שאין לרמוז בעיניו ולקרוץ בשפתיו באמצע קריאת שמע

1. הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו, ולא יראה באצבעותיו בפרשה ראשונה שהיא עיקר קבלת עול מלכות שמים, מפני שנראה כקורא בדרך עראי, וכתוב "ודברת בם", ודורשים חז"ל "עשה אותם קבע". כ"פ הטשו"ע (סי' ס"ג סעי' ו'), והמקור לכך מהגמ' יומא (יט:) והעמידה הגמ' דמיירי בפרק ראשון דוקא ובגמ' ברכות (טז.) הקשה רב מרי ברה דבת שמואל לרבא מהמשנה "האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך" אלמא לא בעי כוונה, ואילו במשנה כתוב "הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו"? ותי' הגמ' במסקנה "לא קשיא כאן בפרק ראשון כאן בפרק שני". וכתב הרי"ף (ט.) שתירוץ זה הוא לשיטת רבי יוחנן שסובר שצריך כוונה בכל הפרק הראשון, אבל רבא סובר שהסיבה שפועלים לא עובדים בפרק הראשון משום שכשעובדים באמצע קריאת שמע, נראה שקוראים דרך עראי וכמו שמצינו בגמ' ביומא הנ"ל. וכן כתב הרא"ש ז"ל (סי' יג) וכ"כ הרשב"א (יג: ד"ה א"ר נתן) בשם הרי"ץ בן גיאת דטעמא משום דכיון דעוסק במלאכתו אם אי אתה מצריכו כל כך, נמצאת מצוה קלה עליו, הילכך בטל ממלאכתו עד סוף פרק ראשון, ואח"כ יחזור למלאכתו, ורמיזה וקריצה כעסק מלאכה דמי, וכן כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ב ה"ד) והתוספות (טז. ד"ה הא) חולקים וסוברים דלרבא דקיימא לן כוותיה אין צריכין ליבטל ממלאכתן, אלא בפסוק ראשון.
2. ואף אם שותק באמצע קריאת שמע, כתב הפת"ש (סק"ו) שגם אז אסור לרמוז. דין זה תלוי בשני התירוצים דלעיל, דהנה לשיטת רש"י והריטב"א שנקטו האיסור לרמוז באמצע קר"ש משום שמפריע לו בכוונת הקריאה, א"כ אם שותק ואינו קורא כעת שרי לרמוז, אמנם בחסד לאלפים (אות ה') ובאור לציון (ח"ב פ"ו ה"ז) כתבו שיש להחמיר בזה לדעת הפוסקים שסוברים שהאיסור ברמיזה משום שנראה כקורא בדרך עראי, והשו"ע נקט כטעם זה, לכן יש לאסור.
3. ואפי' לצורך מצוה אסור לרמוז. כן כתב המג"א (סק"ט) דהכי משמע בגמ' ביומא (יט:), ולא יעסוק בשום מלאכה, (חסד לאלפים אות ה'), וכתב הרב בן איש חי (ש"א פרשת וארא אות י"ג) ובני אדם שדרכם להניף במניפה בקיץ מפני החום, צריך להזהירם שלא יניפו בעת קריאת שמע. וכן אסור לשאוף טבק ולקנח חוטמו (אלא א"כ זה אינו סובל דיחוי), כ"כ כה"ח (שם סקכ"ו). ולרמוז לחבירו למונעו שלא לעשות מעשה איסור, אם אין אפשרות אחרת מותר. כן כתב כה"ח (סי' ס"ו סק"ז) ומקורו מהריטב"א (יומא יט:) שכתב דבכה"ג מותר אף להפסיק בדיבור, שהרי לא גרע משאילת שלום שמותרת מפני היראה, וכבוד שמים עדיף, וכ"כ המקור חיים (סעי' ו').
4. וכן בקריאת שמע שעל המיטה צריך להקפיד בזה שלא לרמוז ולא לקרוץ. בן איש חי (ש"א פרשת וארא אות י"ג). וכן בקריאת שמע שקורא שלא בזמנה גם יש להקפיד בזה. הגר"ח קנייבסקי (שאלת רב ח"א עמ' קעו).
5. בדיעבד אם עבר ורמז באמצע קריאת שמע יצא ידי חובה. כ"כ הרמב"ם (פ"ב מהלכות קריאת שמע ה"ח) וכ"פ באה"ל (סי' קצא סעי' ג' ד"ה בעודו, לעניין מי שהתעסק באיזה דבר באמצע ברכת המזון.
6. ובפרשה השניה אף שאסור לרמוז, מ"מ לצורך מצוה מותר. כ"כ הגר"ז (אות ז') דאיתא בגמ' שם שרב חנן בר רבא אמר שם של תנא "רבי זכריה בן קפוטל", ורב סימן לו בידו לומר "בן קבוטל", והעמידה הגמ' שהסיבה שלא אמר בפיו משום שהיה קורא קריאת שמע, והיה מותר לו לרמוז משום שהיה בפרשה שניה. והנה הרמב"ם (פ"ב מהלכות קר"ש ה"ח) כתב בסתמא "הקורא קריאת שמע לא ירמוז בעיניו וכו'" ולא חילק בין פרשה ראשונה לשניה, וכתב על זה רבינו מנוח שני ביאורים: א) אפשר שהרמב"ם לא כתב חילוק זה כי לא רצה לגלות כדי שלא יזלזלו בקריאתה. ב) ועוד תירץ דבאמת בשני הפרקים אסור לרמוז, אמנם בפרק ראשון זה אסור ומגונה, אבל בפרשה שניה זה אסור אבל לא מגונה, כלומר שיורד במדרגת האיסור, ונחשב לאיסור קל יותר, ולכן לצורך מצוה מותר לרמוז. והאחרונים הביאו את התירוץ השני של רבינו מנוח – מג"א (סק"י) שלמי ציבור (דף צ"ד ע"ב), קשר גודל (סי' י"א אות ז'), כה"ח (סקכ"ח). אמנם יש להקשות מניין לגמ' לחלק בין פרשה ראשונה לשניה, הלא האסור בפרשה ראשונה נלמד מהא דאמרה התורה "ודברת בם", וא"כ הלא אף בפרשה שניה כתוב "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם"? ובספר תמים דעים (סי' ר"מ) תירץ דבפרשה ראשונה הציווי הוא על האדם "ודברת בם", לעומת זאת בפרשה השניה היא ציווי ללמד את הבנים "לדבר בם" ואינו מדבר על האדם עצמו, וכ"כ א"ר (אות י') ופמ"ג (א"א אות ט').
7. וכן בין הפרקים מותר לרמוז לצורך מצוה. כ"כ לבושי שרד על המג"א (סק"ט) וכה"ח (סי' ס"ג סקכ"ה). ולכן מותר לגעור בתינוק המפריע למהלך התפילה בפרשה שניה אבל בפרשה ראשונה אסור.
8. אסור לאסוף צדקה באמצע קריאת שמע, (בן איש חי ש"א פרשת וארא אות יג) אף שזה לדבר מצוה. אמנם הרוצה לתת צדקה באמצע קריאת שמע הרשות בידו. כ"פ הגר"ח קנייבסקי (דרך אמונה מתנות עניים פ"י ציון הלכה סקצ"ו) וכתב דאף שבאמצע התפילה ייתכן שפטור, דהעוסק במצוה פטור מן המצוה, מ"מ בספר אשי ישראל (פ"כ הע' פג) כתב בשם הגר"ח דאם רוצה בכך מותר לתת צדקה אף בפרשה ראשונה של קר"ש.
9. אף כשעוסק בקריאת שמע צריך לקום בפני תלמיד חכם העובר בפניו. כ"כ הברכ"י (יו"ד סי' רמד סק"א) והמקור חיים (סי' ס"ו סוף סעי' א') וכ"כ בשו"ת שלמת חיים (סי' נ"ה) והחזו"א (דעת נוטה עמ' ריא הערה 49) הורה שאפי' בפסוק ראשון יש לקום, ומאידך האדר"ת (ספר אוהל ברוך עמ' עט) הורה שבפרשה ראשונה אין לקום, אבל בפרשה השניה נראה שצריך לקום, ולמעשה סיים בצ"ע. ובשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' קמו) כתב שבאמצע הפרק פטור מלקום, אבל בין הפרקים נראה שחייב.