הלכות עירובי תבשילין

1. יום טוב שחל להיות בערב שבת, אסור מדברי סופרים לבשל בקדירה בפני עצמה או לאפות פת, לצורך השבת, אלא על ידי עירוב תבשילים, ונהגו להניח פת ותבשיל. כן איתא בגמ' ביצה (טו:) על הפסוק את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו, מכאן שאין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל, מכאן סמכו חכמים לעירובי תבשילין מן התורה. ובדיעבד אם לא הניח לצורך העירוב אלא תבשיל בלבד, מותר לאפות ולבשל ביום טוב לצורך השבת, אבל אם הניח רק פת, יש אומרים שאסור אף לאפות ביו"ט, ויש מתירים לאפות ואוסרים רק לבשל, וספק דרבנן לקולא. חזו"ע (יו"ט עמ' ערה) בשם ספר המכריע ושיבולי הלקט, ומכיון דהוי מחלוקת בדין דרבנן, ספיקא דרבנן לקולא. שיעור התבשיל שמניח לצורך העירוב הוא כזית, ואפי' אם בני המשפחה מרובים די בכזית. (טשו"ע סי' תקכז סעי' ג') וטוב להחמיר להניח שיעור כביצה. על פי הירושלמי הובא באו"ז ורוקח, וכ"כ הרמ"א בהג"ה.
2. אע"פ שהכין עירוב תבשילים כדת, ישתדל לכתחילה להקדים לבשל ביום טוב את צרכי השבת בשעות המוקדמות של היום, כדי שיסיים האפיה והבישול בעוד היום גדול, שאילו יזדמנו לו אורחים ביום טוב יוכל להגיש לפניהם את התבשילים לאכילה, ומ"מ אם נתעכב מחמת איזה שהוא אונס, רשאי להמשיך לבשל ביו"ט עד סמוך לשקיעת החמה. בגמ' פסחים (מו:) נחלקו רבה ורב חסדא האם המבשל מיו"ט ליום חול, לוקה או אינו לוקה, לר"ח לוקה (דלא אמרינן הואיל ומיקלעי ליה אורחים), ולרבה אינו לוקה (דאמרי' 'הואיל' ומקלעי ליה אורחים ביו"ט ולא יהיה לו מה לתת להם, לכן אינו לוקה), והקשה רבה לר"ח, לדידך דלא אמרינן הואיל, כיצד מבשלים מיו"ט לשבת, והלא איכא הכנה דאורייתא? והשיב לו דמדאורייתא שרי לבשל מיו"ט לשבת, אלא שחכמים גזרו אטו שמא יבשל מיו"ט ליום חול, ולכן ע"י היכר הבישול של אותו תבשיל שרי לבשל. ונמצא שיש ב' מחלוקות: א) האם אמרינן 'הואיל'. ב) האם 'הכנה' הוי דין דאורייתא או דין דרבנן, לרבה הוי דאורייתא, ולר"ח הוי דרבנן.

ובגמ' בביצה (טו: במשנה) איתא דע"י עירוב מותר לבשל לכתחילה לשבת, ושואלת הגמ' מדוע הצריכו לעשות עירוב תבשילים? ותי' רבה משום כבוד שבת וכדי שלא יגמור את האוכל ביו"ט אלא יברור מנה יפה לשבת, לכן הצריכו עירוב, ואילו רב אשי סבירא ליה, דמשום כבוד יו"ט דאין יו"ט מכין לשבת, וע"י העירוב מורה שהתחילו לבשל לכבוד שבת, התירו לגמור הבישול, ומזה נלמד דלצורך יום חול, אסור אף לגמור את הבישול. ונפק"מ בין הטעמים האם צריך שיהיה האוכל מבושל קודם שבת, דלטעם של 'הואיל' ומקלעי ליה אורחים, יש לסיים את האפיה והבישול בעוד היום גדול, שאילו יזדמנו לו אורחים יוכל להגיש בפניהם את התבשיל, ולטעם שצרכי שבת נעשים ביו"ט וכל הצורך בעירוב הוא משום גזירה שלא יבשל לצורך יום חול, א"כ אין האוכל צריך להיות מבושל קודם שבת.

והקשו התוס' לרבה דאית ליה הכנה דאורייתא, כיצד מהני עירוב? ותי' דרבה לטעמיה דאית ליה הואיל (דהיינו ש'הואיל' זו סברא שמותר לבשל אף בלא עירוב, ורק מדין כבוד שבת כדי שיברור מנה יפה לשבת תיקנו עירוב תבשילים), וכתבו התוס' דלדידן דפסקינן כר"ח דלא אמרינן הואיל, א"כ למ"ד דהכנה דאורייתא, כיצד מהני עירוב תבשילים? ותי' דלא הוי דאורייתא אלא בדבר שלא היה בעולם כלל קודם יו"ט כגון ביצה, משא"כ בשר וקמח וכו', שהיו בעולם קודם יו"ט, אין בהם איסור הכנה אלא מדרבנן.

להלכה מרן בסי' תקכז פסק כר"ח דמן התורה מותר לבשל ולאפות מיום טוב לשבת, ורק חכמים אסרו גזירה שמא יאפה ויבשל מיום טוב לחול. והמשנ"ב (סק"ג) כתב להחמיר כרבה לכתחילה, וכ"פ הבן איש חי לעיקר הדין (ש"א פרשת צו) וכ"פ הגרע"י (חזו"ע יום טוב עמ' רעח) לכתחילה כרבה, ולכן כתב שיש ליזהר לכתחילה שיהיה האוכל מבושל בעוד היום גדול עוד קודם כניסת השבת. ועיצה טובה לצאת ידי כולם שמעתי מידידי הרה"ג משה כהניאן שליט"א לשים בתבשיל שני ביצים שממהרות להתבשל, ואז אפי' שכל החמין אינו מבושל, סגי בהכי, כמ"ש מרן בסי' תקג. ודרך אגב נזכיר את מה שמובא במדרש דאברהם אבינו ע"ה היה נזהר אפי' מעירובי תבשילין, ועי' באורל"צ  (פכ"ב עמ' ריז בהערות) דאע"פ דלשיטת רבה לא היה מועיל העירוב, כיון שכל העולם היו גויים, ואין 'הואיל', אעפ"כ עשה עירוב תבשילים.

1. אם יש לו תבשילים מבושלים מערב שבת ואינו מבשל ביו"ט ורק מניחם על הפלאטה להתחמם, יעשה עירוב אבל לא יברך עליו. יש פוסקים שכתבו, דכיון דקיי"ל דיש בישול אחר בישול בלח, לכן אף במקרה זה יעשה עירוב ויברך. ובאור לציון (ח"ג פכ"ב ה"ו) כתב שכיון שיש בזה מחלוקת ראשונים האם יש בישול אחר בישול, לכן הוי סב"ל ויעשה עירוב בלא ברכה. (ועירוב בלא"ה חייב לעשות כמ"ש מרן לקמן [סעי' יט] דמי שלא עירב מותר להדליק נר של שבת, ויש אוסרים, וכתב המאמ"ר דלכן יעשה עירוב בלא ברכה). ועיצה לדבר זה היא גם כן על ידי זה שיניח ב' ביצים חיות בחמין, ואז יכול לברך לכו"ע. [או יעשה תמצית תיה וכדו'].
2. עירוב תבשילים מתיר אף שאר דברים כגון הדלקת הנר. משנ"ב (סי' שב סקי"ז) כשיטת הר"ן שסובר כן דלא כהרשב"א דס"ל שעירוב מתיר רק אוכלין, וכ"פ אורל"צ.
3. ניתן לעשות עירוב תבשילים אף בתבשיל קפוא כגון עוף קפוא וכדו', או פת קפואה. באורל"צ ח"ב  כתב שכיון דלחם קפוא מקבל טומאה, א"כ דין אוכל עליו, ומצטרף ללחם משנה, וה"ה הכא. ובשבט הלוי (ח"ו סי' לא) חלק וכותב להחמיר בלחם משנה, שאין לצרף, אמנם הוא עצמו כתב (בח"ט סי' קכט) דניתן לעשות עירוב בתבשיל קפוא, ויש לחלק, דבלחם יש פוסקים המצריכים לבצוע מב' כיכרות יחד, ולכן בקפוא לא מהני דבעינן שיהא ראוי לבציעה, משא"כ בעירוב שהוא מדין היכר סגי בקפוא.
4. מי שיודע שיארע לו אונס ולא יוכל לערב בערב יו"ט, בשעת הדחק יכול לערב בלילה שלפני כן, אמנם לא יברך על העירוב, אלא יערב בלא ברכה. השואל המובא בשבט הלוי (ח"ט סי' קכט אות ד') כתב לאסור והוכיח כן – א) עמ"ש הפוסקים דאסור להקיז דם בעיו"ט וכתבו המפרשים דה"ה ליל ערב יו"ט. ובשבה"ל דחה ראיה זו דאין לדמות עניין סגולי לעניין הלכתי. ב) בסי' רנ איתא דדין הכנה לשבת מתחיל בערב שבת דווקא ביום, וכתב השבה"ל לדחות, דמי שעשה כן בלילה לא מועיל, ולכן נטה להקל בשעה"ד ומי שליבו נוקפו שלא יברך.
5. מי שפתח את הביצה קודם שבישל את האוכל ומצא דם בתוך הביצה של העירוב, מכיון שהביצים של היום אינם אלא מחימום הקרקע, ואין חשש של אבר מן החי, לכן יכול להוציא את הדם מתוך הביצה ולאוכלה, וממילא יכול לבשל לצורך השבת. לכאורה היה נראה לדמות כן לסעי' טו דאם נאכל העירוב אינו יכול לבשל, ועל גדול העיר אינו יכול לסמוך כיון שהיה לו כוונה נגדית במה שעשה עירוב נפרד, אלא שכתב הפסקי תשובות בשם שו"ת שרגא המאיר דכיון שהוא אנוס לא גזרו רבנן. ובביצים שלנו דאינם ביעי דיכרי אלא באים בצורה מלאכותית, אף אם נמצא הדם בצהוב, מותר לאכול הביצה על ידי שיוציא את הדם, (דבספנא מדיכרא אם נמצא בצהוב, אסורה הביצה לגמרי, דאמרינן שהתחיל להתרקם אפרוח, ובלובן כשר, דאמרינן דבא מחילחול התרנגולת).