הדלקת נרות בבית הכנסת חלק ב

נוהגים שהשליח ציבור או הרב של בית הכנסת, מדליק בבית הכנסת את נרות החנוכה, ויש נוהגים שהשמש מדליק. כ"כ בשו"ת מהר"ם מינץ (סי' מג) הובא בט"ז (תרעא סק"ח). וטוב שלא יתנו לקטן להדליקם בבית הכנסת משום פרסומי ניסא בכבוד הראוי, ומ"מ אם הקטן הדליק, בדיעבד יצאו יד"ח ואין צריך להדליק שוב. בשו"ת זבחי צדק נשאל האם מותר להדליק נר חנוכה בבית הכנסת ע"י קטן בן י"ב שנה, והשיב בפשטות להתיר, דהא אף בביתו יכול להדליק ולהוציא אחרים יד"ח, כמ"ש מרן (בסי' תרעה סעי' ג) דקטן שהגיע לחינוך יכול להוציא אחרים ידי חובתם, ואף שהפר"ח שם חולק, אנן אתכא דמרן סמכינן. וכ"כ הערך השולחן, אמנם הגרע"י האריך בחזו"ע (עמ' מט – נא) דאין קטן מוציא יד"ח בהדלקת נ"ח לכתחילה, דהא המהר"ם בן חביב בשו"ת קול גדול (סי' ק) כתב דאינו  מוציא יד"ח, ומ"מ היקל רק בשעה"ד. וכ"פ בשו"ת זכור ליצחק (הררי סי' נ') ובית יהודה (חאו"ח ס"ס כב) ובפרט לשיטת הסוברים שאין חיוב מוטל על הקטן כלל ואפי' מדרבנן אינו חייב אלא אביו חייב לחנכו מדרבנן, דבודאי אין יכול להוציא יד"ח. לכן פסק הגרע"י דלכתחילה מפני פרסום הנס בכבוד הראוי, טוב וראוי שידליק הגדול, אמנם אם הדליק הקטן יצאו ידי חובה בדיעבד, ולאפוקי ממ"ש בספר ישיב משה (טורצקי עמוד פו) בשם הגרי"ש אלישיב שאם הדליק הקטן בבית הכנסת חייבים לכבותה ולהדליק מחדש בברכה, דליתא, שלא יהא אלא ספק, וספק ברכות להקל.

אם אין עשרה בבית הכנסת, אין לברך על הדלקת נרות חנוכה, כי פירסומי ניסא לא שייך בפחות מעשרה, ואם ידוע שלאחר מכן יבואו עוד אנשים וישלימו למניין ויראו את הנרות, רשאי הש"ץ להדליקם בברכה. ואף נשים וקטנים שהגיעו לחינוך מצטרפים לעשרה. כן כתב הגאון יעב"ץ בספר מור וקציעה (ס"ס תרעא) והביאו להלכה במחב"ר (תרעא סק"ז) ובמועד לכל חי (סי' כז אות לג) ומג"א (סק"י) שבערב שבת סמוך לחשיכה ובטרם בא מניין לבית הכנסת יתקדש היום, יברך וידליק מייד, שמכל מקום יש פירסומי ניסא כשיבואו עשרה לבית הכנסת, והמו"ק עצמו ס"ל דידליק בלא ברכה. והבאה"ל נקט שהמיקל לברך יש לו על מה לסמוך, וכ"פ החיי אדם (כלל קנד סי' יז) ובחזו"ע (עמ' נב) הביא פוסקים רבים שנקטו כהמג"א ובאה"ל, ולכן פסק להתיר בכה"ג. וה"ה אם יש עשרה בבית הכנסת, אבל שלשה או ארבעה כבר התפללו בבית כנסת אחר, ושמעו שם את ברכות ההדלקה, פסק הגרע"י (שם עמ' נג בהערות) שמצטרפים למניין.

שליח ציבור שהדליק נר חנוכה בלילה הראשון של חנוכה בבית הכנסת, ובירך כל שלשת הברכות, כשיחזור להדליק נר חנוכה בביתו, חוזר ומברך את כל שלשת הברכות לפני הדלקתו, כדי להוציא את בני ביתו ידי חובתם, אלא אם כן הוא דר לבדו בביתו שבמקרה זה יברך ברכת להדליק נר חנוכה בלבד. כ"כ בשו"ת זרע אמת (ח"א סי' צו) וטעמו משום שמצינו לגבי ברכת שהחיינו (עירובין מ:) דזמן אומרו אפי' בשוק, ולכן כל שאמרו פעם אחת שוב א"צ לאומרו שוב, אלא אם בא להוציא את בני ביתו שאז יוכל לברך להוציאם יד"ח, ואף שברכת שהחיינו שבבית הכנסת אינה אלא לצורך פרסום הנס, סוף סוף כבר יצא יד"ח שהחיינו. אמנם כל זה לשיטתו שסובר שברכת שהחיינו בחנוכה אפשר לברכה אף בשוק, הפר"ח (סי' תרעו סעי' א') כתב וז"ל "ברכת שהחיינו לא נתקנה אלא על ההדלקה או הראיה, הלא"ה לא יברך, והא דאמרינן זמן אומרו אפי' בשוק, ההיא בזמן דרגל". עכ"ל. וכן דעת המהר"ם בן חביב בשו"ת קול גדול (סי' מח) ותנא דמסייע להם המאירי (מגילה ד.) שכתב "חייב אדם לקרות המגילה בלילה, שכל שאין שם כוס לקידוש אין בו זמן, ואל תשיבני מיום הכפורים שקדושתו יתירה ולא נפקע כוסו אלא מצד איסור שתיה שבו, אבל פורים דומה לחנוכה שאין בו זמן אלא על ההדלקה ולא על היום". ומחמת מחלוקת זו פוסק מרן הגרע"י בחזו"ע (עמ' נד) דסב"ל לכן אם יש לו את מי להוציא יכול לחזור ולברך שהחיינו, ואם אין עוד אנשים איתו בבית, יברך להדליק נר חנוכה בלבד ולא יברך שעשה ניסים ושהחיינו, כמ"ש בספר טהרת המים (שיורי טהרה מערכת ח' אות ג'), ובשו"ת התעוררות תשובה (ח"א סי' קג) וחזו"ע (עמ' נו בהערות) ודלא כהאגרות משה (חאו"ח סי' קצ). וכתב בספר ברכת הבית (שער נד אות מ) שהקהל השומעים בבית הכנסת ברכת שהחיינו בליל א' דחנוכה מפי הש"ץ הואיל ויש אומרים שמצוות אין צריכות כוונה, ובפרט במצוות דרבנן, צריך שיכוונו שלא לצאת יד"ח כדי שיוכלו לברך בביתם, אמנם אין צריך לכוין בפירוש כי מסתמא דמילתא כיון שדעת כל אחד לברך ולהדליק בביתו, הוי כאילו נתכוונו בפירוש שלא לצאת בשמיעתם מהש"ץ.

מי שהדליק תחילה בביתו בברכות, והלך להתפלל ובביהכ"נ כיבדוהו להדליק, (כגון ערב שבת וכדו'), חוזר ומברך כל הברכות בציבור. כ"כ הזרע אמת (ח"א סי' צו) והוכיח כן ממי שבירך ברכות התורה לעצמו שחוזר ומברך ברכה"ת כשעולה לס"ת מיד לאחר זה וכמ"ש השו"ע (סי' קלט ס"ח).

מי שהדליק בביתו בלילה הראשון ובירך כל הברכות, לרבות שהחיינו, ובא להדליק בבית חבירו, המנהג פשוט שחוזר ומברך שהחיינו בבית חבירו. (חזו"ע עמ' נז בהערות).

בית כנסת שיש בו כמה מניינים לתפילת ערבית זה אחר זה, יכולים להדליק בברכה בכל חדר וחדר מבית הכנסת. בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' קמג) כתב שאין להדליק בברכה אלא פעם אחת בלבד, ואם רוצים להדליק בכל מניין ומניין, ידליקו בלא ברכה, וכן דעת הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש ח"ג פל"ו אות ז'). אמנם הגר"נ קרליץ (פסקי הלכות חנוכה מהגר"י דינר פ"ג אות ב') כתב שיכולים להדליק בברכה בכל מניין ומניין, אבל אם הנרות עדיין דולקים מההדלקה הראשונה, מקיימים בכך את המצוה, ואין לברך פעם נוספת, וכ"פ הגר"ח קנייבסקי (תורת המועדים סקכ"ט אות ג') וכ"פ בחזו"ע עמ' נו (ד"ה והנה בירושלים).