להוציא מהילד את הטוב | הרב אסף זכריה

למה דווקא בישיבה הוא פורח.

ישבו אצלי הורים לבחור ישיבה, ודיברו בכאב גדול.
בבית יש  תמיד ויכוחים, מתחים, חוסר הקשבה.
האמא כבר לא מצליחה להתמודד איתו
והאבא מרגיש שכל שיחה איתו נגמרת בפיצוץ.

ואז תוך כדי השיחה האבא אמר לי
מה שמבלבל אותנו זה שהרב בישיבה מספר דברים אחרים לגמרי.
הוא אומר שהוא בחור עדין, מכבד, לומד טוב, מתנהג יפה.
אנחנו לא מבינים איך זה יכול להיות.

והאמא מיד אמרה
"הרב פשוט לא מכיר אותו באמת.
שיבוא לראות איך הוא בבית."

הסתכלתי עליהם ואמרתי בשקט
"אולי עכשיו אמרתם את התשובה."

בישיבה כנראה יש רב שמאמין בילד שלכם.
הוא רואה בעיקר את הטוב שבו.
הוא לא מתעלם מההתנהגות , אבל זה לא מה שמגדיר את הילד בעיניו.

והילד מרגיש את זה.

ומתחיל לחיות לפי האמונה הזאת.

אבל בבית
לפעמים מרוב כאב, אכזבה, פחד ודאגה
הילד כבר מרגיש שרואים בו בעיקר את מה שלא טוב.

עוד הערה.
עוד תיקון.
עוד אנחה של ייאוש.

ולאט לאט
הוא מתחיל להאמין שזה מי שהוא.

זה לא קורה כי ההורים לא אוהבים אותו.
להפך.
דווקא בגלל שהם כל כך דואגים לו.

אבל לפעמים הדאגה יוצאת בצורה שהילד שומע ממנה רק דבר אחד
"אתה לא בסדר."

וילדים חיים לפי המבט שמסתכל עליהם.

ילד שמרגיש שרואים את הטוב שלו שמאמינים בו תמיד בסוף יממש את זה.

אבל ילד שמרגיש שכל הזמן מסתכלים רק על הבעיות שלו
לפעמים מתנהג בדיוק לפי המקום שבו שמו אותו.

ולפעמים זה אפילו יותר מזה.

יש ילדים שבחוץ נראים חזקים, שמחים, מסתדרים עם כולם
אבל בפנים הם כבר מזמן התייאשו מעצמם.

ואז מגיע אדם אחד
לפעמים זה אבא, אמא, רב, מחנך
שמסתכל עליהם אחרת.

לא רק על הבעיות.
לא רק על ההתנהגות.
אלא על הנשמה.

ופתאום הוא מתחיל לפרוח.

לא כי העלימו לו את זה
אלא כי מישהו הזכיר לו שיש בו טוב.

אני רואה את זה הרבה אצל הורים.
לפעמים הילד כבר מקבל בבית "תפקיד".
המעצב.
המרביץ.
העצלן.

"הנה הוא הגיע עוד הפעם"
זה שתמיד עושה בלגן.

ובהתחלה זה אולי נאמר מתוך תסכול רגעי
אבל לאט לאט הילד מתחיל להאמין שזה באמת מי שהוא.

הוא מאוד רוצה להצליח.
כל כך רוצה שיאמינו בו.
כל כך רוצה לשמוע
"אני רואה כמה קשה לך
אבל אני עדיין מאמין בבך."

וכשהורה מצליח להסתכל להמשיך
ולראות את הילד עצמו
קורה משהו מיוחד.

הילד מתחיל להרגיש שהוא לא לבד מול עצמו.

הוא מרגיש שיש מישהו שרואה גם את האור שלו
שהוא בעצמו כבר לא מצליח לראות אותו.

וזה לא קסם.
זה לא קורה ביום אחד.

אבל ילדים גדלים בתוך המבט שמסתכל עליהם.

וכשילד חי בבית שמאמינים בו
גם כשהוא נופל
הרבה יותר קל לו לקום.

זה לא אומר לוות על גבולות.
בוודאי שצריך.

אבל גם בתוך הגבולות
 הוא צריך להרגיש שמאמינים בו.

שאנחנו יודעים שהוא יותר גדול מההתנהגות שלו.
יותר גדול מהנפילות שלו.
יותר גדול מהרגעים הקשים.

כי הרבה פעמים
האמונה של ההורים
היא הדבר הראשון שמחזיר אותו לעצמו.

בהצלחה

אסף זכריה

מטפל רגשי בכיר

מדריך הורים

מנהל מכון הדרך לשלווה

 רוצים לקבל בכל שבוע טורים ותובנות וכלים שיחזקו כל ילד בבית בדרכו, כתבו ל־[email protected] או שלחו הודעת וואטסאפ ל־0548420996, ואצרף אתכם לרשימת התפוצה השקטה שלי.

 ואם אתם מרגישים שאחד הילדים נפגע מהשוואות או איבד ביטחון, אני כאן בשבילכם. מוזמנים לשיחת ייעוץ אישית ומדויקת 0548420996