מי ששכח לספור העומר מדוע לא יוכל לברך שוב - משולחנו של מרן
תשובות שהשיב לשואליו מרן הראשון לציון והרה"ר לישראל נשיא בית הדין הרבני הגדול
הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א ככתבם וכלשונם
בס"ד, כ"ה סיון תשע"ז
1298-2/ע"ז
לכבוד
היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש"ת הרב אביאל קוהלי נ"י
שלום רב,
אודות מה שמובא בעלון בית מרן במי ששכח לספור ספירת העומר לילה ויום, אינו יכול לברך ולספור להוציא אחרים ידי חובה, ושואל על זה אמאי לא יברך מטעם ספק ספיקא, שמא יכול להוציא אחרים מדין ערבות, דהכי ס"ל לכמה פוסקים הובאו בשו"ת יביע אומר ח"ח (סי' מ"ו), ואת"ל שאין כאן ערבות שמא ההלכה כאותם הראשונים דס"ל שבכל יום מצוה בפני עצמה, וכשיש ס"ס בספירת העומר מברכים.
הנה בספק הראשון שאם לא ספר לילה ויום הפסיד את המצוה כדעת הבה"ג, ולא יכול לקיים את המצוה יותר דבעינן תמימות של כל הימים, א"כ הוא פטור מן המצוה, וכל הפטור מן המצוה לא יכול להוציא י"ח מדין ערבות מי שחייב במצוה, ורק בדבר שמחוייב בו ורק שיצא כבר י"ח, בזה אמרינן שיש דין ערבות ויכול להוציא אחרים ידי חובתם, אבל בדבר שהוא פטור ממנו לא יכול להוציא אחרים י"ח.
וסברת האומרים שיכול להוציא ידי חובה אחרים היא סברא דחויה וכל המתבונן היטב יראה שבמחילת מכבוד תורתם אינם צודקים, ואי אפשר לצרף כל סברא לספק ספיקא אלא אם כן היא סברא מהראשונים, אבל כאשר האחרונים כתבו סברא והיא נדחית באופן ברור בשכל הנראה לנו, אין לצרפה לספק ספיקא.
והנה כבר עמד בזה מהר"ד פארדו בשו"ת מכתם לדוד שם, דלכאו' קצת יש למצוא כאן ס"ס, שמא כמ"ד שכל לילה מצוה בפ"ע, ושמא מ"מ יכול להוציא אחרים מדין ערבות, וכמ"ש בתה"ד לגבי מי שמסופק אם שכח למנות יום אחד. והטעם דמהני כאן ס"ס, משום דאיכא בחד מהנהו תרי ספיקי, ספק דאו'. אלא דמ"מ הואיל ולא אשכחן הדבר מפורש בשום פוסק מהראשונים, שאף מי שאינו חייב באותה מצוה כיון דאיתי' בכלל ערבות יכול להוציא את האחרים י"ח, אע"ג דהר"ב ב"ד כתב כן מסברא דנפשיה וקצת משמע כן מדברי רש"י כדלעיל, מ"מ הואיל ולא אתמר בפירושא חוששני להורות לעשות מעש' בברכות, ומעתה הואיל והעלנו שלא כהר"ב ב"ד אלא כדברי הרב בעל פר"ח, לא היה צריך לדבר דבר בשאר צדדין הבאין בשאלה. ומ"מ נראה שאם הוא ש"ץ קבוע ואינו בא לימלך אלא מדנפשיה עביד הכי ועולה ומברך כי אורחי' לא מחינן, ביה הואיל ויש לו סמוכות מדברי הר"ב ב"ד, ושבקי' ליה אחזקתיה שמוחזק להיות ש"צ [ע"ש לעיל מ"ש לדון מטעם חזקה], ומה גם דבכה"ג שייך קצת טעמא דגדול כבוד הבריות שדוחה וכו', לפי מה שהעלו רוב האחרונים דאי ברכה לבטלה איסורה מדרבנן, אבל אם אינו ש"ץ קבוע אין לנו אלא דברי הפר"ח דטעמו ונימוקו עמו, וכ"ש מה ששאל השואל אם כבר אירע שלילה א' עבר לפני התיבה ובירך, האם יוכל שוב אח"כ לספור ולברך כל שאר הלילות, דהא מלתא דפשיטא שלא מן השם הוא זה, ואין זה עולה על הדעת כלל להתיר. עכ"ד. ואמנם מסתמות דברי האחרונים הנ"ל משמע דבכל אופן לא יברך, גם כשיש כבוד התורה. [מלבד מהר"ח פלאג'י].
ובקובץ מבית לוי (ניסן תשנ"ח ח"א עמ' פג) כתב, שאף שש"צ אפי' קבוע, שלא ספר יום אחד אינו סופר בברכה, מ"מ רב ששכח לספור יום אחד, מותר לו להמשיך לספור בברכה במקום שהמנהג שהרב מברך ברכת הספירה בקול רם, משום כבוד התורה וכבוד הציבור. דבכה"ג דאיכא כבוד התורה וכבוד ציבור אפשר לסמוך על הסוברים שכל יום הוא מצוה בפני עצמה. ע"כ. וזה עפמ"ש בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' צו), שבמקום הדחק כזה אפשר לסמוך ע"ד הראשונים שכל יום מצוה בפ"ע, וידוע שכמה גדולים עשו מעשה גם בלי זה לספור השאר בברכה, ואע"פ שאין לעשות כן נגד פסק הש"ע, מ"מ כה"ג דאיכא כבוד התורה וכבוד הצבור אפשר לסמוך בזה, ועיין כיו"ב באו"ח (סי' צ"ב ס"א) לענין נצרך לנקביו דאע"פ דאית בי' תועבה מעיקר הדין מתירין כה"ג, ע"ש במג"א ובביה"ל (ד"ה הי'), ומכ"ש כאן דאיכא מחלוקת הראשונים, והש"ך (יו"ד סי' רמב) כתב דבשעה"ד בדרבנן אפשר לסמוך על דעת יחיד. והפר"ח לא דיבר רק בש"צ קבוע, אבל לא ברב בעירו שיש בזה כבוד התורה וגם כבוד הצבור. ע"כ.
וצ"ע דאמאי התיר בסתם לברך, ולא הצריך אפי' לבקש מאחר שיצא י"ח בברכתו, שיהא כאן ס"ס. ובפרט באיסור ברכה לבטלה החמור. [וכ"ש דלדידן איסור ברכה לבטלה הוא מה"ת, וכדעת מרן והרמב"ם]. ועכ"פ הנכון הוא שגם הרב יחפש תחבולה שלא להכנס בחשש איסור ברכה לבטלה, וכאמור. ורק אם א"א לשנות את המנהג באותו מקום שלעולם הרב מכובד בברכה, וכבר בציבור ראו שהרב סופר כמה ימים, וירגישו שהרב שכח יום אחד ומתבייש בזה, אזי איה"נ יש מקום לדון שמא יש להקל משום כבוד התורה. ועכ"פ א"א לקבוע כן כהלכה. ודו"ק.
וראיתי לאחד ממחברי הזמן שכתב, שרב שרגיל לספור ספה"ע בבית הכנסת בקול רם, ושכח יום אחד, רשאי להמשיך לספור בברכה, ובתנאי שיספור תחילה את היום שהחסיר, כלומר אתמול היה כך וכך. ומיד יספור את היום בברכה. או שיבקש מאחד מן המתפללים שלא יברך על הספירה, והרב יברך ויכוין להוציא אותו י"ח בברכה מדין ערבות. וחידש עוד, שלאחר שספר כך פ"א בציבור בקול רם, מכאן ואילך רשאי לספור בכל שאר הימים בברכה, מבלי צורך לבקש תחבולה, כיון שאם לא יעשה כן נמצא שלמפרע שלא עשה כהוגן כשבירך על הספירה בציבור. (הליכות מועד מלכא, עמ' תה). וצ"ע דיש לחוש לסב"ל. [ובפרט שכתב שם שבחזו"ע משמע שגם לרב אין היתר לעשות כן. ואיני יודע אם עיין בתוך דברי הכנה"ג והפר"ח וגנת ורדים ומאמ"ר וחק"ל והחיד"א, לראות את משמעות דבריהם]. ולמעשה הדבר צ"ע.
בברכת התורה,
יצחק יוסף
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
ונשיא בית הדין הרבני הגדול
תגובות
הוספת תגובה