מה מברכים על חלה 'חצי מתוקה' לדעת הספרדים?

שאלה: מה מברכים על חלה 'חצי מתוקה' לדעת הספרדים?

כתב: הרב אושרי אזולאי שליט"א

תשובה: מרן בש"ע (סי' קסח ס"ז) כתב, פת הבאה בכסנין, י"א שהיא עיסה שעירב בה דבש או סוכר או שמן ותבלין, והוא שיהיה טעם התערובת ניכר בעיסה. וכן הלכה שנותנים עליה דין פת הבאה בכסנין. וכתב ע"ז הרמ"א וי"א שזה נקרא פת גמור, אא"כ יש בה הרבה דבש כמיני מתיקה שקוראים לעקיך, שהדבש והתבלין עיקר, ושכן נוהגים באשכנז. ע"כ. וז"ל מרן בכסף משנה (הל' ברכות פ"ג הל' ט) שלא קבעו חכמים לברך 'המוציא' וברכת המזון אפילו בכזית, אלא בלחם שדרך בני אדם לקבוע עליו סעודה, דהיינו עיסה שנילושה במים לבד בלי שום תערובת, אבל כל שיש בה תערובת של מי פירות או תבלין, וטעם התערובת ניכר בעיסה, לא חייבוהו לברך עליו 'המוציא' ובהמ"ז. אלא אם כן אבל ממנו שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו. וכן עיקר. ע"ש. וכ"כ בב"י (סי' קסח) שלא קבעו חכמים ברכת 'המוציא' ובהמ"ז אלא בלחם שדרך בני אדם לקבוע עליו, דהיינו עיסה שנילושה במים לבד, בלי שום תערובת, אבל כל שיש בה שום תערובת ממי פירות או תבלין, כל שטעם התערובת ניכר בעיסה דומיא דעירב בה מיני תבלין שטעמם ניכר בעיסה מברך 'בורא מיני מזונות' וברכה אחת 'מעין שלוש'. ע"ש. ולפ"ז הלחמניות והחלות המתוקות, אין לנו הספרדים לברך עליהן אלא 'בורא מיני מזונות' וברכה 'מעין שלוש'. שאנו קיבלנו הוראות מרן. וידוע שהמנהג פשוט שהאוכל פת הבאה בכסנין אינו מברך 'המוציא' ובהמ"ז אלא אם כן אוכל שיעור ע"ב דרהם (שהוא ד' ביצים) כמ"ש מרן החיד"א בברכי יוסף (סי' קסח סק"ד), בשם הרב בית דוד. וכ"כ בשו"ת חיים שאל (ח"א ר"ס עא). ע"ש. וכ"כ הרב בית מנוחה (דף מה ע"א אות טז). וכ"כ הרב בירך את אברהם (דף יט ע"ב). ע"ש. וכ"פ הגרי"ח בבא"ח (פר' פינחס אות יט). וכ"כ בכף החיים (סי' קסח ס"ק מה), וסיים וכן עמא דבר. והובא כ"ז בשו"ת יביע אומר (ח"י חאו"ח סי' יח) והשיג על מש"כ הרה"ג ר' משה הלוי בירחון אור תורה (תשרי תשמ"ג) שהעלה לברך על לחמניות מתוקות 'המוציא' ובהמ"ז כשאוכל מעט יותר משיעור כביצה, ולא כן, כי נראה שכל שנרגש טעם מתיקות בלחמניות, אנו אין לנו אלא דברי מרן שקבלנו הוראותיו, שאין לברך 'המוציא' ובהמ"ז עליהן אלא א"כ קבע סעודתו בשיעור ע"ב דרהם (מאתים ושש עשרה גרם). וכ"כ הגאון ר' שלום משאש בשו"ת שמש ומגן (ח"ב בהשמטות עמ' שיח והלאה), שהאריך למעניתו, וסתר את דברי הר"מ הלוי הנ"ל, והעלה כמש"כ שעל הלחמניות אין לברך אלא 'במ"מ' ו'מעין שלוש', אא"כ אוכל ע"ב דרהם. ושכן המנהג פשוט ואין לשנות. ע"ש. ודבריו נכונים וצודקים אין בהם נפתל ועיקש. כי אפילו אם היה הדבר ספק, יש לברך 'במ"מ' וברכה אחת 'מעין שלוש', וכמ"ש מרן הב"י (סי' קסח) בעיקר המחלוקת בדין פת הבאה בכסנין, שסיים, ולענין הלכה כיון דספקא במידי דרבנן הוא נקטינן ככל הדעות להקל, וכולם יש להם דין פת הבאה בכסנין לברך עליהם 'במ"מ' וברכה אחת 'מעין שלוש', ורק אם קבע סעודתו על אחד מהם מברך 'המוציא' ובהמ"ז. ונראה דס"ל למרן שברכת 'בורא מיני מזונות' היא ברכה כוללת, ופשיטא ליה שאפילו בירך על פת 'במ"מ' יצא. וכמ"ש רבינו אשר בר חיים בספר הפרדס (שער י פ"ד עמוד רו) בשם הריטב"א. וכ"כ הדרישה והט"ז (סי' קסח סק"ו), והאליה רבה (שם ס"ק טז). וכ"כ האבן העוזר (שם). וכ"כ מרן החיד"א בברכי יוסף (סי' קסז סק"י) בדעת מרן. וכ"כ עוד הברכי יוסף בשיורי ברכה (סי' רז) וסיים, שדעת איתני עולם הרא"ה והריטב"א ורבינו אשר ב"ח, שאם בירך על הפת 'בורא מיני מזונות' יצא וכו', וזוהי דעתו של מרן הב"י, וס"ל דעדיף טפי לברך ברכה אחת 'מעין שלוש' במקום שלוש ברכות, משום דספק ברכות להקל. ושוב ראיתי כן בשו"ת גנת ורדים (כלל א סי' כד, דף יג ע"ב) שפירש כן בדעת מרן הב"י הנ"ל. וכ"כ הגר"י ידיד בשו"ת ימי יוסף בתרא (חאו"ח סי' ה), שאפילו אם אכל פת הבאה בכסנין דרך קבע, אלא שנסתפק אם אכל שיעור קביעות, דהיינו ע"ב דרהם, יברך 'מעין שלוש' ויוצא י"ח, שמכיון שברכת 'מעין שלוש' פוטרת מן התורה במקום בהמ"ז די בכך. הילכך אין לברך על חלות מתוקות, שנרגש בהן טעם מתיקות, אלא במ"מ וברכה אחת מעין שלש, שכן הוא דעת מרן שקבלנו הוראותיו, ע"כ ע"ש. וכ"כ בחזו"ע (ברכות, עמ' נה).

והנה חלה חצי מתוקה מורגש טעם המתיקות שבה לכל טועם והוא ניכר וכלשון הש"ע (סי' קסח ס"ז) שמברכים באופן זה 'בורא מיני מזונות', ואף למה שכתב בשו"ת אור לציון (ח"ב עמ' צז ס"ד במקורות) דדוקא אם מרגיש את מתיקות הסוכר שעירב בעיסה וכן בכל תערובת שמרגיש ממש את התערובת אבל אם מרגיש רק שינוי בעלמא דינו כפת גמור ומברך המוציא, ע"ש. בחלה חצי מתוקה זה לא שינוי בעלמא אלא טעם ממש שנרגש בה. והנה ראיתי בספר יבוא ידיד להגר"ש זעפרני (ח"א סי' יח) שכתב לברך על חלה חצי מתוקה ברכת 'המוציא' משום א. אין נאכלת כקינוח ב. אין טעמה המתוק נרגש ג. לדעת המ"א ודעימיה מצטרף שאר הדברים לקביעות סעודה. והוסיף דאע"ג דמחמת טעמים הנ"ל בחלקם היה מקום לחייב ברכת 'המוציא' גם בחלה מתוקה, מ"מ אין לשנות מעיקר דין מרן ש"ע מהני טעמי, ורק בתוספת סניפים חזי לאצטרופי בחלה, ע"כ דבריו. גם בספר  ילקוט אברך (שנת תשנ"א, עמ' קה) כתב בשם הגאון ר' יעקב יוסף זצ"ל לברך על חלה 'חצי מתוקה' 'המוציא'. וחזר על דבריו בספרו הנ"ל (שנת תשנ"ד, עמ' נג). והנה יש להשיב על ד' הגר"ש זעפרני דדעת מרן היביע אומר דאף שלחמניות אין נאכלות כקינוח אין לברך עליהן 'המוציא' אלא מזונות אלא אם כן קבע עליהם סעודה וכמו שהבאנו לעיל. ב. מה שכתב שיש לצרף ד' המ"א לענין צירוף שאר מאכלים כגון בשר ודגים וכו' לשיעור קביעות סעודה. הנה מרן זצ"ל בספרו חזו"ע (ברכות, עמ' נח בבאו')  הביא שרב אשכנזי אחד אמר שיש לסמוך בזה על מ"ש המשנה ברורה (סי' קסח ס"ק כד) בשם המג"א (ס"ק יג) שהאוכל פת הבאה בכסנין עם שאר מאכלים בשר או דגים וכיו"ב, גם הם מצטרפים לשיעור קביעות סעודה. וכתב ע"ד, אולם מרן החיד"א בברכי יוסף (סי' קסח סק"ו) כתב על דברי המג"א, והמעיין יראה שאין ראיותיו מכריעות, ולמעשה צ"ע. וסב"ל. ובספר חמד משה (סי' קסח סק"ג) אחר שהעיר ע"ד המג"א מכמה מקומות, סיים, לכן נראה שאין זה עיקר, אלא צריך לקבוע כל הסעודה על הפת הבאה בכסנין בלבד. וכן פסק בכף החיים (שם ס"ק מז) שמנהג העולם הוא כדמשמע מסתמות דברי הש"ע, שאם לא אכל שיעור קביעות סעודה מן הפת הבאה בכסנין, אע"פ שאכל עמו בשר ודגים ושבע, אינו מברך אלא ברכה מעין שלש. ע"ש. וכ"כ הרה"ג רב"צ ליכטמן בספר בני ציון (סי' קסח סק"ט), דבעינן שיהיה שבע מהפת עצמו, ושכן מוכח מדברי בעל האשכול. ודלא כהמג"א. ע"ש. גם הערוך השלחן (סי' קסח סעיף יז) כתב לתמוה על המג"א בזה, וסיים, לכן נלע"ד שצריך שיהיה השיעור מן הפת בלבד. ע"ש. גם בשו"ת להורות נתן ח"ז (חאו"ח ס"ס ח) העלה שיש לברך בורא מיני מזונות על הלחמניות המתוקות שמביאים בסעודות הנישואין, ואע"פ שקובעים עליהם סעודה (כמנהג האשכנזים), ואוכלים עמהן תבשילין ומטעמים המשביעים, כיון שאין קובעים על הלחמניות מצד עצמן אין זו קביעות, לברך עליה המוציא וברכת המזון, אע"פ שיש ללמד זכות על הנוהגים להיפך, ע"פ דברי הדרכי משה (סי' קסח אות ב). ע"ש. גם בשו"ת שמש ומגן ח"ב (סי' יא עמוד כט) כתב, שאין לסמוך למעשה על דברי המג"א, וכמ"ש הברכי יוסף והכף החיים. ואף שהבית מנוחה הסתמך ע"ד המג"א, דבריו נסתרים מד' הרשב"א וכו'. ולכן לענין הלכה פשיטא שאין לברך המוציא ובהמ"ז כל זמן שלא אכל כשיעור ד' ביצים וכו'. ע"ש. וכן העלה בשו"ת אורחותיך למדני (חאו"ח סימן כד). ע"ש. א). ומה שאמר עוד הרב האשכנזי שיש כאן ספק ספיקא, שמא הלכה כהרמ"א שיש לחלה מתוקה דין פת, ושמא הלכה כהמג"א שבצירוף מאכלים אחרים הוי קביעות סעודה. הנה ידוע מ"ש הגאון רבי דוד פארדו בשו"ת מכתם לדוד (חאו"ח סי' ג) דלא מהני ספק ספיקא לעשות מעשה בברכות. וכן דעת מרן החיד"א בברכי יוסף (סי' ז סק"ג), ובמחזיק ברכה (שם). וכן פסק הפרי מגדים (א"ח סי' רעא מש"ז סק"ד, ויו"ד סי' כח מש"ז ס"ק טז). וכן העלה בספר בית השואבה (דף קיא ע"ב ודף קנח ע"א), דלא מהני ס"ס בברכות. וכ"פ עוד אחרונים רבים, ע"ש מש"כ בזה. הרי שפתי מרן ברור מללו שאין לצרף דעה זו, ואין לעשות ס"ס בברכות.

ומה שכתב שאין טעמה נרגש כנראה כוונתו למש"כ בשו"ת אור לציון הנ"ל. והנה מלבד שבספר וזאת הברכה (עמ' 18) כתב בשם הגר"מ אליהו שכל שמרגיש קצת מתיקות אפשר לסמוך ולברך 'בורא מיני מזונות', כי מהש"ע משמע שאם היא מתוקה מברך 'במ"מ' בכל מקרה וכו', ע"ש. זאת ועוד אפשר לומר דמכיון שהאור לציון אמר כן מסברא דנפשיה וכנראה דקדק כן מד' מרן שכתב ניכר בעיסה וכנראה איהו ס"ל דבעינן ניכר ולא טעם בעלמא. אולם יד הדוחה להסביר את מרן הש"ע דהכוונה ניכר לאפוקי אם אין טעם כלל, משא"כ אם מרגיש מתיקות יש לברך 'בורא מיני מזונות'. ואולי גם הגרב"צ ס"ל הכי ומה שכתה טעם בעלמא אולי התכוין למה שמניחים מעט מי סוכר למעלה ליפות העיסה ונכנס טעמה מעט מן המעט בעיסה כמעט ולא מורגש, אבל אם יש טעם בעיסה עצמה והטעם ניכר וכמו בחלה 'חצי מתוקה' בודאי יודה דבעינן לברך עליה 'במ"מ' דאין זה טעם בעלמא לכל טועם (וכן טעמתי אני מעיסה זו של חלה 'חצי מתוקה' וכן שאלתי לאחרים שטעמו חלה זו, ואמרו לי כולם פה אחד דטעם המתיקות בודאי נרגש). ולענ"ד יש לדקדק כן מד' המ"ב (סי' קסח ס"ק לא), ע"ש ודו"ק. וכ"כ בספר ברכה נאמנה (סי' קסח ס"ז). וכ"כ בספר בנתיבות ההלכה (סוכות, עמ' 148) ובספר דעת יהודה (עמ' קלד). וע"ע בחזו"ע (ברכות, עמ' נה). וז"פ לדעתי.

לכן להלכה, יש לספרדים לברך על חלה 'חצי מתוקה' ברכת 'בורא מיני מזונות'. ורק אם קבע עליה סעודה (שאכל 216  ג'. שהוא שיעור שבעים ושנים דרהם. וכל דרהם 3 ג'. חזו"ע ברכות עמ' נה) יברך 'המוציא'. אבל אין לו לברך באופן זה ברכת 'על נטילת ידים' (יביע אומר חי"א חאו"ח סי' יג אות ד). ולכתחילה אין לצרף לחם זה ללחם משנה (כדעת הט"ז סי' קסח ס"ק ז והתוספת שבת סי' ערד ס"ק א. וכ"פ בחזו"ע שבת ח"ב עמ' קפה. ורק בשעת הדחק שאין לו לחם אחר כתב שם דשפיר דמי לצרפו).