פרשת תצוה - חשיבות הלבוש החיצוני - הרב אושרי אזולאי

חשיבות הלבוש החיצוני

פעמים רבות אנו שומעים טענה, מדוע חשוב הלבוש החיצוני? וכי לא מספיק שאנו אמתיים עם ה' יתברך, מדוע צריך חיצוניות כלל כדי להעיד מי ומה טיבנו. ובכן הצצה קטנה בפרשת השבוע מלמדת אותנו יסוד חשוב בחשיבות הלבוש החיצוני. הפסוק אומר (שמות כח, ב)  "ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך, לכבוד ולתפארת". התורה מייחדת תשומת לב רבה ליופי בגדיו של הכהן הגדול. ישנה הקפדה על צורתם של הבגדים שיהיו יפים, משובצים באבני חן יקרות, הבדים ארוגים באומנות מחוטים השזורים מחומרים יקרים, זהב, כסף, תכלת, ארגמן ועוד.

והדבר מעורר מעט תמיהה. אנו רגילים לחשוב כי אנשים מורמים מעם מתייחדים בתוכן הפנימי של אישיותם, ואינם מתבלטים בבגדים חיצוניים יפים. העיסוק ביופי חיצוני במקרה זה של הכהן הגדול, מעורר בנו שאלה, האם באמת חשוב כל כך שהכהן הגדול המשרת במקדש, יהיה לבוש בבגדי פאר?

ויותר מזה הרי החכם מכל האדם אומר (משלי לא, ל) "שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה’, היא תתהלל" וא"כ, מובן איפוא, שהדבר שצריך להתהלל בו הוא דווקא לא יופי אלא היראת הה', הפנימיות. א"כ שואל הגר"א היאך מצינו מספר פסוקים בתורה המציינים בחיוב את יופיין של האימהות הק' שרה, רבקה ורחל. אם היופי הוא שקר והבל, מדוע התורה מציינת שאמותינו היו יפות תואר?

ועל כך משיב הגר"א כי אין שום דבר שלילי ביופי, אלא רק כאשר היופי החיצוני אינו תואם את הפנימיות . אבל היכן שהיופי החיצוני אדרבא מוכיח גם על פנימיות האשה, בזה "יראת ה' היא תתהלל".

כיוצא בזה שאלו המפרשים על ד' הגמרא במגילה (טו.) ת"ר ארבעה נשים יפיפיות היו בעולם וכו', לשם מה אנו צריכים לדעת מי היו יפות ומי לא. אלא ללמדנו בינה, שהגם שאותם נשים היו יפות, לא החסיר זה כלום מצדקתן, הם עבדו את ה' תוך כדי דגש שגם את היופי החיצוני אין להזניח, ומטרתו הוא השלמה לתוכן האמיתי, לעבודת ה'. 

ועל זה יש להוסיף שעם הלבוש החיצוני, האדם גודר את עצמו. בכל מקום חשוב ומכבד את עצמו יש קוד לבוש. ומדוע? כי הלבוש מייצג משהו, הוא משדר את המעמד שבו האדם נמצא ובהתאם לכך האדם מנהיג את עצמו והתנהגותו בהתאם. אם כך, אסור לאדם לא לייחס חשיבות ללבוש החיצוני שלו, כי היא הגודרת אותו לא להיות כאחד העם, ולטענה שיש בזה מן הזיוף, אין בזה זיוף משום שכך ברא ה' בטבע שעל ידי שאדם ילבש בגדי חמודות, הוא בונה נדבך בעיצוב אישיותו, דבר המקנה קנין חשוב גם בעבודת ה'.  

ויסוד זה אנו מוצאים נפלא בדברי ספר החינוך (מצוה צט) בהסברו את הטעם שנצטוו הכהנים ללבוש בגדים מיוחדים לגדולה וכבוד ואז יעבדו במקדש, וז"ל, משורשי המצוה, היסוד הקבוע לנו, כי האדם נפעל לפי פעולותיו ואחריהם מחשבותיו וכוונותיו, והשליח המכפר צריך להתפיס כל מחשבתו וכוונתו אל העבודה, על כן ראוי להתלבש בגדים מיוחדים אליה, שכשיסתכל בכל מקום שבגופו מיד יהיה נזכר ומתעורר בלבו לפני מי הוא עובד, וזה כעין תפילין שנצטוו הכל להניח בקצת הגוף שיהיה לזכרון מחשבת הכשר. ואף על פי שגם הכהן היה מניח תפילין, לגודל ענינו היה צריך גם זה, ע"כ.

ללמדנו כי איש ואישה יראי ה' צריכים להיות לבושיהם בקודים המסורים לנו ע"י גדולי ישראל. בדרך כלל שינוי בקוד זה מבשר על ירידה רוחנית ואחריתה מי ישורנו. וכאשר נעשה כן, נשמר מכל משמר גם מהדעות והרוחות הרעות המשתוללות בראש כל חוצות.