תיק תפילין ובתוכו יהלומים - הרב יהודה יצחקי

תיק תפילין ובתוכו יהלומים

שאלה: בחור תושב חו"ל הגיע ללמוד בארץ, התקשר לחברו שמתכונן גם הוא להגיע לארץ הקודש, וביקש ממנו שיביא אתו את התפילין ששכח בחו"ל, אותו החבר הלך בשמחה וקיבל את התפילין מאביו של ידידו, כשהגיע לארץ הבחין שיש בתיק של התפילין קופסא נוספת, פתח ומצא שם אבנים טובות ומרגליות ששווים מוערך כשני מיליון שקלים, וכעת תובע השליח את דמי שליחותו על אותה הקופסא, כמה ששווה פעולה כזו של הברחת יהלומים.

תשובה: ישלמו לו מחיר מלא.

ברמ"א (סימן רס"ד סעיף ד') "כל אדם שעושה עם חברו פעולה או טובה, לא יוכל לומר בחנם עשית עמדי הואיל ולא צויתיך, אלא צריך ליתן לו שכרו", יסוד החיוב כמבואר בגר"א (סקי"ג) שהוא מדין יורד שלא ברשות, מקיף חברו וכו', וכן ביאר לעיל (סימן קפ"ה סקי"ג) גבי דמי סרסירות [תיווך] שהוא מאותו הדין, גדולה מזו הביא הפ"ת (סימן רס"ד סק"ג) מתשובת הפרי תבואה (סימן נ"ח) גבי פועל שעשה מלאכה לבעה"ב, "דהיכא דהוי ודאי הנאה, לא איכפת לן במה שגילה הנהנה דעתו שאינו רוצה לשלם לו", והיינו שאף אם מתחילה אמר לו בעה"ב שאינו מתכוון לשלם לו על כך והפועל שתק, בכל זאת חייב לשלם לו אא"כ אמר הפועל במפורש שמסכים.

ואף שכאן השליח לא ידע כלל על פעולתו ולא התאמץ כמי שבא להבריח את המכס שנוטל שכר גם על הפחד וכו', מ"מ המשלח קיבל את שווי הפעולה ומתחייב על אותה התוצאה, שלא זו בלבד שהיה השליח באותו הסיכון רק שלא היה מודע לכך, אלא אף המשלח קיבל את השירות בצורה מושלמת ואף טובה יותר ממה שהיה עם פחד, שודאי היה מעדיף לשכור מבריח שאינו מפחד.

עוד היה מקום לדון לפוטרו משום שלא עשה כן על דעת לקבל שכר, וכיון דקיי"ל (סימן י"ב סעיף ח') דמחילה א"צ קנין ממילא אינו יכול עוד לתבוע זאת, והוסיף הנתה"מ (שם סק"ה) שגם למ"ד שאינה מחילה זהו דוקא על הדבר שכבר נתחייב לו, "אבל בדור עמי או אכול עמי שאומר שהיה בדעתו למחול לו, ודאי מהני מחשבתו, דהוי כנתנו למתנה בשעת מעשה", וא"כ הכא נמי לא ישלם לו לכו"ע כיון שלא עשה כן ע"מ לקבל שכר, אמנם כל האמור הוא דוקא כשידע שיכול לקבל שכר ומחל עליו, כמו בדור עמי או אכול עמי שאומר שהיה בדעתו למחול לו, אבל כשלא ידע כלל שיש לו אפשרות להשתכר באותה הפעולה אין כאן מחילה ולא מידי.