נשאר חייב לחם למכולת ועלה המחיר - כמה צריך לשלם

שאלה: קנה כמה מוצרים במכולת, כשהגיע לביתו נזכר ששכח לשלם על הלחם, והסכים בליבו שמחר בבוקר יזדרז להחזיר למכולת את הכסף שנשאר חייב בטעות. למחרת כשהגיע למכולת הבחין שהיום עלה מחיר הלחם ב-30 אגורות, ויש להסתפק אם מותר לו לשלם למכולת המחיר היקר של היום, או שצריך לשלם רק המחיר של אתמול, ואסור להוסיף יותר.

תשובה: נכון להחמיר ולשלם המחיר של אתמול, ולא המחיר של היום.

סברת הדברים: יש להסתפק כשנשאר חייב לחם למכולת, האם החוב הוא 'לחם' או שהחוב הוא 'כסף', דאם החוב הוא 'לחם' מותר לו לשלם המחיר של עת הפרעון כיון שהוא דבר מועט המבואר ברמ"א (סי' קסב סעי' א)  דאין איסור 'סאה בסאה' בדבר מועט, אולם אם החוב הוא 'כסף' צריך לשלם רק המחיר של הלחם של אתמול, דאחר שנתחייב בכסף, נשאר החוב כאותו סכום שנתחייב.

ונראה פשוט, דהחוב במכולת הוא 'כסף' ולא 'לחם', דהרי כל התנהלות המכולת הוא שמוכרים מוצרים תמורת כסף, ולכן כשלוקח מהחנות לחם הוא מתחייב לשלם תמורתו בכסף והחוב הוא כסף, וכפי המחיר שהיה בעת שלוקחו כן מתחייב לשלם, וכשמוסיף למחרת יותר ממה שמחויב, יש בזה איסור רבית.

ברם, נפסק ברמ"א (סי' קס סעי' ד) שבהלואה דרך מקח מותר להוסיף בשעת פרעון אם אינו מפרש שהתוספת הוא עבור ההלוואה, וא"כ גם בזה שהוא הלוואה דרך מקח מותר להוסיף יותר בשעת פרעון אם אינו מפרש שמוסיף עבור ההמתנה, אלא שבחידושי רעק"א וכן בבית מאיר מחמירים שאין ההיתר של דרך מקח אלא ב'פסיקה' שהתוספת הוא בכלל המקח אבל ב'טרשא' שמוכר ביוקר ומשלם אח"כ אין היתר זו, וא"כ גם במעשה זה שנשאר חייב עבור קניה, יש להחמיר לפי שיטת רעק"א ובית מאיר שלא להוסיף יותר, ונכון לחוש לכתחילה לשיטתם.

כתב וערך:

הרה"ג רבי פנחס וינד שליט"א

ראש בית ההוראה לענייני ריבית