מה דינה של חלה חתוכה שהיתה על שולחן שנאכל בו בשרי, האם ניתן לאכול ממנה עם חלבי?

שאלה: אשמח בבקשה לדעת מה דינה של חלה חתוכה שהיתה על שולחן שנאכל בו בשרי, ניתן לאכול ממנה עם חלבי במידה והיא נקיה?  ואם זה לחמניה שלמה שהיתה על השולחן?

הרב אושרי אזולאי

תשובה: כתב השולחן ערוך (יו"ד סי' צא ס"ג) צריך ליזהר שלא יגע בשר בלחם, שאם יגע בו בשר, אסור לאוכלו עם גבינה, וכן יזהר שלא יגע בו גבינה, שאם יגע בו אסור לאוכלו עם בשר, ע"כ. ועל אותו רעיון כתב (שם סי' פט ס"ד)  מי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר, צריך לבער מעל השולחן שיורי פת שאכלו עם הגבינה, ואסור לאכול גבינה על מפה שאכלו בה בשר, ע"כ. גם הלבוש  (יו"ד סי' פט ס"ד) כתב, אסור לאכול  שיורי פת שאכל עם גבינה דשמא יש בו פירורי גבינה נדבקים בו, או שומן מלחלוחית הגבינה נשאר בו, ע"כ. והיינו דיש חשש שיאכל את הפת עם הבשר ויאכל בשר וגבינה יחד. ולכאורה משמע מדבריו שרק לחם שאכל ממש עם גבינה או בשר נאסר עם המין השני, אך פרוסה שלימה שלא נגע בה עם האוכל, מותר. אכן, בהגהות שערי דורא (סי' עז ס"א) כתב, צריך להעביר וכו', כל הלחם וכו', שעלו עם הגבינה על השלחן, ע"כ. ומשמע שגדר בזה באופן גורף שלא להשתמש בלחם שהשתמשו בו בארוחה בשרים או חלבית ולאוכלו לאחר מכן עם המין השני. ובערוך השולחן (יו"ד סי' פט סט"ו) כתב, מי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר, צריך לבער מעל השלחן שיורי פת שאכלו עם הגבינה. והכי איתא בירושלמי (פ"ו הל' ד דפסחים) הדין דאכל חוביץ ובעי למיכל קופר, מבער פתיתין וחובץ הוא גבינה וקופר הוא בשר ואסור לאכול גבינה על מפה שאכלו בה בשר וכן להיפך דא"א שלא תהיה על המפה כמה טפין של בשר או של חלב ובשר לח כשיגע בלחם אסור לאכול הלחם עם חלב וכן להיפך. ומצוה מן המובחר כשאכל גבינה או חלב ורוצה לאכול בשר דיש להעביר מעל השלחן הלחם וכל המאכלים שאכלו עם החלב ועם המפה ויפרוס מפה אחרת ולחם אחר וכלים אחרים ויאכל בשר וכן המנהג פשוט ברוב תפוצות ישראל, ע"כ. הרי שפסק מעיקר הדין כדברי הלבוש ורק חש מתורת חומרא לדברי השערי דורא. ובשו"ת אגרות משה (חיו"ד ח"א סי' לח) כתב, ובדבר מי שאוכל גבינה ורוצה לאכול בשר שאיתא ביו"ד (סי' פט) שצריך לבער שיורי פת שאכלו עם הגבינה שהקשה ידידי שמשמע שצריך לייחד פת למאכלי בשר לבד ולמאכלי חלב לבד ולמה אין נזהרין בזה, הנה האיסור הוא רק על שיורי חתיכת הפת שאכלו בה הגבינה או אף על החתיכה קטנה שחתך כדי לאכול עמה הגבינה שעל זו אינו נזהר כיון שחשב לאוכלה עם הגבינה ולכן אף אם יאמר שלא נגעה בה הגבינה, הוא כמילתא דלא רמיא עליה ולאו אדעתיה כדאיתא בסי' יח בש"ך (סק"ח). אבל פת הגדולה שהיא עומדת בין למאכלי חלב בין למאכלי בשר, נזהרין בה ואין לחוש שמא נגעה בה הגבינה או הבשר. אך מי שרוצה להחמיר שלא לאכול כל הפת שהיה על השלחן של מאכל גבינה עם בשר או להיפוך, אף שאין בה חשש לדינא, יש בזה מעלה להרחקה יתירא. וזהו כוונת הג"א בחולין (פ' כל הבשר סי' ז) שכתב ומצוה מן המובחר היכא דאכל גבינה ורוצה לאכול בשר צריך להעביר מעל השלחן הלחם וכל המאכל שעלו עם הגבינה על השלחן. דכוונתו אף לפת הגדולה ואינו מדין הירושלמי דשם הוא דין ממש ואיך כתב שהוא רק למצוה מן המובחר, אבל הוא סברת עצמו שכיון שעל החתיכה שאכל עמה הגבינה איכא איסור, שייך שיהיה מצוה מן המובחר על כל הפת שהיה על השלחן, ע"כ ע"ש. וע"ע בילקו"י (איסור והיתר, ח"ג עמ' תנא) שכתב כדברי האגרו"מ דלעיל. ובפרט יש להיזהר בזה שיש ילדים קטנים בבית והם מחוסר שימת לב לא נזהרים בהכי ונוגעים בידיהם המלוכלכות בפת וכו'.

הלכך להלכה, חתיכות פת שנשתיירו מארוחה חלבית אין לאוכלם עם ארוחה בשרית ולהיפך. אבל פת הגדולה שהיא עומדת בין למאכלי חלב בין למאכלי בשר, נזהרין בה שלא תגע בגבינה, ואין לחוש שמא נגעה בה הגבינה או הבשר. והיינו כאשר הלחם היה גלוי על השולחן, שישנו חשש שנדבק משיירי המאכל בו. אך אם היה עטוף בשקית ניילון ונזהר לקחת רק מה שצריך לאכול בידיים נקיות, הרי שמה שנותר בשקית מותר לאוכלו בארוחה אחרת וכמו כן פת שלימה שנותרה בשלחן. וממילא הכל לפי עניין זהירותו. ועדיף שלא לאכול כל פת שהיתה בסעודה חלבית בסעודה בשרית, וכן להיפך. ובפרט שיש ילדים קטנים.

ושאלונו מה הדין שיורי פת שנאכל בארוחה בשרית עם דגים. וכן שיורי פת שנאכלו עם דגים באכילה חלבית. הנה ניתן ללמוד ממה שכתב מרן בש"ע (יו"ד סי' קטז ס"ג) שכתב שירחוץ ידיו בין בשר לדג ויאכל פת שרוי בנתיים כדי לרחוץ פיו דמוכח שיש להקפיד גם שהפת לא תהיה מלוכלכת עם דגים כאשר אוכל עמה בשר ולהיפך. ואמנם בשיירי פת שנשאר מארוחה של דגים ואין בו ממשות אפשר להקל ולאכול עם גבינה וכן להיפך שהרי בלאו הכי דעת רוב ככל רבני אשכנז שאין איסור לאכול דגים עם חלב והחזיקו אחריהם כמה מגדולי רבני ספרד וכמו שהבאנו במקום אחר ורק אם יש ממשות של דגים בפת ונאכל עם חלב, יש להחמיר בזה.