סדר הדלקת נרות חנוכה חלק א

1. מכיון שהנס אירע בנרות, תיקנו להדליק נרות בכל לילה כדי להזכיר הנס, וצריך כל אדם ליזהר בהן מאד ואפי' עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליקן, ואמרו חז"ל שהזהיר בנר חנוכה ונר שבת זוכה לבנים תלמידי חכמים. כן איתא בגמ' שבת (כג:) "אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים". ו"הרגיל" הכוונה "הזהיר". ופירש"י דקאי על נר שבת וחנוכה וברא"ש (סי' יג) הגירסא "הרגיל בנר חנוכה", והגר"א מוסיף בדברי הרא"ש "ושבת", וטעם הדבר שזוכה לבנים תלמידי חכמים כתב רש"י משום דכתיב (משלי ו' כג) "כי נר מצוה ותורה אור" על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור התורה. ועי' בספר שבות יצחק (חנוכה בקונטרס סוד הדלקת נרות חנוכה לר' יצחק סגי נהור בנו של הראב"ד) שיש עשרה תנאים בסוד הדלקת נרות חנוכה. א) סוג הכלי הראוי להדלקה. ב) שיעור חלל הכלי שיש בו שיעור הדלקה. ג) השמן הראוי להדליק. ד) כמה שיעור שמן שצריך לתת לכל נר. ה) באיזה פתילה ראוי להדלקה. ו) שיעור הפתילה. ז) מקום הראוי להנחת החנוכיה. ח) כמה צריכה החנוכיה להיות גבוהה מן הקרקע. ט) מאיזה נר יתחיל להדליק בליל א'. י) באיזה סדר ידליק הנרות בכל שמונת הימים. ומסביר הרב שם את כל פרטי ההלכות ומסיים "אמרו חז"ל הזהיר בנר חנוכה הויין ליה בנים זכרים ושיהיו ת"ח, והרי כו"ע מדליקין נרות חנוכה ואין כולם ולא רובם זוכים לבנים זכרים ושיהיו ת"ח, אין לתמוה מזה שהאמת הוא, חכמים הם אמת ודבריהם אמת, וכפי מה שכל העולם מדליקין נרות חנוכה, שרובא דרובא יוצאים ידי חובתן, אבל מיעוטא דמיעוטא זהירין להדליק כפי כל פרטי המצוות והדיקדוקים, שהזהיר בהדלקתן בכל פרטיה ודקדוקיה יקנה וישיג בכח המצוה ובסגולתה בנים זכרים ת"ח. עכ"ל. נמצא שבכל פרט מן הפרטים שנבאר מדברים אלו בעזהי"ת יש בה חשיבות לעצם הסגולה לזכות לבנים ת"ח.
2. מצות הדלקת נירות בחנוכה, מעיקר הדין מספיק להדליק נר אחד כל יום, וראוי להדליק כפי מספר הימים, דהיינו ביום הראשון ידליק נר אחד, ביום השני ידליק שניים, וכן הלאה. בגמ' שבת (כא:) ת"ר מצות נר חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך, וביארה הגמ' טעמייהו דבית שמאי כנגד פרי החג, אי נמי כנגד ימים הנכנסים, וטעמייהו דבית הלל כנגד ימים היוצאים, א"נ מעלין בקודש ואין מורידים. וקיי"ל דהלכה כבית הלל. והנה הגמ' נותנת שלש דרגות: עיקר המצוה, המהדרין, והמהדרין מן המהדרין. ונחלקו הראשונים האם אחרי שיש דין של מהדרין מן המהדרין, האם יש דין מהדרין, שהתוס' (שם ד"ה והמהדרין) נוקטים שמכיון שיש דין במהדרין מן המהדרין שצריך להוסיף נר כל יום להודיע את מספר הימים, א"כ אם ידליקו נרות ביום הראשון כמניין האנשים שבבית, לא יבחינו ביום השני שזהו היום השני לחנוכה ויחשבו שהדליקו נרות שוב כמניין אנשי הבית, וממילא מתבטל דין מהדרין מן המהדרין, לכן לשיטת תוס' אין להדליק כמניין אנשי הבית. אמנם הרמב"ם (הלכות חנוכה פ"ד ה"ב) נקט שיש גם דין מהדרין וגם דין מהדרין מן המהדרין, לכן כתב הרמב"ם שאם יש עשרה בני בית, ביום הראשון ידליק עשרה נרות וביום השני ידליק עשרים וכן על זה הדרך. וכתב הדרכ"מ (סי' תרע"א אות א') דליכא למיחש שמא יאמרו כך בני אדם הם בבית, דכיון שהמנהג להדליק בפנים לכן יודעים כמה אנשים יש בבית. ועוד שמאחר שמדליקין בפנים כל אחד יוכל להדליק במקום מיוחד ואין צריכים להדליק כולם במקום אחד, ועל ידי כן יהיה ניכר כשמוסיף והולך. אמנם הרמב"ם עצמו כתב "והמנהג הפשוט בכל ערינו בספרד שבלילה הראשון מדליקים נר אחד, ומוסיפים והלכים נר בכל לילה עד שנמצא שבליל שמיני מדליק שמנה נרות, בין שהיו אנשי הבית מרובים בין שהיה אדם אחד בלבד. עכ"ל. ולפסק הלכה פסק מרן השו"ע (סי' תרע"א סעי' א') כהתוס' וכמנהג ספרד שכותב הרמב"ם. והרמ"א נקט כדעת הרמב"ם שכל אחד מבני הבית מדליק. (ועי' בבית הלוי שמבאר את שיטת הרמ"א שמקשה הלא דעת הרמב"ם שבעל הבית מדליק כמניין אנשי הבית ולא שכל אחד מבני הבית ידליק. עיי"ש ביאורו).
3. אם יש לו שמן בצמצום לכל שמונת ימי חנוכה, שיכול לקיים גם את עיקר הדין וגם את דין המהדרין מן המהדרין, ולחבירו אין שמן כלל, מוטב שידליק בכל לילה אחד ויתן גם לחבירו. דהא דמדינא א"צ אלא אחד, לכן עדיף שיזכה לחבירו שיקיים את עיקר הדין, מאשר שיקיים הוא את דין המהדרין. אמנם כל זה דווקא כאשר חבירו אינו מבני ביתו או שאינו סמוך על שלחנו אבל אם הוא מבני ביתו, עדיף שידליק בעל הבית את נר ההידור ולא יתן לבנו להדליק נר אחד. כן כתב המשנ"ב (סק"ו) ויסוד זה פשוט הוא דהא החיוב של בין ביתו בהדלקת הנרות אינו אלא מדין "מהדרין" ואילו הדלקת נר ההידור שלו הוא מדין "מהדרין מן המהדרין" ולכן בודאי שעדיף שידליק הוא את נר ההידור.
4. ואם השמן ביוקר,  מוטב שידליק בנרות שעוה ולהיות מוסיף והולך, ממה שידליק בשמן זית נר אחד בכל יום. (משנ"ב סק"ז) ואין להדליק חלק מן הנרות בשעוה וחלק בשמן. שו"ת שער אפרים (סי' טל) ומשנ"ב (סי' תרע"ג סק"ב). אמנם יכול להדליק את נר החיוב בשמן זית ואת שאר הנירות ידליק בשאר שמנים זולים משום שאין זה ניכר כל כך. כ"כ כה"ח (סי' תרע"ג סקי"ד).
5. ספק הדליק נר חנוכה ספק לא הדליק, כיון שהדלקת נר חנוכה אינה אלא מדרבנן, ספיקא דרבנן לקולא וא"צ להדליק שוב. כ"כ הגרע"י (חזו"ע עמ' כ' בהערות). והנה הפמ"ג (מש"ז סי' תרצב סק"ג) כתב ספק קרא מגילה ספק לא קרא, כיון דמקרא מגילה מדברי קבלה היא לא אמרינן בה ספיקא דרבנן לקולא, אלא צריך לחזור ולקרוא, ועפי"ז כתב בחידושי מרצ"א מדינוב (עמ' קע) דהדלקת נ"ח עדיפא משאר מצות דרבנן, דהוי כמקרא מגילה שהיא מדברי קבלה וכדברי תורה דמיא. והגרע"י דוחה זאת דהא הר"ן (סוף פרק ב' דתענית) כתב להשיג על דברי הרז"ה שם  דחשיב לפורים דברי קבלה, דלא מיקרי דברי קבלה רק מה שנאמר על ידי נביא, ומגילת אסתר לא מפי נביא נאמרה. והגאון ר' רפאל בירדוגו בספר תורות אמת (סי' תרפט) כתב שיש  לחלק דמגילה ברוח הקודש נאמרה והויא דברי קבלה וכדברי תורה דמיא, משא"כ בנרות חנוכה שאינם אלא מדרבנן. לכן פסק הגרע"י דספק דרבנן לקולא.
6. אחר שהדליק בעל הבית את נר החיוב, מותר לתת לאחד מבניו הקטנים שהגיע לחינוך להדליק נרות ההידור, כדי לחנכו במצוות. ונר השמש יכול לבנו אפי' שלא הגיע לחינוך. כ"כ הגרע"י (חזו"ע עמ' כא בהערות) דאף שמשמע מדברי הרב בן איש חי (ש"א פרשת וישב סעי' יח) שאף את נרות ההידור עדיף שלא יתן לבניו הקטנים להדליק, וז"ל "טוב ליתן להדליק לאחד מבניו כדי לחנכם במצוות, לפי שגם בנר הנוסף יש קצת מצוה, אבל לא יתן להם להדליק מנרות החיוב, ודלא כמאן דהתיר בזה". אמנם הגרע"י התיר דהא מרן השו"ע (סוס"י תרע"ה) הביא להלכה את דברי בעל העיטור בשם יש מי שאומר שקטן שהגיע לחינוך מותר להדליק נר חנוכה ולהוציא אחרים ידי חובתם, וכתב הגר"י טייב בערך השולחן שם, שכן הוא דעת מרן לדינא.