האם מותר להוריד שירים ותוכנות מהאינטרנט?

בענין לקיחת שירים ותוכנות מהאינטרנט

שאלה: ידועה השאלה המפורסמת לגבי העתקת שירים תוכנות וכדומה, ועל שאלה זו נשפך הרבה דיו, ודשו בו רבים, ועל עצם השאלה לא נעסוק אלא בזה נביא את דעת הפוסקים בלבד, אמנם נדון בענין האם תוכנה או שיר שנמצא באינטרנט^[1] יש בזה דין זוטו של ים, והוי יאוש או לא?

תשובה: א) אכתוב בקצירת האומר, הנה דעות הפוסקים בענין העתקה מובא בספר הבהיר "לא תגזול" (עמוד קו) למו"ר הגאב"ד שליט"א: יש אוסרים העתקה באופן מוחלט ומחשיבים חכמה כרכושו של אדם. יש מתירים באופן מוחלט ומחשיבים את קוני הדיסק כבעלים. ויש האוסרים העתקה ממקורי ומתירים מ"צרוב".

ודע כי לאוסרים, המשתמש בכל צורה נחשב שמשתמש בדבר לא לו, וצריך לשלם, עכת"ד ע"ש.

ב). ועתה הבוא נבוא אל מקור הדין של 'זוטו של ים': איתא בגמרא בבא מציעא (כב:)  ת"ש דא"ר יוחנן משום רבי ישמעאל בן יהוצדק מנין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת דכתיב "וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה" מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם יצאת זו שאבודה ממנו ואינה מצויה אצל כל אדם.

ועוד שם בגמרא (כד.) וכן היה רבי שמעון בן אלעזר המציל מן הארי ומן הנמר ומן הברדלס ומזוטו של ים ומשלוליתו של נהר, המוצא בסרטיא ופלטיא גדולה וכל מקום שהרבים מצויים שם הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשים.

ג). והנה נחלקו רבותינו הראשונים האם ההיתר בזוטו של ים הוא משום יאוש בעלים או רחמנא שריה – היתר התורה.

דעת הרמב"ן (כז. מה שמלה) והרשב"א (כא: זוטו של ים) שהוא הפקר מטעם היתר התורה^[2].

ומנגד דעת הרמב"ם (פי"ד מגזו"א ה"ד) והסמ"ג (עשין עד) והריטב"א (כד. מפני) שהטעם הוא מדין 'יאוש'^[3].

ד). ועתה נדון מה היא ההגדרה של בעלות על החפץ. דהנה ידוע שיש בזה כמה הגדרות באחרונים. יש שמגדירים שהבעלות על החפץ היא התשמישים שלו, וכאשר אין לאדם יכולת להשתמש בחפץ אין לו בעלות, והגדרה זו מובאת משמיה דהגרש"ש, ובהגרנ"ט (ב"מ סימן קנב) שכתב שלולי מצות התורה של "השב תשיבם" היה מותר לי לקחת את החפץ האבוד. ומה הטעם בזה, מאחר ואין לבעלים יכולת השתמשות יש חיסרון בבעלות. וכן נראה מהקצות החושן (סימן שנד סק"ד) שכיון שהחפץ אבוד מבעליו אין נחשב ברשותו ויש חיסרון בבעלות. וכן נראה מהר"ן (נדרים פה. ד"ה ומהא) שהנודר לאסור דבר שלו על עצמו פקעה בעלותו. וכן משו"ת הרשב"א (ח"ד סימן רב) שכל דבר שיש לו איסור להשמש בו פוקעת בעלותו. ועיין בספר "לא תגזול" (שיעורים סימן א) שכן הוכיח.

ה). ועתה הבוא נבוא לנידון דידן כאשר יש שיר או תוכנה באינטרנט דינו דומה לזוטו של ים והדין צריך שיהיה הרי אלו שלו כיון שאין לו יכולת שליטה לשיר אז הוא מתייאש.

אמנם שמעתי שיש שרוצים לדחות סברא זו כיון שמהות הדין של 'זוטו של ים' הוא דווקא אם זה אבוד מהבעלים אבל גם מכל אדם ורק בדרך נס וכדומה אפשר להציל, והכא באינטרנט אין זה אבוד^[4].

אמנם יש לדחות: א. שכלפי השליטה על השיר או התוכנה זה נחשב אבוד לכל העולם בשווה, כי אין אפשרות שליטה על זה. ב. לראשונים שסוברים שזה מטעם 'יאוש' א"כ כל דבר שאנו יודעים באומדנא דמוכח שאדם מתייאש אז הדין הוא שזה הרי אלו שלו, וכיון שאנו יודעים שדבר שנמצא באינטרנט הבעלים מתייאש. [ובפרט שזכורני ששמעתי פעם שיש זמרים שבכוונה מכניסים את השיר לאינטרנט כדי שכך השיר יפורסם, [ויש מקום מיוחד באינטרנט שכך נקרא] א"כ ודאי שיש פה אבידה מדעת, אבל אינני רוצה להסתעף לדין זה].

וגם לראשונים שהטעם הוא מדין רחמנא שריה, אפשר להתיר מצד הגדרת הבעלות שהבאנו באות הקודמת אף שיש בזה דעות אמנם נראה שכך ההגדרה שאומרים העולם שהגדרת בעלות היא 'שימושים', וכאשר לאדם אין שימושים אין הוא נחשב 'בעלים', א"כ תוכנה שנמצאת באינטרנט ודאי אין לבעלים יכולת שימושים א"כ התבטלה בעלותו. ובפרט שיש לצרף את הדעות המתירות.

אמנם צריכים לדעת מכיון ששארית ישראל לא יעשו עולה כל אדם ישאל את רבותיו בדין זה ואין באתי להכריע אלא להציע את הדברים ולעורר לב המעיין.

[1] ופשוט שאין מכאן שום היתר או גושפנקא להחזיק טומאת האינטרנט רח"ל. 

[2] וכן נראה מהרא"ש, ואכמ"ל.

[3] ואף שיש לפלפל בדעת הריטב"א ועוד, אין זה המקום.

[4] ואף שגם בנידון זה האם צריך שיהיה אבוד באופן מוחלט יש בזה דעות בפוסקים.

כתב וערך:

הרב יעקב עמר שליט"א