"דיני חודש מנחם אב-ותשעת הימים" 

 

"משנכנס אב ממעטים בשמחה"

אמרו חז"ל (מסכת תענית כו ע"ב): "משנכנס אב ממעטים בשמחה". ודקדקו לומר "ממעטים", דהיינו שעדיין צריכים לשמוח, אלא שיש להפחית מעט מהשמחה. כיון שתמיד צריכים לעבוד את ה' בשמחה, שנאמר (תהלים ק ב): עבדו את ה' "בשמחה" בואו לפניו "ברננה".

ברכת "שהחיינו"

אף שהתבאר לעיל שנוהגים להימנע מללבוש בגד חדש בימי החול שבבין המצרים כדי שלא לברך עליו "שהחיינו" בזמן כזה ומחדשים רק בשבת, מכל מקום לאחר ראש חודש אב יש להשתדל שלא ללבוש בגד חדש אפילו בשבת. ולבני אשכנז יש לאסור בזה מן הדין מראש חודש אב. (סימן תקנא ס"ו. ת"ה קמט)

ואולם, על פרי חדש רשאי לברך גם לאחר ראש חודש אב ובפרט בשבת, כיון שאין השמחה באכילת פרי חדש גדולה כל כך, כמו השמחה בלבישת בגד חדש. (קלד)

משפט יהודי עם גוי

יהודי שיש לו תביעה משפטית עם גוי, יתחמק מלדון עמו מראש חודש אב עד תשעה באב, שאז אין מזלם של ישראל למעלה [שתשעה ימים אלו נטל עשו (זוהר יתרו עח ע"ב)]. וטוב להתחמק גם בעשירי באב שבו נשרף רוב ההיכל של בית המקדש. (קסד)

דחיית זמן הניתוח

מי שצריך לעבור ניתוח, אם אפשר להקדים את הניתוח קודם ראש חודש אב או לדחותו לאחר עשירי באב, יעשה כן. (הרבי מלובאוויטש בספר שערי הלכה ומנהג, אמת ליעקב קמינצקי. קכח)

מסיבת שידוכים

מותר לעשות מסיבת "שידוכים" - "תנאים" אף לאחר ראש חודש אב, אך לא ירקדו אלא ישירו בפה בלבד. וכן לא יערכו סעודה, אלא יגישו מיני מתיקה וכיבוד קל בלבד. (קמ. ת"ה קלח)

 קניה ומכירה

 

משא ומתן של שמחה

ממעטים במשא ומתן של שמחה, כגון קניית צרכי חתן וכלה. וכל שכן שלא יקנה החתן תכשיטים לצורך המשודכת שלו, מפני השמחה הגדולה שיש בדבר.

אם החתונה מתקיימת מיד לאחר תשעה באב, ולא יספיקו לקנות כדי הצורך, או שיש לחוש שהמחירים יעלו, מותר לקנות. (קסז, קסח)

גם שאר בני אדם ימעטו בקניית דברים שאין רגילים לקנותם אלא לשמחה, כגון תכשיטי זהב וכסף שעל פי רוב רגילים לקנותם לכבוד החג או מסיבה אחרת, אולם אם יש צורך בדבר לקנות לה מסיבה שהיא, רשאי לקנותם. (קסז)

כלים. רהיטים. מכונית.

מותר לקנות כלים או רהיטים חדשים להשתמש בהם בביתו. ומכל מקום מכונית חדשה שהשמחה בה היא גדולה מאוד, אם לצורך פרנסתו מותר, אבל אם לצורך טיולים, ימנע ולא יקנה. (קסז, קסח)

בגדים

לא יקנה בגדים חדשים, אף שאינו לובשם אלא לאחר תשעה באב, אבל מותר לקנות בד, כדי לתפור ממנו בגד לאחר תשעה באב. (רז. ה"ע ח"ב עמוד קמט)

נעליים

לא יקנה נעליים חדשות, הגם שאינו נועלם אלא לאחר תשעה באב. ואולם מותר לקנות נעלי בד או גומי לצורך תשעה באב, וינעל אותם מעט זמן לפני תשעה באב. (רז. ת"ה קמט)

ספרי קודש

מותר לקנות ספרי קודש אפילו ששמחתו גדולה מאוד, כיון ששמחה של מצוה היא. (קסח)

ספריה

מותר לקנות ארון ספרים לביתו, כדי שיהיה לו מקום להנחת הספרים (קסח). ואולם ספריה יקרה וחשובה מאוד, שרגילים לקנותה בעיקר לייפוי הבית ולא להנחת הספרים, וגורמת שמחה גדולה, טוב להחמיר שלא להביאה לביתו עד לאחר עשירי באב. (ת"ה קמא)

עשיית מלאכה

 

בנה ביתך

מותר לבנות בית או להרחיב ולשפץ את ביתו לצורך מגורים, כגון שביתו קטן ובונה בית גדול יותר, כדי למנוע צפיפות ואי נוחות, אבל אין לבנות למטרת נוי והרווחה, כי בימים אלו ממעטים בדברים של שמחה. (קסז)

 

כניסה לבית חדש

אם גמר לבנות את ביתו בימים אלו, רשאי להיכנס אליו כשמטרתו לצורך מגורים הכרחיים למנוע צפיפות למשפחתו ברוכת הילדים וכדומה. ויארגן כמה אנשים שילמדו את לימוד חנוכת הבית הנהוג עם חלוקת מגדנות מעט. ולאחר תשעה באב, רשאי לעשות שמחת חנוכת הבית כרצונו עם רעיו וקרוביו, וילבש בגד חדש ויברך "שהחיינו". אבל אם כניסתו לבית היא למטרת נוי והרווחה, לא יכנס בימים אלו. (קסח)

קבלנים

קבלני בנין, אף שבונים דירות למטרת ריווח כספי, מותר להם לעבוד בימים אלו, שכיון שבזמנינו יש מצוקה בדירות ומחסור גדול, אין זה בכלל בנין הרווחה שנאסר במים אלו. וכל שכן אם התחילו קודם ראש חודש אב שבודאי רשאים להמשיך. וכל שכן בארץ ישראל שיש בזה מצוה גדולה של ישוב ארץ ישראל. (קסט)

מצות מעקה

יזדרז לבנות מעקה בגגו, כי יש בזה מצות עשה מן התורה, ולא ידחה זאת לאחר תשעה באב (קסח). ואף שאין חיוב מן התורה לעשות סורגים לחלונות הבית שהם מעט גבוהים, מכל מקום כל החרד לדבר ה' ושומר נפשו, יחמיר במה שציותה התורה: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", "ולא תשים דמים בביתך", ויעשה סורגים לחלונותיו, כי לצערנו הרב היו מקרים מזעזעים מילדים שטיפסו על כסא, ה' יצילנו. ויפה שעה אחת קודם.

צביעה

יש להימנע מלסייד ולצבוע את קירות הבית בימים אלו למטרת נוי בלבד. ואולם פועל שפרנסתו דחוקה מאוד, מותר לו לעבוד ולקבל שכרו. (קסז, קסח)

מותר לצבוע את בתי הכנסת אפילו בימים אלו, כיון שזה לצורך מצוה של רבים לייפות את בית ה', כמו שנאמר: "זה אלי ואנוהו", ודרשו חז"ל (מסכת שבת קלג ע"ב): "התנאֵה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה נאה, לולב נאה, שופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה - בדיו נאה, בקולמוס נאה ובסופר אומן".

הפסד שכר הפועלים

השוכר פועלים קודם ראש חודש אב לבנות או לצבוע את ביתו, וחשב שיסיימו עבודתם קודם ראש חודש אב ולבסוף לא הספיקו, ואם לא ימשיכו עתה בעבודתם, יצטרך לשלם להם על ימים אלו, טוב שיפייסם בדברים או במעט כסף שיסכימו להמשיך לעבוד רק לאחר תשעה באב, אך אם אינם מסכימים, רשאים להמשיך לעבוד אצלו. (ט"ז, עולת שמואל, הגר"ח פלאג'י, בן איש חי ועוד. ת"ה קמה)

מלאכה על ידי גוי

מלאכות שאין לעשותן בימים אלו כבניית וצביעת בית וכדומה, מותר לעשותן על ידי פועלים גויים ואפילו בתשעה באב עצמו, וכל שכן בארץ ישראל שמצוה לבנותה. שלא אסרו לומר לגוי לעשות מלאכה, אלא בשבת ויום טוב וחול המועד, שאלו ימים קדושים בתורה, ואף חול המועד נקרא "מקראי קודש", אבל לאחר ראש חודש אב ואפילו בתשעה באב עצמו שאין איסור מלאכה בו אלא מתורת מנהג, מותר לעשותה על ידי גוי. (סימן תקנד סכ"ב, פרי מגדים, אוהל יצחק, חקרי לב, תפארת אדם, ארחות חיים החדש, זכור לאברהם. שכח)

תפירה, רקמה, סריגה

אסור לתפור בגד חדש או לרקום רקמה ולסרוג סריגה חדשה בימים אלו, אבל מותר לתקן בגד שנקרע או כפתור שנפל. ובכל אופן, אם פרנסת ביתו דחוקה, מותר להמשיך לעבוד בעבודות אלו. וכן מי שצריך להתעסק ברקמה לצורך הרגעת העצבים שלו, יש להתיר לו. (רז, רט)

לימוד תפירה

נערות הלומדות תפירה, רשאיות להמשיך בסדר לימודן, כי לימודן נחשב כצורך מצוה, שעל ידי שלומדות עתה אומנות התפירה, אזי כשיינשאו לבעליהן, יוכלו לעזור לפרנסת בתיהן בכבוד בתוך בתיהן, ולקיים בעצמן "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה", ולא יצטרכו לעבוד בחוצות. וכן נאמר בפרק "אשת חיל" (משלי לא): "דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ... וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ... מַרְבַדִּים [מצעים נאים] עָשְׂתָה לָּהּ, שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ... סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר". (משנה הלכות, הליכות שלמה אוירבך ועוד. רט)

נעליים

אסור לתפור נעליים חדשות, אבל מותר לתקן נעל שנקרעה. (רז)

בתי חרושת

בתי חרושת לבגדים ונעליים, שאם יבטלו את הפועלים מעבודתם, יצטרכו לשלם להם משכורת חודשית שלימה גם עבור הימים שלא עבדו, או שעליהם לשלם דמי שכירות המקום בשלמות מידי חודש בחודשו, הרי זה נחשב הפסד ממון, ורשאים להמשיך להעסיק את הפועלים, אך ישתדלו לעשות בצנעה ככל האפשר. (דברי מלכיאל, הגר"ח פלאג'י, מהר"ש גרינפלד, ערוך השלחן, מהר"י שטייף, דברי סופרים ועוד. רח)

שאר בעלי מלאכה

לא אסרו חכמים אלא תפירת בגדים חדשים ונעליים חדשות, אבל בעלי שאר מלאכה כנגרים וחשמלאים וכיוצא, מותרים לעבוד כרגיל בימים אלו. (ת"ה קנ)

 אכילת בשר בתשעת הימים

 

הגזרות שלאחר החורבן

אמרו חז"ל (מסכת בבא בתרא ס ע"ב): כשחרב בית המקדש השני, רבו פרושים [חסידים] בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להם רבי יהושע, אמר להם: בני, מפני מה אין אתם אוכלים בשר ואין אתם שותים יין? אמרו לו: היאך נאכל בשר שממנו היו מקריבים על גבי המזבח ועכשיו המזבח בטל? היאך נשתה יין שממנו היו מנסכים על גבי המזבח ועכשיו בטל? אמר להם: אם כן לחם לא נאכל, שכבר בטלו מנחות? אמרו לו: נכון, נאכל פירות במקום לחם. אמר להם: פירות גם לא נאכל, שכבר בטלו ביכורים שהם משבעת המינים? אמרו לו: נכון, נאכל פירות אחרים. אמר להם: גם מים לא נשתה, שכבר בטל ניסוך המים על המזבח בחג הסוכות? שתקו, ולא ידעו מה לענות. אמר להם: בני, בואו ואומר לכם: שלא להתאבל כלל, אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה. ולהתאבל יותר מדאי, אי אפשר, שאין גוזרים גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה, אלא די לנו בגזרות שחכמים אסרו עלינו. ועיין להלן בסוף שער ההלכה את התקנות שתקנו חז"ל זכר לחורבן.

ראש חודש אב

לאור האמור לעיל, נהגו שלא לאכול בשר מראש חודש אב עד יום עשירי באב, ויום עשירי בכלל האיסור. וביום ראש חודש עצמו מנהג הספרדים לאכול בשר, מפני כבודו של ראש חודש, ובפרט שסעודת ראש חודש מצוה היא, וכן המנהג פשוט בארץ ישראל. וכן נהגו כנסת הגדולה, מרן החיד"א, רבי חיים פלאג'י, שלחן מלכים, קול אליהו, בן איש חי, כף החיים ועוד. ויש מבני אשכנז שנוהגים שלא לאכול בשר בראש חודש. (קסט)

כתב מרן השלחן ערוך (סימן תקנא סי"א): "כל מי שאוכל בשר במקום שנוהגים בו איסור, פורץ גדר הוא וינשכנו נחש".

כתב מרן הראשון לציון שליט"א: "אחינו יוצאי תימן שזכו לעלות לארצנו הקדושה, אף על פי שבכל ערי תימן היו נוהגים לאכול בשר בכל הימים האלו, חוץ מסעודה המפסקת שאסור מדין התלמוד, מכל מקום כיון שעלו לארץ ישראל על דעת להשתקע, צריכים לנהוג כמנהג ארץ ישראל, ולא לאכול בשר, כפי הדין שלא ישנה אדם מן המקום שהלך לשם, ולא יפרצו גדר המנהג. וכל שכן אלו שזכו להתגורר בירושלים, ועיניהם הרואות גויים מרקדים בהיכלו, כי גדל הכאב מאוד" (קע). ובפרט שמנהג זה הוזכר ברמב"ם (הלכות תעניות פ"ה ה"ו)  שכתב: "וכבר נהגו ישראל שלא לאכול בשר בשבוע שחל בו תשעה באב, ויש מקומות שנהגו לבטל את השחיטה מראש החדש אב עד התענית". ע"כ.

המנהג שלא לאכול בין בשר בהמה ובין בשר עוף, ואפילו תבשיל שהתבשל בו בשר, אבל דגים פשוט שמותר. (קעב)

ילדים קטנים

מותר לבשל בשר בהמה לילדים קטנים וכל שכן בשר עוף, לאחר ראש חודש אב. ובפרט בילדים שעוסקים בתורה הרבה, שהתורה מתישה את כוחם, שבודאי יש להתיר להם שיאכלו בשר בימים אלו, כדי שלא יחלשו מלימודם. כיון שכל החומרה זו שלא לאכול בשר, הוא מנהג. (שרגא המאיר, דברי יציב ועוד. קצ)

חולה, יולדת

מותר לחולה לאכול בשר בימים אלו, כיון שבמקום חולי לא גזרו. והוא הדין ליולדת בתוך שלושים יום שדינה כחולה. וכן אשה מניקה שיש חשש שאם תימנע מלאכול בשר, ישפיע הדבר על החלב שלה, או שהיא סובלת מחולשה. וכן חולה שהתרפא והוא חלש, יש להקל לו באכילת בשר. (קצ, קצג)

טעה וברך

אם טעה וברך על בשר בימים אלו, פשוט שיטעם מעט, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. (קפח)

מסעדה

מסעדה בשרית המוכרת אוכל מוכן, הנאכל בדרך כלל מיד, רשאים למכור גם לאחר ראש חודש אב, אך יתלו מודעה גדולה שכתוב בה: "מנהג כל ישראל להימנע בימים אלו מאכילת בשר בכל תשעת הימים, ורק לחולה או לחלש מותר". וטוב ונכון שימכרו רק בשר עוף ולא בהמה. (רג)

טעימת התבשילים בערב שבת

ענין גדול הוא לטעום את התבשילים קודם השבת, כדי לבודקם אם חסרים מלח או תבלין. וכתב רבנו האר"י ז"ל, שבטעימת התבשיל מראה שהוא כמכין את הסעודה למלך, ולכן טועמו כדי לתקנו יפה, ומראה שמקבל את המלך בסבר פנים יפות. ובתלמוד ירושלמי אמרו, כל הטועם את התבשיל בערב שבת, מאריכים לו ימיו ושנותיו. על כן, מותר לטעום תבשיל בשרי, בערב שבת שאחר ראש חודש אב. (קעה)

שאריות מסעודת שבת

האוכל שיירי בשר מסעודת שבת או ראש חודש אב [למנהג האוכלים בשר בראש חודש], יש לו על מה שיסמוך. [וכן נהג הגאון רבי אברהם יצחקי, וכן כתב בשו"ת דבר אמת ושכן המנהג, וכן פסקו עוד רבים להתיר.] וכל שכן בסעודה רביעית שמותר לכתחילה לאכול. (קעז)

סעודת מצוה

סעודת מצוה הנערכת בימים אלו, כגון מילה או פדיון הבן וכיוצא, מותר לכל הקרובים והמכרים המוזמנים, לאכול בה בשר ואפילו בערב תשעה באב. אבל ההולך שם רק כדי למלאות תאוותו לאכול בשר, אין להתיר לו לאכול בשר. (קצו)

בעלי השמחה

בעלי הברית [אבי הבן, הסנדק והמוהל] ובעלי הפדיון [אבי הבן והכהן], מותרים באכילת בשר בכל אותו היום ולא רק בסעודת המצוה, כיון שיום טוב שלהם הוא. (קצח)

ברית יצחק. חנוכת הבית.

נהגו בני ספרד ללמוד "זוהר" בליל הברית, והוא הנקרא "ברית יצחק". ויש שעושים גם סעודה, אך אינה נחשבת סעודת מצוה כדי שיהיה מותר בה לאכול בשר. והוא הדין בסעודת חנוכת הבית. (קצז. ת"ה קצד)

ברית מילה דחויה

אם התינוק היה חולה, והתרפא בימים אלו, מותר לאכול בשר בסעודה זו. אבל אם דחו את המילה בכוונה כדי לאכול בשר, אסור לאכול בשר בשום אופן. (קצז)

פדיון הבן דחוי

אם נדחה הפדיון מסיבה שהיא, כגון שחל הפדיון [ליל שלושים ואחד מיום לידתו] בשבת שאחר ראש חודש אב ונדחה ליום ראשון, מותר לאכול בשר בסעודה זו, שגם היא נחשבת סעודת מצוה. ועיין להלן בדיני ברית מילה בתשעה באב.

בר מצוה

סעודת בר מצוה נחשבת סעודת מצוה, ומותר למוזמנים לאכול בה בשר, ובלבד שנעשית הסעודה ביום הולדתו ה-13 ממש. אבל אם דחו או הקדימו את הסעודה ליום אחר, אינה נחשבת סעודת מצוה. (קעד, ר. ת"ה קצד)

סיום מסכת

סעודת סיום מסכת היא סעודת מצוה, ומותר לכל המוזמנים הקרובים והמכרים לאכול בה בשר, וכל שכן שמותר גם לתורמי הסעודה לאכול בשר. אבל אנשים שהגיעו רק כדי למלאות תאוותם באכילת בשר, אין להתיר להם. (קצח)

מעלה גדולה היא לסיים מסכת בימים אלו ולערוך סעודת מצוה, כמובא להלן. אך אם סיים את המסכת קודם ראש חודש אב, לא ידחה את הסעודה לאחר ראש חודש בשביל לאכול בשר. אולם רשאי ללמוד לאט יותר או מהר יותר, כדי לסיים בימים אלו. (קצח)

כתב בשו"ת רבי ידידיה טיאה ווייל: עדותי זו כי אבא מארי הגאון בעל קרבן נתנאל, למד בימים אלו מסכת תענית, כשהוא מכווין לסיימה בשבוע שחל בו תשעה באב, ואחר כך היה סועד סעודת סיום מסכת בבשר ויין, ואני הייתי בין הקרואים. וכן כתב הגאון יעב"ץ, שאף הממהר בלימודו בימים אלו יותר מבשאר ימות השנה, כדי לסיים מסכת בימים אלו, הרי זה נחשב סעודת מצוה. וכן כתבו בשו"ת מנחת יצחק, שם משמואל העליר, בצל החכמה ובית אב, ושכן העולם מקילים בזה. וכן נהג הגאון מנחת אלעזר ממונקאטש לעשות סיום מסכת בימים אלו ולאכול בשר, ואמר שהמנהג הזה יסודתו בהררי קודש מגדולי החסידים תלמידי הבעל שם טוב. ובספר ערוך השלחן כתב: יש שלומדים לכתחילה מסכת, כדי לעשות סיום בימים אלו, וכדאי לעשות כן, כדי שעל ידי זה ישתדלו יותר בעסק התורה. וכן כתבו בשו"ת שואל ומשיב, מים חיים משאש, מקור חיים ועוד. [והגאון רבי אברהם סופר הביא מעשה רב אצל אביו הגר"ש סופר מערלוי, שנהגו אצלם ללמוד מסכת, ובכוונה תחילה השאירו מקצתה בסוף המסכת כדי לסיימה בימים אלו. אך רבים חולקים עליו.] ובשו"ת משנה שכיר כתב, שבסיום מסכת בימים אלו, יש ענין לעשות סעודה גדולה עם בשר ויין, בהשתתפות רבים. ולדעת הגאון הקדוש החוזה מלובלין, יש להביא לכל הקרואים גם דגים, ולשתות יין ולהרבות השמחה. ובספר שער יששכר כתב, נוהגים תלמידי הבעל שם טוב לעשות סיום מסכת אחר ראש חודש אב ולאכול בשר ויין. ואם כי אינם להוטים כלל אחר בשר ויין, אולם בהיות ובסעודת סיום מסכת מחלישים את כח הסטרא אחרא, שרו של עשו, סמא"ל, [ראשי תיבות: סיום מסכת אין לעשות או סעודת מצוה אין לעשות,] לכן טוב לעשות סעודת סיום מסכת, כדי להחליש את כוחו בימים אלו ולהכניעו.] (קצח)

סיום מסכת משניות

סיום מסכת משניות עם פירוש רבנו עובדיה מברטנורא, נחשב סעודת מצוה. אך רק המסיים עצמו, רשאי לאכול בשר. וכתב בשו"ת אפרקסתא דעניא שכן ציוה הרב הקדוש רבי ישראל מרוזין לתלמידיו לסיים מסכת משניות ולסעוד בשבוע שחל בו תשעה באב, וכן כתב בשו"ת בית ישראל. ובשו"ת בנין שלמה כתב לרמוז זאת בדרשת חז"ל (מסכת בבא בתרא קמה ע"ב) על הפסוק (משלי טו טו): "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים, וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד", "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים" זה בעל גמרא, "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד", זה בעל משנה. שבעל גמרא שוהה זמן רב עד שמסיים מסכת ועושה משתה, אבל סיום מסכת משניות אפשר בכל יום ותמיד שמח במשתה, ועל זה אמרו "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד". (שו"ת יביע אומר חלק א סימן כו אות ט, י. רב)

סיום מסכתות קטנות, חומש, נביא

סיום מסכתות קטנות, כמסכת סופרים או מסכת כלה, נחשב סעודת מצוה. וכן חומש אחד או נביא אחד, אך רק המסיים עצמו רשאי לאכול בשר. (יבי"א ח"א סי' כו אות י)

הבנת הענין

אין הסיום מועיל אלא דוקא כשלמד בהבנה, אבל אם קרא ללא הבנה, אין זה נחשב סעודת מצוה ואסור באכילת בשר. כיון שבקריאת דברי תורה בלי הבנה, לא מקיים מצות תלמוד תורה. (מגן אברהם סימן נ סק"ב. יבי"א ח"א סימן כו אות י)

כתב מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט"א בשו"ת יביע אומר (חלק א סימן כו אות ט): אם לומד בגרסא בלבד, נראה ודאי שלא נחשב לו לימוד, כדי לסיים באכילה ושתיה, וכמו שכתב המגן אברהם שבקריאת דברי תורה בלי הבנה, לא מקיים מצות תלמוד תורה, וכן כתבו בשו"ת עמק הלכה, פני מבין, שמן ראש, מרן החיד"א ועוד. ומכאן תשובה לקצת אנשים שיש להם סגולה לגמור את כל הש"ס בתוך תקופה קצרה בלי הבנה כלל, והוא איבוד זמן, ואינו נחשב להם לימוד, ואין לך ביטול תורה גדול מזה. וכן כתב הגאון רבי גבריאל איספראנסה. וטוב מעט בכוונה מהרבות בלי כוונה. ועל כל פנים לבטל תלמידי חכמים מלימודם כדי שיגמרו את הש"ס גרסא בלי הבנה, הוא איסור גמור. וכיוצא בזה כתב בספר פלא יועץ (מערכת ידיעה) וז"ל: כתבו הפוסקים, שמי שיכול לפלפל בחכמה, ולקנות ידיעה חדשה, ומוציא הזמן בלימוד תהילים וזוהר, הרי זה נחשב לו ביטול תורה. ובשו"ת צל"ח בשם ספר שערי חיים נשאל על מי שהקדיש סכום לתלמיד חכם בתנאי שילמד בכל יום י"ח פרקי משנה, והתלמיד חכם שהתחיל לקיים התנאי, חזר בו בטענה שהוא לומד י"ח פרקים בלי הבנה, ונוח לו ללמוד שמונה פרקים עם פירוש הברטנורא והתוספות יום טוב, והמקדיש טוען שרצונו יותר שילמד י"ח פרקים, כדי שיסיים המשניות בכל חודש. והשיב, שמכיון שלימוד משנה בלי הבנה לא נחשב לימוד, יותר טוב שיקרא ח' פרקים בהבנה ולא באמירה בלבד. ע"כ. ואמנם מי שהוא פתי ואינו יכול להבין, יש לו שכר על קריאתו, אך אין זה נחשב סעודת מצוה, ומי שיכול להבין ואינו עושה כן, הרי הוא כמתרפה במלאכת שמים. עכת"ד.

ועיין בספר "נפש החיים" לגאון רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל שכתב, כי ישנם שני סוגי ביטול תורה - בכמות ובאיכות. בכמות, כגון שיכול ללמוד חמש שעות ביום ולומד שלוש שעות, הרי זה ביטול תורה, אבל ישנו אדם שיכול ללמוד חמש שעות ולומד חמש שעות, ובכל זאת הוא נחשב מבטל תורה, הא כיצד? כגון שיכול ללמוד בהבנה טובה לעומק, ולומד בשטחיות. וראיה לזה ממסכת מגילה (ג ע"א) שאמרו שם: "מבטלים תלמוד תורה, מפני מקרא מגילה". ויש להבין, וכי מקרא מגילה אין זה לימוד תורה, הלא מגילת אסתר היא אחת מעשרים וארבעה כתבי הקודש? אלא כיון שיכול לעסוק בתורה בהבנה יותר ועוזב את לימודו לקרוא מגילה, יש כאן ביטול תורה באיכות, שהרי הוא רק קוראה ולא לומדה כשאר לימודיו שרגיל בהם בבית המדרש, אך בכל זאת חידשו חז"ל שמבטלים תלמוד תורה בשביל מקרא מגילה, כי זוהי עתה מצות היום לפרסם את ניסי ה' ברבים.

 

זוהר הקדוש

סיום ספר אחד מהזוהר הקדוש, על אף שאינו מבין מה שקורא, נחשב סעודת מצוה. וכבר כתב הגאון החיד"א, שהקריאה בזוהר הקדוש מסוגלת להאיר את הנפש ואפילו אם יטעה בקריאתו, והוא תיקון גדול לנשמה. וכן אמר רבנו האר"י ז"ל לבעל תשובה אחד ללמוד בכל יום חמישה דפים בזוהר, על אף שאינו מבין מה שאומר. וכן הורה הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל לאנשים שהיה קשה להם להבין גמרא. (יבי"א ח"א סימן כו אות י, חזו"ע פסח ריא)

שתיית יין

מנהג בני ספרד להתיר לשתות יין אפילו בשבוע שחל בו תשעה באב, וכן מנהג ירושלים עיר הקודש, כמו שהעידו רבים מרבותינו האחרונים ז"ל. ומי שנהג שלא לשתות יין, בכל זאת ישתה את היין בהבדלה, ואפילו אם יש בכוס יותר מרביעית, ישתה את כולו. וכן כוס של ברכת המזון, אם רגיל לזמן על היין, ישתהו, כיון שזה יין של מצוה. (קעד, קעו)

מנהג בני אשכנז שלא לשתות אפילו יין של הבדלה, אלא נותנים את היין לילד קטן שישתה. ואם אין ילד קטן, מותר למברך עצמו לשתות את היין. (סימן תקנא ס"י)

שתיית שכר

במשקה שכר לא נהגו להחמיר, ולכן מותר לשתות ערק או ליקר וכדומה. (רסז. ת"ה רה)

כיבוס בגדים

מנהג בני אשכנז שלא לכבס בגדים, ושלא ללבוש בגדים מכובסים, החל מיום ראש חודש אב. (הרמ"א סימן תקנא ס"ד)

ניקוי חליפה לשבת

לבני אשכנז שלא מכבסים מראש חודש אב, אם התלכלכה החליפה של שבת, ואין לו חליפה אחרת לכבוד שבת "חזון", מותר לו לכבס בצנעה את מקום הכתם לכבוד שבת. (רלג) ויתר פרטי הדינים בזה, והיאך נוהגים בני ספרד, יבוארו להלן בדיני "שבוע שחל בו תשעה באב".

רחיצה

מנהג בני אשכנז שלא להתקלח כל הגוף, בין במים חמים ובין במים קרים, החל מיום ראש חודש אב (הרמ"א סימן תקנא סט"ז). ואולם, במקומותינו שהחום רב והזיעה רבה, ובני אדם מקפידים מאוד על ניקיון הגוף, וקשה שלא להתקלח תשעה ימים, ופעמים שאי אפשר לעמוד על יד אדם זה, ומצער את הבאים בסביבתו שנודף ממנו ריח לא נעים, על כן, ראוי ונכון מאוד שגם בני אשכנז יתקלחו במים קרים עם סבון, מאחר ואין כוונתם לתענוג אלא להסרת הזיעה והריח רע, וגדול כבוד הבריות. [ויש להיזהר מאוד בבתי כנסת המלאים בציבור גדול, וקשה להתפלל כשישנם בני אדם שריח זיעה נודף מהם. וכבר בארו חז"ל (מסכת חגיגה ה ע"א) את הפסוק (קהלת יב יד): "כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם", מהו "על כל נעלם"? אמר רב: זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה. ושמואל אמר: זה הרק בפני חברו ונמאס. וזאת מלבד שבעקבות כן פעמים יכול לגרום חילול ה' בציבור, כגון שנמצא בנסיעה באוטובוס או ממתין בתור בבנק וכיוצא.] ופרטי דינים נוספים בזה, והיאך נוהגים בני ספרד, יבוארו להלן בדיני "שבוע שחל בו תשעה באב".

כתב מהר"י מברונא: רבים מקילים לרחוץ כל הגוף בצונן, לפי שמרוב החום המצוי בחודש אב מתמלאים זיעה, והרי הם כאיסטניס שמותר ברחיצה. וכתב התרומת הדשן שהמנהג להקל לרחוץ בצונן. וכן העיד הגאון ישועות יעקב. והרב הלבוש והמגן אברהם התירו לרחוץ אפילו ביום הכיפורים, כדי להעביר הזיעה. וכן כתב המשנה ברורה (סימן תריג סק"ב): "אם הזיעה הרבה ורוצה לרחוץ להעביר הזיעה, מותר, כיון שאינה רחיצה של תענוג". וכל שכן בימים אלו שקודם תשעה באב, שאין מניעת הרחיצה בהם אלא מנהג. ובספר אמת ליעקב קמניצקי כתב: שאם רוחץ להעביר את הזיעה או את הריח רע של הזיעה, מותר. ויותר טוב שיתרחץ בצונן עם סבון, משיתרחץ במים חמים בלי סבון. ע"כ. וכיוצא בזה כתב הגרש"ז ברוין בספר שערים המצויינים בהלכה, שבזמנינו שהכל מתנהגים בנקיות קפדנית, אין להחמיר שלא להתקלח אפילו אין המים צוננים ממש, וגם עם סבון מותר. (ויש לצרף את דעת הראבי"ה, האור זרוע, והמרדכי שהקלו ברחיצה במים קרים בימים אלו. וכן פסקו: שלמת חיים זוננפלד, אגרות משה, הגרש"ז אוירבך, שבט הלוי, שבט הקהתי, ויברך דוד, מטה אפרים, רבבות אפרים ועוד. רלח, רמג. ת"ה קעב)

כל מה שמעניין ישירות לדואר האלקטרוני שלכם

Please enable the javascript to submit this form

לא מצאתם תשובה לשאלה? שאל את הרב


תגובות