מי שקורא קריאת שמע לסירוגין או ששומע ציבור קורא קריאת שמע

1. קראה סירוגין, דהיינו שהתחיל לקרוא והפסיק בשתיקה או בדיבור, ושוב המשיך ושוב הפסיק וכן על זה הדרך, אפי' אם שהה כדי לגמור את כולה, יצא ידי חובה. ולשיטת מרן השו"ע אף אם היה אנוס שלא יכל לקרוא את שמע, כגון שהיה במקום מטונף שלא יכל לגמור את קריאת שמע, בכל זאת אינו מפסיד לקריאת שמע, וכך נוהגים הספרדים, ולבני אשכנז הנוהגים כשיטת הרמ"א אם היה אנוס כגון שהיה המקום מטונף וכדו' ושהה כדי לגמור את כולה, יש לו לחזור לראש קריאת שמע. בגמ' ברכות (כב:) ת"ר "היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל. להיכן חוזר? רב חסדא ורב המנונא חד אמר חוזר לראש וחד אמר למקום שפסק אמר רב אשי דכולי עלמא אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש והתם בדלא שהה קא מיפלגי". וכתב הרי"ף (יד.) בשם רבינו האי דהלכה כמאן דאמר למקום שפסק ואם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. ובתר הכי (כד:) אמר ר' אבהו הוה אזיל בתריה דרבי יוחנן והוה קרי ק"ש, כי מטא במבואות המטונפות אישתיק, א"ל לרבי יוחנן (כאשר יצאו ממקומות המטונפים) להיכן אהדר? א"ל אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש". ובגמ' מבואר דהכי קאמר ליה: לדידי לא סבירא לי, לדידך דסבירא לך, אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש. ונחלקו הראשונים מה ענה ר' יוחנן לר' אבהו, דלהרי"ף (טו:) ר' יוחנן חולק על ר' אבהו וסובר דבקריאת שמע א"צ לחזור ולקרוא אפי' אם שהה וכו', ושכן מבואר בגמ' ר"ה (לד:) דשמע תשע תקיעות בתשע שעות, יצא יד"ח אף ששהה כדי לגמור את כולה, וה"ה בתקיעות וכן בהלל וכן במגילה, ורק בתפלה בלבד אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. וכן פסק הרמב"ם (פ"ב מהלכות ק"ש הי"ב). אמנם התוספות (כב: ד"ה אלא) בשם השר מקוצי תירצו דאם שהה מחמת עצמו ולא היה אנוס כלל, אפי' שהה כדי לגמור את כולה, אינו חוזר, ואם היה אנוס כגון שהיו מים שותתין על ברכיו, אם שהה כנ"ל חוזר לראש. וכן כתב הרשב"א (כג. ד"ה ופסק) בשם הראב"ד ז"ל וכן פסק שם הרא"ש ז"ל (סי' כג) והטור נקט כהרא"ש ובטור סי' פ''ה כתב שהרי"ף חולק על הרא"ש. וה"ר יונה (טז. ד"ה אבל) כתב בשם רבני צרפת דאפילו בתפלה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק, ולא חילק בין שהה מחמת אונס או שלא מחמת אונס, וכבר ביארנו שכך דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל וכן הלכה. ולכתחילה בוודאי שאסור להפסיק אפי' שלא מחמת אונס ואפי' בברכות קר"ש ומיהו לענות קדיש וקדושה מותר לשהות אפי' כדי לגמור את כולה. כן כתב מג"א (סי' ס"ה סק"א) וכה"ח (שם סק"ב).
2. וה"ה לעניין תקיעת שופר, קריאת המגילה, או הלל בר"ח דאם שהה כדי לגמור את כולה אין צריך לחזור לראש למנהג הספרדים, ולמנהג האשכנזים צריך לחזור. על פי המבואר לעיל דכן דעת הרי"ף והרמב"ם ורבינו יונה וכ"פ מרן סי' ס"ה (סעי' א').
3. קרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שקוראים קריאת שמע, צריך לקרוא עימהם פסוק ראשון, שלא יראה כאילו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חביריו. כן כתב הרא"ש ברכות (פרק מי שמתו סי' יד) על הא דבעל קרי מותר בהרהור, ופריך בגמ' למה מהרהר? א"ר אלעזר כדי שלא יהיו כל העולם עסוקים והוא יושב בטל. ומכאן למד בה"ג (דף ב ע"ד) שאם קרא ק"ש ובא לבית הכנסת ומצא שקוראים ק"ש קורא פסוק ראשון עמהם. וה"ה אם נמצא בבית הכנסת ואומר תחנונים במקום שיכול להפסיק שיפסיק ויאמר עם הציבור , ואם נמצא במקום שאינו יכול לפסוק, לא יפסיק, אלא יאמר את התיבות שאומר כעת, במנגינה של קריאת שמע. כן פסק השו"ע (שם סעי' ב') והנה בתרומת הדשן (סי' ג') כתוב שאם הוא עומד בברכות של ק"ש כשהצבור קורין את שמע אין לו להפסיק כלל, דמשמע בגמ' שהקפידא היא שלא יהא יושב ובטל, ומי שעוסק בברכות ק"ש עצמה פשיטא דלאו בטל הוא, אלא אפילו אם עוסק בשאר דברי שיר ושבח לא מיקרי בטל. ואף שלפי זה היה נראה לומר שאפי' באמצע פסוקי דזמרה לא יפסיק משום שאינו יושב בטל, מ"מ נקטינן שיפסיק ויאמר עימהם דכדי לקבל עליו עול מלכות שמים עם הצבור שפיר דמי. וסיים תה"ד "מכל מקום ראיתי בני אדם מן המדקדקים כשהיו עומדים בק"ש ובברכותיה, שהיו עוצמים עיניהם והיו מנגנים בתיבה אחת או שתים, שהיו אומרים בלאו הכי באותו פעם, בניגון הצבור בפסוק ראשון, כדי שיהא נראה כאילו קורא עמהם" וכ"פ מרן השו"ע. ובמקום שיכול להפסיק ואומר עם הציבור פסוק ראשון, יאמר עימהם גם בשכמל"ו. כ"כ לחם חמודות (ברכות שם אות טל) וא"ר (סק"ב) ובפמ"ג (א"א אות ג') וכה"ח (סק"ה).
4. מכל מקום טוב וראוי שאם מצא ציבור שקוראים קריאת שמע שיקרא עימהם כל קריאת שמע ויקבל שכר כקורא בתורה. כ"כ הב"י בשם הרוקח (סי' ש"כ) דאם קרא ק"ש ונכנס לבית הכנסת ומצא ציבור קוראים שמע, יקרא כל הק"ש עם הצבור ויקבל שכר כקורא בתורה. וכתב הב"י שכל זה עצה טובה, אבל לענין שלא יהא נראה כאילו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חביריו, מספיק בקריאת פסוק ראשון וכדברי בה"ג וכ"פ השו"ע (שם סעי' ג')