נויי סוכה

א. מצוה רבה לקשט את הסוכה בבחינת זה א-לי ואנוהו, התנאה לפניו במצוות. ועל כן נהגו בקישוט הסוכה [1].

שרשראות למיניהן, כיון שהן עשויות מחומר פלסטי ואינן כשרות לסיכוך, אולם על כל פנים כיון שהן עשויות לנוי, מתבטלות הן אגב הסכך ובלבד שיהיו בסמיכות לסכך היינו עד 32 ס"מ. [ובדיעבד עצם זה שהתחילו בתוך 32 ס"מ כשר]. מעיקר הדין דבר זה אסור רק אם הקישוט רחב 32 ס"מ ורחוק מהסכך 32 ס"מ שבאופן זה נחשב הדבר לסכך פסול, והסוכה פסולה [2].

ב. הסוכה ונוייה דינם כקודש כל ימי הסוכות ואין להנות מהם [מלבד ההנאה לשבת בצל הסוכה] כיון שבפסוק על חג הסוכות נכתב קודש, והוא כעין הקדש שאסור בהנאה. כגון אם תלו פירות לנוי סוכה כנהוג בעדתנו, וחפץ לאכול מן הפירות במהלך החג, אינו יכול לאכול מהם כיון שהרי הם כהקדש, אולם אם מתנה עוד לפני כניסת החג שהוא יאכל מן הפירות במהלך החג, מותר לאכול מן הפירות.

כיון שאי אפשר להנות מנוי הסוכה בימות חג הסוכות, כל נוייה נהפכים להיות מוקצה בכניסת החג, כיון שאינו מעוניין לנגוע בהם כל החג, ישנו כלל שאומר "מתוך שהוקצה בבין השמשות הוקצה לכל היום כולו" וזאת כאמור כיון שאין לו רצון השתמשות בתחילת היום טוב או בערב שבת, שוב אינו יגע בו במהלך היום טוב או השבת. ועל כן אם נפל קישוט מהסוכה בשבת, דינו כמוקצה ואסור להרימו מן הקרקע בשבת. אולם אם התנה בערב יום טוב שאינו מקצה אותם מדעתו, אין איסור לטלטלו בשבת [3].