טרמפיסט ששיגע את הנהג באמצע הדרך והורידו באמצע כביש סואן והוזקק למונית, האם חייב הנהג?

טרמפיסט ששיגע את הנהג באמצע הדרך והורידו באמצע כביש סואן והוזקק למונית

שאלה:

שני בחורי ישיבות עמדו וחיכו לטרמפ ביציאה מירושלים לכיוון המרכז, עצר להם אדם מהציבור הכללי והתווכחו בדרך על פוליטיקה וכדו', ובאמצע הדרך רגז עליהם הנהג ועל דעותיהם הקיצוניות והחליט לעשות להם בית ספר ולהורידם באמצע כביש סואן שאין דרך לעצור שם לטרמפים, מחמת הסכנה לעצור שם, והוצרכו להזמין מונית מאמצע הדרך למרכז ושילמו לו סך מאתיים שקלים, ולאחר חיפושים מצאו את פרטי הנהג ותובעים ממנו מאתיים שקלים שניזוקו בגלל היות ויכלו לנסוע ע"י טרמפ אחר, ואילו הנהג טוען שכיון שעלו לרכב בחינם אין לו שום התחייבות ויש ריזיקא שפתאום יורידם באמצע הדרך אם יארע לו אונס כגון שצריך להגיע למקום אחר, וא"כ בכה"ג שלא יכול לסבול אותם ברכב הוי כאנסו אותו להורידם, ומן הדין יכול להורידם, הדין עם מי?

תשובה:

היות ומצינו מחלוקת גדולה בפוסקים בנידון זה וכמו שיתבאר, יכולים היו הבחורים לומר לנהג שישלמו לו מאתיים שקלים עד המרכז, וכשיגיעו יאמרו לו משטים היינו בך, אבל כל שלא אמרו לו זאת או שאמרו ולא נתן להם את האופציה להישאר ברכב, אינם יכולים לחייבו על מה שנגרם להם הפסד, ורק יצטרך לפייסם על העגמת נפש שגרם להם.

נימוק הדין:

לכאורה יש לדון כל נהג שמעלה טרמפיסטים, כדין פועל של הנוסעים להסיעם למקום חפצם שהתנו בעת עלייתם לרכב, ואמנם קיימא לן פועל יכול לחזור בו באמצע היום משום דכתיב "כי לי בני ישראל עבדים", ודרשו, ולא עבדים לעבדים, אבל אמרינן בגמ' ב"מ וכן נפסק בסי' של"ג סעי' ה' שבדבר האבד גם הפועל ידו על התחתונה שאסור לו לחזור בו, וכגון שקיבל על עצמו להוציא פשתן מתוך מים, ואם לא יוציא זה יתקלקל ורוצה לחזור בו באמצע היום, ידו על התחתונה ואסור לו לחזור בו, ואם חוזר בו יכול בעה"ב לשכור אחרים עליו וישלם לפועל השני את כל שכרו של הראשון בשביל שיגמור העבודה או להטעותו שישלם לו מחיר גבוה ולמעשה ישלם לו מחיר רגיל.

ונחלקו בפוסקים, מה הדין בפועל בחנם שקיבל על עצמו להיות אחראי על מפעל או מכונות ואם יחזור בו באמצע היום יגרום בודאי הפסד ונזקים לבעה"ב, האם אמרינן כיון שהוא בחינם אין לו דין פועל ויכול לחזור בו, או דלמא כיון שקיבל עליו לעשות בחינם ואם יחזור בו הכל יפסד, מחוייב להמשיך לעבוד ואם רוצה לחזור בו בעה"ב יכול להטעותו.

דעת מהרי"ק בשורש קל"ג שפועל בחינם יכול לחזור בו משני סברות. א. שאין לו שם של פועל כשהוא בחינם, ורק תשלום שכר עושה שם של פועל, ומצד קנין של תחילת מלאכה שהשתעבד גופו זה דווקא בכה"ג שיש לו דין פועל. ב. גם אם נרצה לפוטרו מצד דין פועל ונרצה לחייבו מצד דינא דגרמי שגרם הפסד לבעה"ב גם בכה"ג פטור, דכיון שהסכים לעשות מלאכה בחנם הו"ל לבעה"ב לאסוקי אדעתיה שמא לא ירצה להמשיך במלאכתו ואיהו דאפסיד אנפשיה. ונפסקו דבריו להל' ברמ,א בסי' של"ג סעי' ה'.

וא"כ לפי"ז יצא שהנהג שהעלה את הטרמפ הוי כפועל בחנם ויכול לחזור בו גם בדבר האבד שיגרם נזק בדינא דגרמי לבעה"ב שאלו הבחורים כאן.

אבל מצינו כמה סברות להלכה לחייב ומכוח אותם סברות יוכלו להטעותו לנהג הגם שלא יוכלו לחייבו בפועל לשלם להם את דמי המונית.

הראשון, בחזו"א סי' כ"ב אות ב', נקט בדעת המהרי"ק שפועל בחינם אסור לו לחזור בו ואם חזר בו יכול בעה"ב להטעותו, ומה שהמהרי"ק פטר, זה רק לומר למה הפועל יכול לבקש מכאן ולהבא שאינו רוצה בחנם אלא בשכר, אבל לומר שהולך הביתה באמצע העבודה ומפסיד את כל הסחורה בזה לעולם חייב, ולא כמו הרמ"א שנקט בדעת המהרי"ק לפטור לגמרי ולא יכול להטעותו או לשכור עליו אחרים.

והגם שבנתיבות המשפט בסי' של"ג ובמחנ"א סי' ו', נקטו שלדעת המהרי"ק פטור לגמרי, שהרי הש"ך כ' שכל הפטור של פועל בחינם שחזר בו ואינו מסכים אלא בשכר אבל אם חזר בו לגמרי בדבר האבד ובלעדיו יכל למצוא פועלים אחרים, לעולם חייב. והק' בנתיבות ובמחנ"א שמהמהרי"ק משמע שגם אם רוצה לתת שכר אין הפועל מחוייב לו והוי ליה לאסוקי אדעתיה שיכול הפועל לחזור בו, ומשמע שלעולם פטור הפועל כשחזר בו בדבר האבד, מ"מ יש לנו את דעת החזו"א במהרי"ק שנוקט לחייב.

הטעם השני, במשנה למלך בפ"ו מהל' זכיה הכ"ד כתב שדין המהרי"ק תלוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד לגבי ארוס שהכין הסעודה וחזרה בה הארוסה וגרמה לו להפסיד הוצאותיו, שהרמב"ם מחייב היות וסמך עליה שלא תחזור, ולראב"ד פטור, היות שהוא עשה לעצמו את הנזק של האירוסין ודמיא לנתן לו זרעים לזרוע ולא גדל מהם כלום דפטרינן על כל הוצאות החרישה כיון שהוא גרם לעצמו הנזק שחרש וכו', וה"נ בעה"ב שהם הבחורים גרמו לעצמם שעלו בחינם ויודעים שיכול לחזור בו, שלרמב"ם חיב ולראב"ד פטור, וכיון שקיי"ל כהרמב"ם בסי' נ' באבה"ע א"כ כל דבר שסמך על חבירו חייב חבירו לשלם לו ולא אמרינן הוי ליה לאסוקי אדעתיה שהצד של הכלה תחזור בה. וגם המחבר וגם הרמ"א נקטו שם לחייב, וא"כ איך יתכן שכאן נוקט הרמ"א לפטור מצד סברת המהרי"ק דהוי לו לאסוקי אדעתיה שיחזור בו והרי כיון שסמך עליו הוי גרמי ונחייבו.

ובהכרח שכל דברי המהרי"ק זה במקום שאין דרך בני אדם לעשות בחינם אלא בשכר, ובזה פשע בעה"ב שהיה לו לאסוקיה אדעתיה שיחזור בו, אבל בשאר מקומות שדרך הארוסים לעשות סעודה ואין דרך הכלה לחזור בה ולא היה לו לחוש לזה כלל, גם המהרי"ק יודה שחייב, ורק במקום שהדרך שכולם עושים בשכר והלה עושה בחינם הוי ליה לאסוקי אדעתיה. ומעתה כיון שהדרך היא שטרמפיסטים נוסעים בחינם ואין דרך המסיע לחזור בו, א"כ בשעה שזורקו וגורם לו הפסד ברור בכה"ג נחייבו, וא"כ גם לרמ"א ומהרי"ק אצלנו יהיה חייב. וכסברא זו ראיתי בספר משפטי החושן לבי"ד הישר והטוב בהלכות שכירות פועלים.

הטעם השלישי, מצינו בספר משפט שלום סי' ר"ד, שביאר שכל דברי המהרי"ק נאמרו במקום שרשאי הפועל לחזור בו לכתחילה שאז הוי ליה לבעה"ב לאסוקי אדעתיה, שהפועל יחזור בו ובזה לא שייך לחייבו מדינא דגרמי לפועל שחזר בו, אבל במקום שאם יחזור בו יהיה מחוסר אמנה אין בעה"ב צריך לחוש שיחזור בו, וממילא נסיעה מי-ם בטרמפ למרכז שווה לפחות 15 ₪ כדמי נסיעה באוטובוס, והוי כמוכר לו נסיעה בתשלום חנם ולבסוף חוזר בו שבוודאי אסור לו והוי כמחוסר אמנה, ולא חשב בעה"ב שיחזור בו הנהג ולכן יכול הנוסע להטעותו, ועוד דהוי כנותן לו מתנה מועטת שזה מחיר הנסיעה ויש עליו חיוב מדין נדר לקיים דבריו וכמובא בסי' ר"ד, ורמ"ג וכו'.

טעם רביעי, מצינו בהגהות אושרי בשם אור זרוע [הובא בב"מ פ' השואל אות א'], שגם פועל בחינם לא יכול לחזור בו ודייק זאת מדאמרינן בגמ' שפרה נקנית במשיכה ובעלים באמירה, ומשמע שאם אומר אדם לחבירו הריני שאול לך הרי הוא שאול ואינו יכול לחזור בו, וכן הוכיח המחנ"א מהריטב"א שנוקט שחיוב פועל בדבר האבד זה מדין ערב, דבהאי הנאה שסמך עליו גמר ומשעבד נפשיה ואין הבדל בזה בין פועל בחינם לפועל בשכר שבשניהם סמך עליו בדבר שיש לו הפסד ממון אם לא יעשו לו זאת, ובש"ך אות ל"ט נראה שסבר כדעת הגהות אושרי.

טעם חמישי, מצינו בגר"א שנוקט שכל הפטור בפועל חנם היות ואין תחילת מלאכה יכולה ליצור קנין של פועל, אבל אם עשה קנין גמור משמע שגם פועל בחנם חייב. וא"כ הנהג שהסיע אותם יש לדון אי חשיב רק כקנין תחילת מלאכה או שיש כאן כעין קנין כסף שנהנה בזה שלוקח אותם למרכז והם תלויים בו ובהאי הנאה גמר ומשעבד נפשיה ולא יכול לחזור בו.

וא"כ כיון שמצינו מחלוקת בדעת המהרי"ק אם יכול לחזור בו לגמרי בדבר האבד, שלדעת הנתיבות ומחנ"א יכול לחזור לעולם, ולדעת החזו"א והגהות אושרי אין יכול לחזור בו, יכול לומר קים לי כהחזו"א בדעת מהרי"ק וכהגהות אושרי, שלדעות הללו שיוכל להטעותו אם חזר בו או לשכור פועלים אחרים אם הגיע חבילה לידם ששייכת לבעל הרכב שבדרך כלל אינו מצוי, ובפרט שאמרנו שגם המהרי"ק דיבר דווקא במקום שהדרך הוא בשכר ולא במקום שהדרך הוא בחנם שמתחייב מדינא דגרמי ובטרמפ הדרך הוא בחינם וכן שאני רכב שיחשב מחוסר אמנה אם חוזר בו דלא גרע ממתנה מועטת וא"כ כל הסיבות הללו גורמים שיכולים להטעותו שיתנו לו בסוף הנסיעה מאתיים שקל ולבסוף לא יתנו לו כלום אבל כשהוריד אותם ורוצים לחייבו מדינא דגרמי שנפסד להם דמי המונית לא נוכל חייבו היות א. יאמר קים לי כהנתיבות ומחנ"א שמשמע מהם שלמהרי"ק אין לנהג שם של פועל בכלל וגם במקום שהדרך בחינם לא מצינו שחילק זאת המהרי"ק ולעולם הוי להו לאסוקי אדעתיה שיחזור בו הנהג שהוא הפועל. ב. לא בטוח שהוי גרמי ברור שיתכן שהיה מישהו שהיה עוצר להם שרואה שני בחורים מסכנים עומדים בצומת שאי אפשר להם להיות שם והיה עוצר להם או שאם היו הולכים ברגל כמה קילומטרים הגם שזה רחוק היו מגיעים למקום יישוב ולחכות משם לטרמפ אחר בצורה נוחה יותר. ג. מה אתם מתווכחים עם נהג ומדברים נגדו בהשקפות נגד השקפותיו יוכל לומר להם אתם גרמתם לעצמכם את זה ואתם צריכים לדעת שאם נכנסים אצלי מכבדים את דעתי.

ואלא דכיון שגרם להם עגמת נפש וצער בכל זה, צריך לפייסם כמה שיוכל.

ומ"מ אם נראה לדיין שהניחם במקום שאין שום דרך לצאת משם בלי מונית במאה אחוז, וכן זה דברים שהדרך לעשותם בחינם ולא הוי להו לאסוקי אדעתיה כלל וכלל שיורידם באמצע הדרך שבכה"ג נחייב את המוריד מדינא דגרמי אבל כל שלא מצינו כזה דבר במאה אחוז אי אפשר לחייבו לשלם בדרך כלל.

כתב וערך:

הרב יונתן שושן שליט"א

ראש כולל דיינות "משפטי התורה" בית וגן ירושלים