1. אחר פסוק ראשון של שמע ישראל, אומר בשכמל"ו בלחש. כן פסק מרן השו"ע (סי' סא סעי יג). המקור בבית יוסף בשם רבינו יונה (ברכות לו: ד"ה התקינו) שביאר מאמר הגמ' "התקינו שיהיו אומרים אותו בחשאי" דהיינו שיאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלחש, ואח"כ יאמר כל השאר בקול רם אם ירצה. וכ"כ הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תנב) דהקפידו לאומרו בלחש, והטעם מפני שמשה לא אמרו. והרמב"ם (פ"א מהלכות קריאת שמע ה"ד) כתב שכשקרא יעקב אבינו ע"ה לבניו, ביקש לגלות להם את הקץ, כדכתיב ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, ונסתלקה ממנו שכינה ולא הניחתו לגלותו, אמר לבניו: שמא יש בכם מי שאינו הגון? פתחו ואמרו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" פתח הזקן ואמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ואמרו רבנן היכי נעביד? נימריה, לא אמר משה, לא נימריה, הא אמר יעקב, תקנו לאמור בחשאי, והוא היכר שאינו מן הפרשה הכתובה בתורה, רק יעקב אמרו. ואע"פ שאין דרכו של הרמב"ם להביא מקורות להלכה מדברי דרש, ביאר הגרא"ז מלצר (הובא בתשובות והנהגות  ח"ג סי' כו) שכוונת הרמב"ם שאין הדברים כטעם להלכה אלא הם פירוש גדר אמירת בשכמל"ו שאינה רק שבח אלא חלק מקבלת עול מלכות שמים, וכעניית אמן על יחוד השם. ובזוה"ק (תרומה קלג: וקלט:) כתב דשמע ישראל יש בו כ"ה אותיות וכו', ובפסוק בשכמל"ו יש כ"ד אותיות והוא כנגד השכינה הקדושה מידת המלכות, וכיון שאנו מייחדים שמו במילת אחד, מיד אומרים בשכמל"ו, כי השכינה באה ומתחברת עמנו ועם העולמות העליונים וצריך להיות בחשאי ובצנעא הן מצד שורת דרך ארץ והן מצד שלא ירגישו החיצונים ולא יתאחזו חלילה. ועוד איתא בזוהר (ואתחנן רסד:) כי בשני הפסוקים יש מ"ט אותיות והם מ"ט שערי בינה בסוד היובל, ומעלה הקב"ה לאדם כאילו קיים כל התורה כולה שניתנה למשה רבינו במ"ט פנים.

ומרן רבינו יוסף קארו בספרו מגיד מישרים (פרשת וישב, שבת א' חנוכה) כתב הטעם שבכל ימות השנה יש חשש מהחיצונים שלא יתאחזו באמירת הפסוק ולפיכך אומרים אותו בחשאי, אך ביום הכיפורים שאין בו להם אחיזה ואינם שולטים, לכן אומרים אותו בקול רם, ועי' שם עוד בארוכה, שמבאר מדוע דווקא יעקב אמרו ולא משה.

ועי' בספר אורחות ציון (פ"ו אות לה בהערות) שהביא מספר היכלות (פ"ו) בארוכה שבשעה שאומרים מלאכי השרת קדוש, כל עמודי הרקיע מתרופפים וכל העולמות העליונים מתרעשים, וכו' וכתב בספר רזיאל המלאך על זה, דבאותה השעה כל העליונים נרתעים ומתפחדים ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

1. אם לא אמר בשכמל"ו לא יצא כלל , וה"ה אם אמרו שלא בכוונה לא יצא ידי חובה. הב"ח כתב בשם שלטי גיבורים בשם ר' ישעיה אחרון (הריא"ז) שאם לא אמרו אין מחזירין אותו, והביאו כנה"ג בהגהות הטור ועו"ת (אות ט'), אבל הלבוש (סי' סג סעי' ה') כתב דברוך שם יש לו כל דין פסוק ראשון, ואפי' לא כיון בו צריך לחזור, וכן נראה דעת מרן ז"ל בריש סי' ס"ו ומג"א (בסי' סא סקי"א) וכ"פ הגר"ז בשו"ע שלו (סי' סא אות יג) ובכה"ח (סקמ"ז).
2. כתבו הפוסקים כי מי שטעה ואמר ברכה שאינה צריכה או ברכה לבטלה, יפסוק מיד ויאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", והטעם משום שראשי תיבות שלהם הוא בגימטריא שם המלאך הממונה על חותם התהום ושבעים מפתחות שבידו. בספר מגלה עמוקות (פרשת ויצא) כתב כי נודע הוא כי חנוך בן ירד תופר מנעלים היה ועל כל תפירה ותפירה היה אומר בשכמל"ו, (וכן מובא במדרש אגדה בראשית ה' יח) והוא בחינת הסולם שראה יעקב בחלומו והא תיקן לומר בשכמל"ו. וכתב הרב מגלה עמוקות (ואתחנן קטז.) כי שמו של המלאך (יעזרי אל) הוא בגימטריא שכ"ח שהוא חשך, ובידו שבעים מפתחות של מעלה, וכיון שמזכיר אדם שם שמים לבטלה ומקלקל חס ושלום החותם שבתהום צריך מיד לתקן ולומר בשכמל"ו ועל ידי זה מתוקן הדבר, עיי"ש. ועי' עוד באורחות ציון (שם אות לו).