בבית הכנסת אצלינו נוהגים לעשות קידוש כל שבת, האם הדבר ראוי או שמא יש בכך חשש מסויים?

שאלה: בבית הכנסת אצלינו נוהגים לעשות קידוש כל שבת, האם הדבר ראוי או שמא יש בכך חשש מסויים?

 הרב אושרי אזולאי

תשובה: איתא בגמ' בגיטין (לח:) לגבי שתי משפחות היו בירושלים ושתיהן נעקרו. וע"ש בפרש"י (ד"ה בעידן, בפירושו השני) שכתב שנעקרו משום שאכלו סעודה בע"ש ונכנסו לשבת ללא תאוה, ע"ש. ויש להקשות הרי בגמ' (פסחים צט:) דעת ר' יוסי שבערב שבת הולך ואוכל עד שתחשך. ופסקו כל הראשונים הלכה כר' יוסי משום דקי"ל הלכה כר' יוסי מחבירו. ואמאי לא חיישינן למה שכתוב בגמ' בגיטין. ובראשונים תירצו כמה תירוצים בזה (עי' מגיד משנה פ"ל מהל' שבת ה"ד). והנה אף שהסבירו שדעת ר' יוסי הוא שאין לחוש שלא לאכול שבת בתאבון שהרי לשיטתו הולך ואוכל עד שתחשך, אבל גם ר' יוסי ס"ל שמשהגיע זמן סעודת שבת, מצוה לאכול לתאבון ולכן יזהר שלא לאכול מיני מזונות וכיוצ"ב קודם שיאכל סעודת שבת כדי שיהא תאב לאכול (עי' מ"א סי' רמט ס"ק ו). ועי' בבאו"ה (סי' רמט ד"ה מותר), מש"כ בזה.

זה מלבד שהגר"א (הו"ד בספר מעשה רב אות קכב והעתיקו הבאו"ה סי' רעג ס"ה ד"ה כתבו) אף בקידוש היום, לא היה מקדש אלא במקום סעודה גמורה ולא מיני תרגימא ויין. ולא היקל בזה כדעת הגאונים (ועי' בבאו' הגר"א סי' רעג ס"ה). גם הגאון רע"א בחידושיו על הש"ע (שם) כתב לדייק מד' תר"י שרק בפת יוצאים ידי חובת קידוש במקום סעודה, ושכ"ה דעת הרא"ש, ע"ש. גם בחסד לאלפים (סי' רעג ס"ד) כתב שגם אם שתה רביעית יין ואפילו אכל כזית פת כיסנין בבוקר, הטוב לחזור ולקדש על שלחנו שיהיה קידוש במקום סעודה העיקרית. ומנהג אנשי מעשה שתכף בצאתם מבית הכנסת זריזין מקדימים למצוות ומקדשים על שלחנם ואוכלים סעודת שחרית ואין טועמים שום דבר מקודם, זהו דרך ישרה, ע"ש. ובשו"ת שלמת חיים (סי' רנה) כתב דמי שלא קיים הסעודה כדעת הגר"א בפת אלא במיני תרגימא וכדו', עדיף שיעשה קידוש שוב בתחילת סעודתו, כדי לקיים קידוש כדעת הגר"א, ע"ש. ועוד שפעמים ושותים שתיה חריפה (בפרט במקומות שאין כל הציבור יראי ה' וחושבי שמו) ויש לחוש לקלות ראש בבית הכנסת. וכמש"כ המ"א (סי' קנא ס"ק ה) שסעודת מצוה מותרת בבית הכנסת, כל שאין בה חשש שכרות וקלות ראש. גם בשדי חמד (מערכת בית הכנסת, אות מ) יצא כנגד השותים משקאות חריפים בבית הכנסת שאין להם יסוד. ועי' ביבי"א (ח"י חאו"ח סי' יד) שהביאו. והרואה יראה ביבי"א (ח"ט חאו"ח סי' קח אות עח) שיצא מנקודת הנחה שסעודה שלישית אין בה חשש שכרות וקלות ראש ולכן שרי לעשותה בבית הכנסת. הא אם יש חשש בעלמא לשכרות וק"ו בודאי, אין לעשותה. וגם פעמים שיש שם בעקבות כך שיחה בטלה וקלות ראש בבית הכנסת. ועי' ביבי"א (ח"ג חאה"ע סי' י אות ח) שדן האם שרי לעשות חופות בבית הכנסת ושם בתו"ד כתב שאם עורכים שלחנות במאכל ומשתה כנהוג ואינם שומרים על קדושת המקום ע"י שיחה בטילה וליצנות ושחוק וק"ר ואצ"ל שבאים לידי שכרות והוללות שבודאי שמצוה למחות ולבטל מנהג רע כזה שהוא אותיות 'גהנם' ולגדור גדר לבל יערכו שם חופות בבית הכנסת, ע"ש.

ואכן לרגל הולדת הבת ראינו שנהוג לערוך בבית הכנסת קידוש כמו שכתב בזה בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סי' קלב ד"ה ולענין סעודה) וז"ל, ולענין סעודה או קידוש על לידת בת, נראה שיש בזה תרי טעמים. ראשית מפורש בתה"ד שסעודת פדיון הבן משום פירסומי מילתא שנפדה, וגם כאן ראוי לפרסם שנקרא לה שם, מפני שהשם תלוי בכל אשר יקרא האדם זהו השם. אבל ביותר נראה שראוי לעשות סעודה להודאה על חסדי ה', שזכה לבת ומפני היולדת שנתרפאה, והקידוש במקום סעודת הודאה, והמנהג לעשות קידוש וכדו', לבת הוא מנהג ותיקין. ושמעתי בשם מרן הגרי"י קניבסקי זצ"ל שאמר שע"י הקידוש באים אנשים ומברכים את אבי הבת שיזכה לראות ממנה נחת וכו', וברכות אלו עומדות לה. וכבר אמרו חז"ל, אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, וכ"ש הציבור שמשתתפים בשמחה ומברכים מתוך שמחת לבב (א"ה - אמנם בספר דרך שיחה ח"א עמ' לג הובא בשם הגר"ח קניבסקי זצ"ל שפקפק בשמועה זו בשם אביו זצ"ל). ובלבד לא לקלקל ח"ו ולעשות סעודה ביוקר, שגזרו ע"ז חכמי הזמן שמביא לקנאה ובזבוז, והוי כעין מצוה שמביאה לעבירה וראוי לחוש לעין הרע, ואין להקל בדברים אלו כלל, ע"ש. ובמאור הגדול (סוף ענייני מילה, עמ' שצז) כתב, שמעתי שאפילו בעת שקורא שם לבתו הנולדה, הוא קצת מצוה לשמוח ולעשות סעודה כי באה נשמה קדושה מעולם עליון כי הנשמה באה בעת בקריאת השם כי נפש חיה הוא שמו. לכן בני עליה היודעין מזה, עושין מועד ויו"ט בשיר ושבח להלל ולשבח את בוראם וזהו קרואי מועד אנשי שם היינו שהיו בני עליה, ע"כ. וה"ה בעליה לתורה בר מצוה ג"כ ראינו שיש מנהג לערוך קידוש לכבוד חתן הבר מצוה. וכן בשבת שלאחר החתונה. וגם הכא ישתדלו לבל ימלאו את בטנם כדי שיאכלו סעודת שבת לתאבון (אלא א"כ הקידוש נעשה בפת) ובודאי שלא לשתות שתיה חריפה ולדבר דברי שחוק וקלות ראש בבית הכנסת. (וכאשר המדובר הוא בשיעור תורה יחד עם הקידוש ומושך אנשים ללמוד, יש למורה לשקול בשום שכל ולעשות גדרים וסייגים ללא שתיה חריפה וקלות ראש בבית הכנסת. או לחילופין לומר את השיעור באולם בית הכנסת שאין בו קדושת בית הכנסת).

הלכך להלכה, אין מן הראוי לערוך קידוש סתם בבית הכנסת משום כמה חששות שמובאות בגוף התשובה. אולם כאשר יש מנהג כזה, כגון בהולדת בת או חתן בר מצוה או שבת שלאחר החתונה, יש להיזהר שלא ימלאו כרסם בקידוש כדי שיאכלו הסעודה לאחר מכן לתאבון. וכן אם נערך הקידוש בבית הכנסת, שלא ישתו שתיה חריפה המביאה לידי קלות ראש. ובאופן זה יש עדיפות לערוך את הקידוש באולם בית הכנסת.