האם מותר לאכול ביצי דגים בבשר או חלב? הרב אברהם בטאט

ביצי דגים בבשר או חלב

שאלה:

ידוע שלהלכה אין לאכול בשר עם דגים משום סכנה כמבואר בשלחן ערוך אורח חיים (קעג, ג) ויורה דעה (קטז, ב). וכמו כן נהגו הספרדים שלא לאכול דגים עם חלב כמבואר בבית יוסף (יורה דעה סימן פז) ובשו"ת יחוה דעת (חלק ו סימן מח).

השאלה היא בענין 'ביצי דגים' האם גם הם אסורים באכילה עם בשר, או למנהג הספרדים עם חלב, או שיש לחלק בין דגים לביצי דגים ויהיה מותר לאכלם עם בשר או על חלב.

תשובה:

ביצי דגים שהוצאו ממעי הדג אסור לאכלם עם בשר או למנהג הספרדים עם חלב. ויש מי שהקילו בזה.

מקורות:

נראה להביא ראיה מוכחת שדין ביצי דגים כדין דגים ממש, מדברי הרמב"ם (מאכלות אסורות ג, א) שפסק: "כל מאכל היוצא ממין מן המינין האסורין שלוקין על אכילתן, הרי אותו המאכל אסור באכילה מן התורה, כגון חלב בהמה וחיה הטמאים "וביצי עוף ודג הטמאים", שנאמר: ואת בת היענה זו ביצתה, והוא הדין לכל האסור כיענה ולכל הדברים הדומין לביצה".

עוד כתב (שם, ו): "אף על פי שחלב בהמה טמאה וביצי עוף טמא אסורין מן התורה, אין לוקין עליהם, שנאמר מבשרם לא תאכלו, על הבשר הוא לוקה, ואינו לוקה על הביצה ועל החלב, והרי האוכל אותן כאוכל חצי שיעור שהוא אסור מן התורה ואינו לוקה, אבל מכין אותו מכת מרדות".

עוד כתב (שם, ז): "יראה לי שהאוכל ביצי דגים טמאים הנמצאים במעיהם, כאוכל קרבי דגים טמאים ולוקה מן התורה, וכן ביצי העוף הטמא התלויות באשכול שעדיין לא פירשו ונגמרו, האוכל אותן לוקה כאוכל בני מעים שלהן". ע"כ.

הרי להדיא שדין 'ביצי עוף' טמאים שפירשו, אסורים באכילה מדרשה מיוחדת לרבות ביצת היענה, ומכל מקום אין לוקין רק על בשר טמאה. ועכ"ז ב'ביצי דגים' טמאים לוקה עליהם כדין אוכל בשר הדג, ודמי לביצת עוף שלא נגמרה שג"כ אסורה ולוקה.

וכן הוא בדיני בשר בחלב, שביצים שלא נגמרו אסור לאוכלם בחלב. עיין שו"ע (יורה דעה פז, ה) שפסק: "ביצים הנמצאים בעופות, אם הם גמורות דהיינו שיש להם חלבון וחלמון, אף על פי שהיא מעורה בגידים, הרי זו גמורה ומותר לאכלה בחלב. אבל אם אין לה אלא חלמון, אסור לבשלם בחלב. אבל אם אכלם בפני עצמם, מותר לאכול אחריהם גבינה או חלב".

ובפרי חדש (שם, ס"ק י השני) כתב: והנה המחבר בזה נמשך אחר הארחות חיים (הלכות איסורי מאכלות סימן עב) שהביא בב"י שכתב כן. ואצלי אינה הוראה מכוונת להלכה, שהרי נתבאר לעיל (ס"ק ט), שמן התורה לוקה על זה בעוף טמא שהם כבני מעיים ממש, וא"כ מה טעם יש בזה לומר שהיקלו חכמים, כיון שהם ממש כבשר העוף, וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ולפיכך אין להקל בדין זה כלל. ע"כ. וע"ע בכף החיים (יורה דעה סימן פז ס"ק מב). ובוודאי שמרן השו"ע לא חולק על זה שיש מלקות בביצי עוף שבמעי העוף, אלא דסבר דעוף בחלב הוא מדרבנן ולא החמירו בו כל כך כדי להמתין אחריו שש שעות וכמבואר בב"י.

ועכ"פ לענין 'ביצי דגים' מבואר שאם הוא בקרבי הדג נחשב כבשר הדג.

והנה בשו"ת הלכות קטנות (חלק ב סימן ע) כותב: מה שאוכלין בני אדם ה'בוטארגו' הוא ביצי דגים מלוחים לעורר תאות המאכל בתוך הסעודה, מהו. תשובה: אף על גב דחמירא סכנתא מאיסורא, והחמירו ז"ל לאכול דגים אחר בשר או להיפך משום סכנה, האי מלתא כיון דדשו בה רבים צריך למצוא להם היתר, ולומר דביצים לאו בכלל דגים הם, ועוד שהם גמורות, והו"ל כביעתא בכותחא. ע"כ.

המדקדק בדבריו יראה, שרק מצד לימוד זכות כתב לחלק בין דגים לביצי דגים. ולפי דברי הרמב"ם שהבאנו לעיל נראה שאין מקום כלל לחלק בזה. ואפשר שדעת הלק"ט היא, שהעולם שנהג קולא סברו, שבענין סכנתא יש לחלק בזה, שאין לך אלא חידושו.

ומה שכתב: "ועוד שהם גמורות", צריך להבין איזה מציאות חילוק יש בין ביצי דגים גמורות לביצים שאינם גמורות.

והנה לשון הרמב"ם הנז' שכתב: "ביצי דגים טמאים הנמצאים במעיהם" מוכיח שיש ביצי דגים שלא במעיים. וכבר עמד בזה בספר קהלת יעקב (אלבעלי, שם, הלכה א) וז"ל: קשה דנראה מדבריו דיש מיני ביצי דגים שאינן נמצאין במעיהם ובהן אינו לוקה, ובנמצאים במעיהם לוקה, וזה ודאי תימה, דהרי מההיא דמסכת עבודה זרה (מ, א) מוכח דאינו מטיל ביצים לחוץ הדג טמא אלא משריץ מבפנים. ונראה דס"ל לרבינו דודאי אינו יוצא לחוץ אבל יש הפרש מהיכא דנגמרו הביצים בתוך הדג להיכא דלא נגמרו, דהיכא דלא נגמרו עדיין והם עדיין בתוך מעיהם, הו"ל כדג עצמו ולוקה, וזה הוא מ"ש בהלכה ז', אבל היכא דנגמרו הוה ליה כביצי העוף דעדיין הם במעי אימן דאם פירשו ונגמרו דאינו לוקה, דדוקא בתלויות באשכול לוקה והא נמי דכותא.

אך קשה דמנ"ל הא, דשאני ביצי העוף דיוצאין לחוץ, ומשו"ה כשנגמרו ופרשו חשבינן להו כאילו יצאו ונפרשו מאימן ואינו לוקה, משא"כ בדג טמא שאינו יוצא לחוץ אלא משריץ מבפנים מנ"ל דלא חשיב כדג טמא ולוקה עליו. גם קשה דא"כ דיש חילוק בין נגמר ללא נגמר א"כ בהל' ו' שכתב דחלב בהמה טמאה וביצי עוף טמא דאינו לוקה, אמאי לא קאמר דביצי דג טמא שנגמר ג"כ דאינו לוקה ועיין. ע"כ.

ובספר יצחק ירנן (גאטינייו, שם) השיב בזה: ולענ"ד נראה לפי חומר הנושא, דיש הפרש בין כשהבצים קטנים הרבה שעדיין אינן ראוים להשריץ, לכשהם גדולים וראוים להשריץ, דכשהם קטנים חשיב כגוף הדג ולוקה עליו, והרי זה דומה לאוכל ביצי עוף טמא התלויים באשכול דלוקה, ובהא איירי בהל' ז'. וכאן איירי בבצים גדולים שראוים להשריץ, דכך הוא הדרך שאלו הגדולים אוכלים אותם בפני עצמם, ואף שדרכם להיות משריץ בפנים, כיון שמתחילה הוא ביצה וחשיב ליאכל בפני עצמו ולא חשיב כדג גופיה ללקות עליו, ואינו דומה לולד בהמה. ע"כ.

וע"ע בצל"ח (חולין סג, ב) שכתב: הן אמת שאני תמה בדברי הרמב"ם הללו, דהרי בהלכה א' משמע דגם ביצי דגים טמאים מבת היענה יליף עיין שם בדבריו. ומעתה מ"מ אם הוא במעיו אין צריך למילף מבת היענה דהרי כגופו הוא, ואם הטילו לחוץ מיירי, קשה מי משכחת לה ביצת דגים טמאין כה"ג וכו', ודג טמא משריץ מבפנים, וא"כ אינו מטיל ביצים לחוץ כלל, וא"כ דברי הרמב"ם קשים להולמן. וצריך לומר דאף דדג טמא משריץ מבפנים, אין הכוונה שכל ביציו נשארים מבפנים, אלא לפעמים מטיל ביצה לחוץ אלא שאותו ביצה שהטיל לחוץ אינה משרצת שוב. ע"ש.

ואפשר לפ"ז ליישב דברי הלק"ט מה שכתב ביצים 'גמורות' היינו שיצאו החוצה. ועיין אור תורה תשרי תשע"א (שנה ארבעים ושלש, חוברת א' (תקיח), סימן ו) ובאור תורה אדר א' תשפ"ד (שנת החמישים ושש, חוברת ו' (תרפד), סימן ע).

וראיתי בקובץ מבית לוי (יו"ד סיון תשס"ח, עמ' פז, אות א) שכתב: בישל בשר עם ביצי דגים לא נאסר. ע"כ. וכתב לשון דיעבד. ובמקורות (שם, אות ג) כתב: שמעתי ממרן שליט"א (ואזנר) דאינם בכלל דגים לענין זה.

ומצאנו בספר כנסת הגדולה (יורה דעה הגהות בית יוסף סימן פז ס"ק מג) שכתב במפורש: ומטעם זה גם כן אוסרים ביצי דגים שהושמו בעור מפני הסכנה, שנמצאו הביצי דגים בולעים מהעור שהוא בשר, וכן מנהגינו לאסור כל זה. ע"כ.

נמצא שמעיקר הדין יש לפסוק כדברי הכנסת הגדולה לאסור לערב ביצי דגים עם בשר  או חלב, שיש ראיה לדבריו מדברי הרמב"ם וכנ"ל. ומ"מ אין להתעלם מדברי הלק"ט והרב ואזנר זצ"ל שנקטו קולא בזה. וכל זה בביצים שהוצאו ממעי הדג, אבל אם השריץ הביצים יש להתיר כדברי הרב יצחק ירנן גאטינייו הנ"ל.

הנלע"ד כתבתי.