמירו לאסור אפי' במשהו.
2. אמנם דבר שנתבטל בשישים קודם הפסח, אין האיסור חוזר וניעור בפסח, רק אם זה דבר המעמיד, אמנם כיום יש הרבה דברים בתעשיה שיש בהם תערובת חמץ שאינה בטלה קודם הפסח, בעינים פשוטות אדם חושב שמה שהוא רואה הוא אוכל, אמנם האמת היא שכל ייצור של מוצר עובר תהליך מסויים כדי שיהיה חיי מדף ארוכים, וזה ההבדל בין מוצרים שעושים בבית שמתקלקלים מהר, לבין מוצרים שקונים במכולת. למשל תפוח עץ שכאשר קונים אותו מהמכולת אפשר אפי' לקנות בסוף הקיץ וזה עדיין טרי, והסיבה משום שיש לתפוח דונג טבעי והדונג הטבעי גורם לתפוח להתקלקל מהר, לכן במפעל מורידים את זה, ומכניסים אותו לאמבטיה שיש בה דונג כימי, ומכניסים אותו לתוך תנור בחום של 35 מעלות. וכמו"כ בכל מוצר ומוצר מעובד יש חומרי טעם וריח, לכן יש להם טעם אחיד, מחמת חומרי טעם וריח וצבע מאכל, וזה יכול להיות בעיה של כשרות בחלק מן המוצרים, למשל ריבת תות שדה יש חומר (פיקטין) שהוא נותן את הצבע ואת הטעם, כאשר עושים ריבה בבית יכול להיות שתהיה יותר חמוצה ויותר בהירה, משא"כ בריבה שקונים במכולת שתמיד תהיה באותו צבע ובאותו הטעם ובאותו המרקם.

נמצא שיש הרבה מוצרים שיש בהם עמילנים, העמילנים יכולים להיות מופקים מתפו"א, מתירס, או מחיטה, ואי אפשר להבחין איזה עמילן זה, אפי' כימאי אינו יכול לדעת מאיזה עמילן עשו את אותו המוצר, רק מי שהזמין את העמילן, ולכן יש משקל כבד מאד לכשרויות שבוחנות את תהליכי הייצור במפעל.

נמצא שכאשר קונים מוצרים שיש בהם תערובת עמילנים, יש להתייחס לזה כאל חמץ גמור, (שהרי זה ראוי למאכל אדם ודאי, ואם ישתה או יאכל מזה בפסח עובר על בל יראה ובל ימצא) ולכן צריך לשים אותו במכירה, או לחילופין לבער אותו קודם לפסח, ולדוגמא:

1. אבקת מרק עוף – 80% עמילן, כמו"כ כל המרקים להכנה מיידית.
2. שוקלד למריחה ושאר ממרחים כגון חומוס, יש למעלה מ20% עמילן.
3. יש חומר ממתיק הנקרא "גלוקוזה" שמופק  מדגנים והוא חמץ גמור.
4. יש חומר הנקרא "דקסטרוזה", והוא מופק מעמילן.
5. בשר קפוא שאינו כשר לפסח, מזריקים בו מים ופוספטים, הפוספטים גורמים למים להיספג בתוך הבשר, אמנם מכיון שיש חוק שצריך רמה מסויימת של חלבונים, לכן מזריקים חלבון סויה או עמילן שיכול להיות חמץ. כנ"ל בשר טחון ובשר מעובד.
6. נקניקיות שאין עליהם כשרות לפסח, יכולה להיות בהם תערובת עמילנים.
7. כמו כן כל הדגים הקפואים צריכים הכשר לפסח ואפשר שהזריקו לתוכם עמילנים. וכן שימורי הדגים, יכול להיות מוזרקים בעמילן.
8. כוסות קרטון וניירות או מנג'טים, נייר סופג וכו' – בדרך כלל יש בהם עמילן, והסימן לדבר: לוקחים יוד (בצבע חום אדום) מבית מרקחת ושופכים אותו על הנייר, אם נעשה צבע כחול סימן שיש בו עמילן, ואם נשאר בצבע חום אין בו עמילן.
9. גבינות שאין עליהם כשרות לפסח, יש מחמצות שכדי להרבות בהם את החיידקים מוסיפים כל מיני דברים מחמץ גמור, ולכן צריך להיזהר ולהתייחס לזה כאל תערובת חמץ.
10. ב-תיה עצמו אין בעיה, אבל יכול להיות בעיה בעמילן על גבי השקיק, או בדבק.
11. כל הרטבים למיניהם וביניהם קטשופ וכדו', יש בהם תערובת עמילנים.
12. ממרחי תמרים מכילים עמילנים במוצהר, כללית לא כדאי לקנות ממרחים בלא הכשר מהודר, כי עושים את הממרח מתמרים הכי גרועים שהם בדרך כלל נגועים וטוחנים אותם וזה מבטל איסור לכתחילה, מה שעושים בהכשרים המהודרים לוקחים תמרים משובחים ומערבבים עמילן וכך המחיר אותו הדבר.
13. תבלינים בדרך כלל מעורבים בקמח או בעמילנים.