מתי מותר להפסיק בקריאת שמע ובתפילה חלק ג

1. השומע את הש"ץ אומר "ברכו את ה' המבורך" באמצע קר"ש וברכותיה, יענה "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" וכן כששומע מי שעולה לתורה שאומר "ברכו" יענה אחריו "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". באבודרהם (סדר שחרית של חול) כתב שיש אומרים שאומר ברכו בלבד, וכן במודים אינו אומר אלא מודים בלבד ושוחה, ויש אומרים שאומר בברכו ישתבח ויתפאר וכו', והובא בב"י ולכאורה יש לומר שליש אומרים הראשון אין לענות אלא תיבת מודים בלבד, דומיא דמודים שאינו אומר אלא תיבת מודים בלבד, ולא כל המודים דרבנן, אולם יש לומר שהי"א הראשון בא רק לאפוקי שאין אומרים "ישתבח ויתפאר" כפי שהיה מנהגם, אבל אה"נ אפשר שאומרים את כל "ברוך ה' המבורך" וכ"כ בדברי חמודות (ברכות פ"ב אות כג) לדייק כן מהאבודרהם והב"י, אמנם דייק דתלמידי רבינו יונה (ברכות פ"ב דף ז' מהספר) כתבו שאין לומר אלא ברוך ה' המבורך בלבד ולא יותר, שהוא שיעור כדי דיבור, ומ"מ להלכה פסק הדברי חמודות שיכול לענות הכל, וכ"פ המג"א (סק"ו) ובן איש חי (ש"א פרשת שמות אות ו') ומשנ"ב (סקי"ח) וכה"ח (סקי"ט) והלכה ברורה (אות טו).
2. מותר להרהר בדברי תורה כשממתין בבין הפרקים של ברכות קריאת שמע עד שיסיים הש"ץ, ולכן אם השליח ציבור מאריך בנגינה בברכות קר"ש והיחיד כבר סיים את הברכה, מותר להרהר בדברי תורה, ומותר אף לעיין בספר ובלבד שיהא הדבר בצינעא, באופן שלא יראוהו אחרים ויבואו לטעות להקל ולהפסיק גם בשיחה באמצע ברכות קריאת שמע. הרמ"א בדרכ"מ (סי' ס"ח סק"א) הביא להמהרי"ל (הלכות תפילה אות ג') שהיה כועס על הבחורים שהיו לומדים בבית הכנסת בשעה שהציבור אומרים קרוב"ץ שהיו לומדים בהרהור, ואע"פ שאין איסור להרהר בלא דיבור, מ"מ יש לחוש להמון העם שילמדו ממנו ויפסיקו גם בדברים אחרים, ופסק הרמ"א כוותיה (בסי' ס"ו סעי' ג') אולם הפר"ח (סי' סח) כתב לדחות את דברי הרמ"א שמאחר שמעיקר הדין מותר לעיין בספר ולהרהר, אין לנו לחדש גזירות מדעתינו. וכן דעת הרב חיד"א בברכ"י (סי' סח סק"ב), [אמנם הפר"ח הבין שהחשש שמא יוציא הקורא את המילים בשפתיו, והעירו עליו כמה אחרונים שאין זה החשש אלא שמא יראו אותו המון העם ויתירו לעצמם לדבר, וכמו שמבואר בדרכ"מ]. ובמשנ"ב (שם סק"ג) מחלק בין הרהור בעלמא לבין עיון בספר, דבהרהור בעלמא אין לחוש שמא יראוהו אחרים, ואפשר דיש להקל. ובהלכה ברורה (סי' סו בירור הלכה אות ח') בשם מרן הגרע"י (בתשובה בכת"י שהובאה בילקוט יוסף) כתב להקל לעיין בספר באמצע ברכות קריאת שמע באופן שאין אחרים מרגישים בו, כגון שמעיין בהלכות הכתובות בסידור, דבכה"ג יש להקל אף לדעת הרמ"א.
3. הקורא את שמע וקראו החזן לעלות לתורה, לא יעלה. אף שהטור כתב בשם ספר המנהיג דצריך לעמוד לקרות בתורה לכבוד התורה מקל וחומר מכבוד הבריות ויראתם, דאם מותר להפסיק לצורך כבוד הבריות ומפני היראה, ק"ו לכבודו של מקום שמותר, מ"מ הב"י הביא להרשב"א בתשובה (ח"א סי' קפה) חולק על זה שכתב כהן שקראו אותו לעלות לקרוא בתורה, והוא קורא את שמע, אינו רשאי להפסיק, ופסק כמותו בשו"ע (סי' ס"ו סעי' ד'). ובמשנ"ב (סקכ"ו) כתב שכהיום נהגו העולם כדעת המנהיג, מ"מ כה"ח (סקכ"ד) וילקוט יוסף פסקו כדעת מרן.
4. מי שלא היו לו טלית ותפילין, ובאמצע קריאת שמע הביאו לו טלית ותפילין, יתעטף בציצית ויניח תפילין בבין הפרקים ויברך עליהן. ואם התחיל בפרשת ויאמר, ואחר כך הובאו לפניו טלית ותפילין, הואיל ובסוף פרשת ציצית אינו רשאי להפסיק אלא כמו באמצע הפרק, לפיכך לא יפסיק בברכה, אלא לובש הטלית ומניח התפילין בלא ברכה, ולאחר תפלת שמונה עשרה ימשמש בהן ויברך עליהן. הטעם שצריך להתעטף בציצית ולהניח תפילין בבין הפרקים של קריאת שמע, כיון שהטלית והתפילין הן צורך גמור לקריאת שמע ותפלה, וכמו שאמרו בברכות (טו.) שבזה מקבל עליו עול מלכות שמים שלמה. וכן איתא בשימושא רבה, הובא בהרא"ש (סוף הלכות תפילין): אמר רבא, כל המתעטף בציצית ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

5. ואם נזדמן לו תפילין באמצע קר"ש וברכותיה, כתב מרן בב"י (ריש סימן סו) דמניחן. וכ"פ מרן הש"ע (סימן סו ס"ב) והרמ"א חולק וסובר שלא יברך עליהן עד אחר התפלה, והכי נהוג לענין טלית. ע"כ. וכתב בהליכות עולם חלק א' (עמוד קיג) בזה"ל: והנה מ"ש הרמ"א וי"א וכו' זה לא נמצא בפוסקים אלא בב"י שכתב, ונ"ל שלא יברך עליהם עד שיגמור תפלתו, אבל בבדק הבית חזר בו מרן וכתב שיברך עליהן. והם דברי הרא"ש בתשובה (כלל ד סימן א). וכתב בא"ר סק"ד שאילו ראה הרמ"א דברי הבדק הבית שמרן המחבר חזר בו מזה לא היה כותב כן. וזהו מפני שבזמן הרמ"א עדיין לא נדפס בדק הבית. וכ"כ בכף החיים (שם ס"ק יד). ועכ"פ נראה שהעיקר שגם הטלית לובשו בברכה. וכן מבואר בפירוש הרשב"ץ לברכות (יד א) בדף צג ע"ב מהספר, שאף הטלית צורך תפלה הוא. וכבר כתב הרמב"ם (פ"ה מהל' תפלה ה"ח) שדרך החכמים להתפלל כשהם עטופים וכו', ע"ש עד סוף הלשון. וכ"ש שיש סיוע לזה מהזוהר הקדוש פרשת שלח (דף קעה ע"א) בר"מ, דהני דקוראים ק"ש בלי טלית סהדין סהדותא דשקרא. ע"ש. (וע"ע בזוה"ק ח"א דף קמא א). וכ"כ המג"א (סימן כד סק"ג) בשם הזוהר. ע"כ. וע"ע בשו"ת מעשה אברהם (חלק אורח חיים סימן יג). ובשו"ת רב פעלים ח"ד (חלק אורח חיים ס"ס כט). ובכף החיים (סימן כד סק"ו). ולכן העיקר כמו שפסק מרן שאף הטלית יתעטף בו בברכה, וכ"כ בשו"ת גנת ורדים (כלל א סימן נב). אלא שבני אשכנז היוצאים ביד רמ"א נוהגים כדבריו. וכ"כ בשו"ת מהרש"ם ח"ג (סוף סימן רכ). אבל לדידן נקטינן כד' מרן שמברך עובר לעשייתן ולא חשיב הפסק, כיון שהוא צורך תפלה.

   ואף שבבן איש חי (פרשת וארא אות יט) כתב, שאם לא היו לו תפילין ונזדמנו לו אחר שהתחיל יוצר, מניח אותן בין הפרקים ומברך עליהן. אבל ציצית שהזדמן לו ביוצר יניחנו עליו בבין הפרקים בלא ברכה, ואחר תפלת י"ח ימשמש בו ויברך עליו. ע"כ. הנה לפי המבואר יתעטף בטלית בברכה, וכנזכר. וראה עוד באורך בשו"ת יחוה דעת חלק ו' (סימן ד'). ע"ש. וכ"פ בילקוט יוסף (סי' סו).