שאלה: מה הם האופנים שאפשר להשאיר שום, בצל וביצה קלופים כל הלילה?

שאלה: מה הם האופנים שאפשר להשאיר שום, בצל וביצה קלופים כל הלילה?

תשובה: איתא בגמ' נדה (יז.) חמישה דברים העושה אותם מתחייב בנפשו ובכללם האוכל ביצה, שום ובצל קלופים שעבר עליהם הלילה. ובגמ' שם מבואר שאיסור זה קיים אפילו אם הם היו מונחים בקופסה סגורה וחתומה, בכל זאת, האוכלם מתחייב בנפשו [ועי' בסמ"ק (קעא) שכלל דין זה בכלל "ולא תשים דמים בביתך", ע"ש מש"כ בזה. ובש"ע הגר"ז (הל' שמירת הגוף אות ד) כתב שהעובר על זה מכין אותו מכת מרדות, ע"ש].

ואלה האופנים שאפשר להשאיר שום, בצל וביצה קלופים כל הלילה.

א. אם נשאר מקליפתם, אפילו מעט. ולכן ביצה סדוקה שעבר עליה הלילה, מותרת, משום שיש עליה קליפה

ב. שום ובצל שנשארו מחוברים מעט בעיקרם דהיינו שיש שם שורשים (כמין שערות. גמ' שם). ולפי זה, חלק מקליפת השום, אם הוא על השום מתיר את השום מאיסור לינת לילה, אולם, לא רק קליפת השום ממש מתירתו, אלא אף מקום חיבור שיני השום לשורשם, נחשב כחלק מקליפת השום, וכל שהוציאו את שיני השום ממקום חיבורם שלא על ידי סכין, נחשב אותו מקום כחלק מקליפתן, ומטעם זה, יש מקום להקל להשתמש בשיני שום הנמכרים בשווקים כשהם קלופים, שהואיל והוצאת פלחי השום מבית גידולם לא נעשתה בסכין, חשיב מקום חיבורם לשורש כחלק מקליפתן. ואף אמנם שבתעשייה לא מקלפים חלק קטן זה, מ"מ הואיל ועקרת הבית תקלף מקום זה, חשיב חלק זה קליפה, ושרי בהכי

ג. אם עירב אותם עם מאכל אחר, בין חי בין מבושל [סמ"ק (סי' קעא). וכ"כ הבא"ח (פ' פנחס ש"ש אות יד) והכה"ח (חיו"ד סי' קטז אות צב) ובשו"ת יבי"א (ח"ב חיו"ד סי' ז אות ט) ובשו"ת אבן ישראל (ח"ט סי' קכו אות ג). וכן הובא בשם החזון איש זצ"ל בספר שמירת הגוף והנפש (ח"א בשולי עמק כה. והיינו שנתערבו ממש ולא שמונחים אחד ליד השני)].

ד. נתן בהם שמן או חומץ או כל תבלין אחר כגון מלח ומורגש טעם התבלין וכו', בתבשיל. ולכן מותר לאכול ביצה מטוגנת (חביתה) שעבר עליה הלילה, דכיון דנתערב בה שמן וכדו', הרי נשתנתה מברייתה [שו"ת ישכיל עבדי (ח"ז חאו"ח סי' מד שאלה ד), ארחות רבינו (ח"א עמ' שעו אות ד) בשם הגר"י קניבסקי זצ"ל שאמר שכמדומה כ"פ החזו"א, ע"ש. ועוד שיש אומרים שאין איסור במאכלים אלו אם הם בושלו. שו"ת בית שלמה סי' קפט, ע"ש]. וכן מותר מטעם זה לאכול מיונז העשוי מביצים מכיון שהוא בתערובת (שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' עה). וכן מותר מטעם זה מותר לאכול ביצה קלופה בחמין שעבר עליה הלילה. וע"ע ביבי"א (ח"י חיו"ד סי' ט). וכן פיצה המעורבת עם בצל מותר לאוכלה אם עבר עליה הלילה, משום שספגה את טעם הגבינה.

ואף שלכתחילה יש להיזהר בזה ללא התנאים הנ"ל וכמש"כ כמה וכמה פוסקים, מ"מ בדיעבד אפשר להקל ולאכול שום, בצל וביצה קלופים שעבר עליהם כל הלילה, אף ללא התנאים הנ"ל. שהרי נחלקו רבותינו בעלי התוס' אם דין רוח רעה של לינת לילה נוהג גם בזמן הזה, או לאו, כי דעת ר"ת בתוס' (חולין קז: וביומא עז:), שכיום לא נזהרים באיסור זה, הואיל והאידנא אין רוח רעה שורה, וכשם שבטלה רוח רעה שאמרו חכמים לענין איסור אכילת "זוגות", שהרי בגמ' פסחים (קט:) אסרו חכמים לאכול או לשתות שני דברים כאחת, כאכילת שני ביצים, או שתיית שני כוסות, כי אז היתה רוח רעה מזיקה אותם (וביארה הגמ' שם, שתיקנו חכמים ארבע כוסות בליל פסח ולא חששו לזוגות, משום שהוא ליל המשומר מן המזיקים), והרי היום לא נזהרים ברוח רעה דזוגות, שבטלה אותה רוח רעה (ושכן פסק לענין זוגות מרן בבית יוסף סי' קע). כך בטלה רוח רעה גם לגבי שום ובצל קלופים.

אולם דעת הר"י מבעלי התוס', בתוס' (ביצה יד.), שגם בזמן הזה קיימת רוח רעה של לילה, כי אף אמנם רוח רעה דזוגות בטלה, אבל רוח רעה של לינת לילה לא מצינו שבטלה, ולכן יש להיזהר בזה, ואין לדמות בדברים כגון זה מילתא למילתא. ומטעם זה התיר הר"י לכתוש שום ביו"ט אף בלא שינוי, אף שנפסקה ההלכה שאת כל התבלינים מותר לכתוש ביו"ט אך ורק כשעושה כתישה זו בשינוי, מ"מ שום שרי אף בלא שינוי, הואיל ואם יכתוש מערב יו"ט יאסר השום בלינת לילה, שהרי עבר עליו לילה. וכדבריו כתב לאסור גם הרא"ש בביצה (פ"א סי' כא).

וכדעת ר"ת שלא נוהג איסור לינת לילה כיום משמע גם דעת הרוקח, כי בספר הרוקח (מצוה רצו) מביא מנהג אבותינו להושיב את הנערים ללמוד בשבועות. וכעלות השחר, יום עצרת מביאים הנערים, על שם "בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים" וכו'. ואח"כ מביאים ביצה מבושלת וקלופה הקליפה ממנה וכתוב עליה פסוק מספר יחזקאל (ג. ג), "ויאמר אלי בן אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגילה הזאת אשר אני נותן אליך, ואוכלה ותהי בפי כדבש למתוק", וקורא הרב כל תיבה, והנער אחריו וכו', ומאכילין לנער העוגה והביצה כי טוב הוא לפתיחת הלב, ע"ש. וכן הביא מנהג זה המרדכי (בסו"פ כלל גדול). ובהגהות מרדכי (שבת פרק המוציא יין) הקשה על זה, היאך הנער אוכל ביצה זו, והרי נתקלפה מערב יו"ט, ואמאי לא חיישינן לרוח רעה של לינת לילה, וביאר, שאין רוח רעה זו מצויה בזמן הזה. אי נמי, כתבי הקודש שעליהן (הפסוק שנכתב על הביצה) מצילין אותן, ע"כ. משמע שהגהות מרדכי סובר כדעת ר"ת, שבזה"ז בטלה רוח רעה. וכ"כ להלכה המהרש"ל בים של שלמה (פרק כל הבשר, סי' יב).ובשו"ת יד מאיר (סי' יט) כתב, שנראה כי דעת הרמב"ם הטור והש"ע שאין איסור זה נוהג היום, שהרי השמיטו דין זה מההלכה, ולא כתבוהו כלל, וכנראה משום שהם סוברים דהאידנא אין לחוש לאותה רוח רעה של לינת לילה. והרי מרן הבית יוסף באור"ח (סי' קע) הביא להלכה דברי ר"ת בתוס' חולין (קז:) שאין רוח רעה של זוגות נוהג היום, ונראה שאף לענין רוח רעה של לינת לילה ס"ל הכי. וכ"פ בהליכות עולם (ח"ז עמ' ריד) דבדיעבד משרא שרי. וע"ע ביבי"א (ח"א חיו"ד סי' ג אות יא).

והנה ראיתי שמביאים בשם הגר"ז מבריסק של"ע המחלה הידועה מגיעה מחמת שלא שומרים עצמם מאכילת שום, ביצה ובצל קלופים שעבר עליהם הלילה. ולאחר מכן ראיתי בשו"ת דברי יציב (חיו"ד סי' לא) שכתב שם בענין ביצה וכו', קלופים שעבר עליהם הלילה (בשיחת קודש בסעודת ל"ג בעומר תשל"ו) וז"ל, ישבתי והתבוננתי בסיבת הדבר של מקרים מזעזעים הנשמעים לדאבוננו, שאנשים נחלים במחלה הידועה ל"ע שאין לה רפואה, ובהתבונני בזה הגעתי למסקנה, וליבי אומר לי שזה ברור כשמש, שזה מחמת שאין נזהרים מאכילת ביצים קלופים שעברה עליהם הלילה, כפי שהיו נזהרים בזה מאז ותמיד. והגם שזקני הק' בשו"ת דברי חיים (ח"א אהע"ז סי' ח) קרא תגר על המפלפלים בכוונת צוואות רבינו יהודה החסיד שאין מבוא לשכלנו להשיג, מ"מ שלא בדרך הלכה אולי הרשות ניתנה להתבונן בענין הסכנה שאמרו חז"ל, שהכוונה שעל ידי זה באים לידי מחלה זו ל"ע, שכידוע התהוות המחלה היא ע"י גידולים רעים שבפנים שהולכים ומתפשטים ומערערים כל בסיס חיות האדם וקיומו, וד"ל. ודין גרמא להתפשטות מחלה זו בזמנינו, כיון שמקילים ראשם בזה במענות וסיבות שונות, וכן שאר מחלות ממאירות ל"ע שאין להם מזור ותרופה הם ע"י הרוח רעה שנשנו כאן. ואולי רמזו במה שכתבו, 'ודמו בראשו', שמיד באוכלו הריהו כבר מוחלט וכגברא קטילא ל"ע, כי מיד כשאוכל, הם מקבלים כח לפגום באברים שלו ושקליה לחיותיה, יתכן שישהה ויאריך עוד ימים ושנים אבל סופו ללקות בזה, וכבר משעת אכילתו דמו בראשו. ובכגון זה, אחד שוגג ואחד מזיד, שהרי זה דומה למי שאוכל מאכל שיש בה סם המוות, ולפיכך חובה על כל אחד להקפיד על זה במשנה זהירות וכו', ע"ש. ומאידך ראיתי למי שכתב בשם החזו"א שלזרוק ביצה, שום ובצל שעבר עליהם הלילה, הוי בל תשחית. ושאלתי קמיה דמרן הראש"ל רבינו יצחק יוסף שליט"א האם באמת מי שחושש לדברי השפע חיים רשאי לזרוק הביצה וכו', אף שמותר בדיעבד. והשבני דרשאי ואין לחוש בזה לבל תשחית אחר שחושש ולא זורק סתם.