האם מותר להתפלל חזרת הש"ץ בטיולים? הרב משה יוסף

האם מותר לעשות חזרת הש"ץ בטיולים

מחבר הספרים ראש יוסף – ריבית. ושו"ת.

שאלה

כשמתפללים תפילת מנחה בחניון או על אם הדרך ויש מספיק זמן עד השקיעה. אם בכל זאת עדיף לוותר על חזרת הש"ץ או שיש להתפלל את כל התפילה בשלימותה.

תשובה

כיוון שבמקומות כאלו על פי רוב יש ספק גדול אם יהיו עשרה שיוכלו לכוין בחזרת הש"ץ ולא יופרעו על ידי דברים שאין תלויים בהם. לכן עדיף לוותר על תפילת החזרה ולעשות תפילה קצרה בלבד. ואין להיכנס בספק ברכה לבטלה.

נימוק התשובה

חזרת הש"ץ על התפילה יש בו טעם על פי הפשט וגם על פי הקבלה. ועל פי הפשט תיקנו חכמים לחזור התפילה בקול רם כדי להוציא את מי שאינו יודע להתפלל. ועל פי הקבלה מבואר בדברי רבינו האר"י ז"ל ע"פ הסוד המפורש בספר הכוונות דבחזרת התפלה חוזרים ונעשים כל התיקונים שנעשו בתפלת לחש, ותפילת החזרה מגעת במקום עליון וגבוה יותר ממקום שמגעת תפלת לחש.

והנה בזמנינו אמנם רוב הציבור יודעים להתפלל בעצמם, ולא היה צורך בחזרה. אך עדיין ישנם אנשים שמחמת סיבה כל שהיא תולים עצמם בתפילת החזרה, ולכן גם לפי הפשט יש מקום לתקנה זו ומכל שכן שעל פי הקבלה עיקר הטעם במקומו עומד, לתיקון התפלה. ולכן צריך להיזהר שלא לבטל את תפילת החזרה בלא צורך גדול.

ומכל מקום עיקר טעם החזרה במקומו עומד, כפי מה שתיקנו חז"ל לפי זמנם שרוב הציבור לא היה מתפלל בעצמו, אלא היה סומך על החזרה. ומכיון שבדורות אלו, אין עיקר הציבור סומכים על החזרה אלא מתפללים בעצמם. נמצא דאין תפילת החזרה אלא מנהג, ולא מעיקר התקנה. ולכן כל שיש לחשוש שלא יהיו עשרה מכוונים לתפילה יש למנוע מאמירת החזרה כדי שלא יכנס השליח ציבור בספק ברכות לבטלה, שיש בו ספק איסור תורה משום 'לא תשא שם ה' א' לשוא'.

וכן כתב הבן איש חי (פרשת תרומה אות ב) דכאשר ברור לו שיש אנשים המונים שאין נותנים לבם לחזרה ואפילו על אמנים לא יתנו לב לענות, דאז כל כהאי גוונא יתפלל הש"ץ ג' ברכות ראשונות בקול רם עם הציבור כשהם מתפללין בלחש, כדי שיאמר קדושה. ובזה יסיימו את התפילה.

והנה אמנם כתב הב"י (סי' נ"ה) שאפילו קצת מהם ישנים או מספרים שמועות, אף על פי כן השליח צבור מתפלל חזרה וגומר תפלתו. ולפי זה כיון שהתחיל השליח ציבור את החזרה בהיתר, אין לו לחשוש למה שאחר כך היו מהמתפללים שלא כיוונו, שהרי הוא התחיל בהיתר. מכל מקום יש לחלק בין אם הוא ספק לוודאי. וכמו שפסק ביבי"א (ח"ז סי' ל"ד) לענין חזרת הש"ץ באופן שברור לו שבתוך התפילה יעבור זמן בין השמשות, שאין לעשות החזרה. אף שמתחיל בהיתר. כיון שברור הדבר שלא יספיק לסיים תוך הזמן. ורק לענין תפילת היחיד אם התחיל בהיתר יכול לסיים. ואכן אף בחזרת הש"ץ אם התחיל בהיתר ויצאו מקצת המתפללים כיון שהתחיל בהיתר מסיים החזרה. משא"כ בענין זה שעומדים על פרשת דרכים זה בא במקלו וזה בתרמילו, ומביטים הנה והנה, קרוב הדבר שלא ימצאו עשרה צדיקים שיוכלו לכוין את כל התפילה, ואין לעשות החזרה. אלא אם כן יודע ומכיר בהם שיכוונו כהוגן.

וכן משמע בשו"ת יחוו"ד (ח"ב סי' ו) לענין צירוף החרש למנין דמצטרף, אך מכיון שאינו יכול לשמוע החזרה כתב שם וז"ל ומכל מקום כשהם מנין מצומצם בצירוף החרש אילם, ראוי לכתחילה שלא יחזור השליח צבור תפלת שמונה עשרה, אלא יאמר תפלת שמונה עשרה פעם אחת בקול רם עם הקדושה, כדי שלא להכנס בחשש איסור ברכה לבטלה.