בעל שמכר תכשיט של אשתו ללא רשותה האם המכירה קיימת? הרב יובל אברהמי

בעל שמכר תכשיט של אשתו

שאלה: בעלי קנה לי לפני כמה שנים תכשיט, לאחרונה בעלי מכר את התכשיט לצורף מסויים, לאחר שהדבר נודע לי פניתי לצורף וביקשתי ממנו את התכשיט בחזרה, מכיון שהוא נמכר ללא ידיעתי. הצורף הסכים לקבל דעת תורה בעניין מה שהרב יאמר הוא יעשה, האם המכירה קיימת או בטילה?

תשובה: נקדים שיש מחלוקת מה הדין כאשר בעל מכר נכסי צאן ברזל של אשתו, ונבאר יש נכסים שהאשה מביאה איתה בעת הנישואין, והבעל מתחייב לה עליהם לפי שוויים בעת הנישואין, ואם פחתו משוויים, יצטרך לשלם לה עליהם לפי השווי בעת הנישואין. הם הנקראים "נכסי צאן ברזל". ודנו הראשונים האם הבעל רשאי למכור נכסים אלו, ומה הדין אם כבר מכר.

דעת הרמב"ם ור"ת, וכך פסק מרן בשו"ע (חלק אבן העזר בסי' צ, סעיף יד) שאין הבעל רשאי למוכרם או למשכנם, כיון שיש בהם שבח בית אביה, אבל אם מכר מה שעשה עשוי. והטעם לדבריהם כתבו החלקת מחוקק (ס"ק מה) והב"ש (ס"ק מט), כיון שהבעל יכול להשתמש בנכסי אשתו עד כדי כילוי, לכן ממכרו ממכר. ומנגד הרא"ש הרשב"א ועוד, וכ"פ הרמ"א (שם), שהמכירה בטילה.

וכעת נדון מה הדין בכל המתנות שאדם קונה לאשתו, כאיזה נכסים הם מוגדרים, ומה הדין אם הבעל מכר כמו בשאלתינו, ראשית נבאר שמה שהבעל קנה לאשתו אינה רשאית למכור, כמבואר בשו"ע (שם, בסי' פה, ס"ז) שבעל שנתן לאשתו מטלטלין במתנה, הרי הם לגמרי שלה ואין לו בהם אכילת פירות, ומאידך היא אינה יכולה למכור את מה שנתן לה, ולא לתת לאחרים, ואם תמות בעלה יורש ממון זה. ושם רואים שמטלטלין שבעל נותן לאשתו הם כנכסי מילוג.  

ולגבי דינו של הבעל במטלטלין שנתן לאשתו, פוסק מרן בשו"ע (אבן העזר בסי' צ, סעיף טו) דינם שווה לנכסי צאן ברזל – שאינו רשאי למוכרם לכתחילה, משמע שבדיעבד אם מכר מה שעשה עשוי. והתקשו בזה הפוסקים, שהרי מה שבעל קונה לאשתו דינו כנכסי מילוג ואם מכר אינו מכור? לכן ביאר החלקת מחוקק, (ס"ק מט) כאן מדובר שייחד לה כנגד תוספת כתובה שיהיה לה מהיכן לגבות, אבל אכן בנותן לה לגמרי – לא עשה כלום. וראה בב"ש (ס"ק נב) שנשאר בצ"ע אם המכר קיים, ובמצאתי כתוב שהביא הב"י מבואר שהמכר בטל.

אלא שפוסק מרן בהמשך דבריו, כל זה במטלטלין ובגדים, אבל כלי זהב ובדולח – יכול למכור לצורך פרנסה. ע"ש. כיון שלא קנה לה כדי שיהיה לה כלי כסף וזהב, ולא יהיה להם מה לאכול, ואם קרובים נתנו לה – יכול למכור אפילו בגדים ולא רק תכשיטים. ועיין בח"מ (ס"ק נב) כל מה שהבעל יכול למכור היינו כדי להשקיע את הכסף ולהתפרנס מהרווחים אך אינו יכול לכלות את הקרן כיון שזה שייך לה. ע"ש. (ודע שתכשיט שקנה לה הבעל, אך כבר אינו שמיש ולא תעדה אותו יותר, רשאי למוכרו כיון שלא קנה תכשיט על דעת כך, ובזה רשאי למוכרו. כ"כ בשו"ת התשב"ץ ח"א בסי' צח).  

להלכה למעשה: לא ניתן לבטל את המכר שנעשה, כיון שמדובר בכלי זהב של אשתו, אלא שהבעל לא יוכל לכלות את הכסף שקיבל, ויוכל רק להשקיעו ולהתפרנס מהרווחים. ורק תכשיט שיצא מכלל שימוש – רשאי הבעל למוכרו. ואם מוכן הצורף להחזיר את התכשיט ולקבל כספו בהסכמת כל הצדדים תע"ב. והאמת והשלום אהבו.

כתב וערך:

הרב יובל אברהמי שליט"א

דיין בבית דין "צדק ומשפט" אשדוד.

וראש כולל "זוהר התורה"