טעויות בקריאת שמע חלק ב

1. טעה בין פרק לפרק, כגון שהוא יודע שסיים פרשה ואינו יודע אם סיים פרשה ראשונה או שניה, חוזר ומתחיל "והיה אם שמוע". בגמ' ברכות (טז.) "תני תנא קמיה דרבי יוחנן קרא וטעה ואינו יודע להיכן טעה יחזור לראש הפרק". ועוד שם "בין פרק לפרק יחזור לפרק ראשון". ופירש רש"י לפרק ראשון - להפסק ראשון שהוא והיה אם שמוע. אבל הרמב"ם (פ"ב מקר,,ש הי"ג) למד שחוזר להפסק ראשון היינו ל,,ואהבת,, משום שצריך להפסיק בין לעולם ועד לואהבת, נמצא שזה הפסק ראשון. ובטשו,,ע (סי' ס,,ד סעי' ג') פסק כרש,,י. והעולת תמיד (אות ג') כתב דיש להחמיר כשיטת הרמב,,ם וכ,,כ הפר,,ח (סק,,ג) וכן נראה מדברי היפה ללב (סק,,א) וכה,,ח (סק,,י), וכתב כה,,ח דמ,,מ אם ברור לו שאמר פרשה ראשונה והספק הוא רק אם אמר פרשה שניה, לכו,,ע יחזור רק לוהיה אם שמוע. ואם התחיל תיבת "ויאמר" אינו צריך לחזור משום דתלינן שמסתמא אמר את ב' הפרשיות כראוי. כ"כ המשנ,,ב (סק,,ח) דמיירי באופן שאינו זוכר כלל שום תיבה שאמר מפרשה שניה, וגם מיירי שעדיין לא התחיל תיבת "ויאמר,, דאם אחר שהתחיל ויאמר עלה לו הספק על ליבו, תלינן דמסתמא אמר גם פרשה שניה כפי הרגלו.
2. וכן אם היה עומד ב"וכתבתם,, ואינו יודע אם ב"וכתבתם,, שבפרשה ראשונה, או ב,,וכתבתם,, שבפרשה שניה, חוזר ל,,וכתבתם,, שבראשונה, ודווקא כאשר לא התחיל ,,למען ירבו ימיכם,, אבל אם התחיל פסוק זה אין צריך לחזור, שמסתבר שאמר הכל כראוי. שם בגמ' "בין כתיבה לכתיבה, חוזר לכתיבה ראשונה. אמר ליה רבי יוחנן: לא שנו אלא שלא פתח בלמען ירבו, אבל אם פתח בלמען ירבו, סירכיה נקט ואתא. דהיינו שמסתבר שקרא כפי הרגילות שלו, וכן פירש הטור ורוב הפוסקים. אבל רש"י פירש שמכיון שהפרשה שגורה בפיו, אין חשש שטעה בה. וכתב עליו הרשב"א (טז. ד"ה אבל) דמדברי רש,,י נראה שדווקא בפרשה השגורה בפיו כמו פרשת ציצית, רק אז אמרינן סירכיה נקט, אבל אם טעה באמצע קריאת פרשה שאינה שגורה בפיו צריך לחזור עד מקום שבטוח אמר ולא אמרינן סירכיה נקט. והרשב,,א עצמו חולק וס,,ל דהוא הדין ודאי לכל שאר הלשונות אם מצא עצמו בהם שהוא חזקה שאמר כל שלמעלה ממנו משום דסירכיה נקט והוכיח כן מהירושלמי (פ,,ב מברכות ה,,ד) וכן נראה דעת השו,,ע (שם סעי' ד'). ולכן ה,,ה בשאר פרשיות אם מצא עצמו בהם, יש חזקה שאמר את כל מה שקדם להם. על פי המבואר לעיל. ובמשנ,,ב (סק,,י) כתב דאפי' אם נסתפק אם אמר ,,למען ירבו ימיכם,, אחר פרשה הראשונה, נמי אין צריך לחזור, דמסתמא אמר כפי הרגילות. וכל זה כשקורא ביחיד, אבל אם קורא עם הציבור ורואה שהש,,ץ עומד ב,,וכתבתם,, שבפרשה ראשונה או סמוך לו, יחזור ל,,וכתבתם,, שבראשונה, דמוכחא מילתא שטעה ולא עשה כפי שרגיל, וכן להיפך שרואה שהש,,ץ נמצא ב,,וכתבתם,, השני או סמוך לו, ימשיך הוא ויאמר ,,למען ירבו ימיכם,, דמסתמא קרא ג,,כ השניה כמותם ויש כאן רגליים לדבר. משנ,,ב (סקי,,א) כה,,ח (סקי,,ב).
3. וכל זה אינו אלא כשמתפלל באופן רגיל, ואינו ממהר ביותר או קורא באיטיות, אבל אם רגיל לקרוא באיטיות הרבה יותר מהציבור, ויש לתלות שהוא בסוף פרשה ראשונה, אפי' שמע את הציבור אומרים למען ירבו ימיכם, חוזר לסוף פרשה ראשונה. שו,,ת שדה הארץ ח,,ג (חאו,,ח סו,,ס ב') והלכה ברורה (אות ה'). וכן להיפך כשהרגילות בציבור שזה מאחר וזה מקדים, דהיינו שאין קצב אחיד, (כמו שמצוי במניינים של בני אשכנז) אין מכך שום ראיה ודינו כאילו קורא שמע ביחיד שצריך לחזור לוהיה אם שמוע. (נימוקי אורח חיים סעי' ד').