האומר שמע שמע ב' פעמים משתקין אותו

י"ז שבט התשע"ו

27/01/16
2122 צפיות
שיתוף

האומר שמע שמע ב' פעמים משתקין אותו

אסור לומר שמע ב' פעמים בין שכופל התיבות שאומר שמע שמע, ובין כשכופל את הפסוק הראשון כולו וחוזר ואומרו שוב. כן פסק השו"ע (ס' ס"א סעי' ט') מקור הדין איתא בברכות (לג:) אמר רבי זירא כל האומר שמע שמע כאומר מודים מודים (שמשתקין אותו), מיתיבי הקורא את שמע וכופלה הרי זה מגונה, מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה, לא קשיא הא דאמר מילתא מילתא ותני לה והא דאמר פסוקא פסוקא ותני לה. ופירש"י שכשאומר תיבה תיבה, זה מגונה אך אין איסור, וכשאומר את כל הפסוק, וחוזר משתקין אותו, וביאר טעמו דכשאומר תיבה תיבה, אין זה דומה למקבל עליו שתי מלכויות אלא למתלוצץ, משא"כ אם אומר פסוק שלם וכופלו, מיחזי כמקבל עליו ב' רשויות, וכן כתבו כמה ראשונים, אבל התוס' (לד. ד"ה אמר פסוקא) הביא בשם בה"ג ור"ח שפירשו איפכא דפסוקא פסוקא הוי מגונה, ותיבה תיבה משתקים אותו, אמנם מסיימים התוס' שלשון הגמ' לא משמע כפירושם, והרי"ף כתב כדברי בה"ג. ומרן השו"ע פסק לאסור בשני המקרים וטעמו משום שאפי' אם נאמר שאין איסור, מ"מ בודאי דהוי מגונה, לכן יש לאסור. ועי' באה"ל (ד"ה בין שכופל) שכתב שבדיעבד אם כפל הפסוק הראשון יצא, לא מיבעיא למאן דאמר שכשכופל כל הפסוק אינו אלא מגונה, ובודאי לא מיעקר מחמת כן קריאתו הראשונה, אלא אפי' למ"ד שכשכופל כל הפסוק אינו אלא מגונה, ובודאי לא מיעקר מחמת כן קריאתו הראשונה, אלא אפי' למאן דאמר משתקין אותו, מסתברא שיצא, דעל אמירה הראשונה לא היה איסור, ואמירה שניה לא הויא הפסק בקריאת שמע, אמנם בכופל תיבה תיבה, אפשר דלטעם רש"י שנחשב כמתלוצץ לא יצא ידי חובתו כלל, משא"כ להרי"ף והר"ח נראה שיצא.
יש להחמיר שלא לכפול הפסוקים או התיבות בכל קריאת שמע, ולאו דווקא בפסוק הראשון של קריאת שמע. באורחות חיים (הלכות קריאת שמע סי' כא) והכל בו (סי' י') כתבו דדוקא פסוק ראשון, אבל מכאן ואילך אין לחוש. והובא בב"י. וכתב ב"י דכן איתא נמי בסמ"ק (סי' קד) ולכן בשולחן ערוך (סעי' ט') משמע שפסק דעיקר האיסור הוא בפסוק ראשון דווקא. אולם בדברי הרי"ף (ברכות פ"ה דף כג: מדפי הרי"ף) מוכח להדיא דסבירא ליה להחמיר אף בשאר פסוקי קריאת שמע, שכתב "והני מילי כדאמר מילתא מילתא ותנייה, אבל הקורא פסוק מקריאת שמע וכופלו הרי זה מגונה אבל לא משתקינן ליה". משמע שבכל פסוקי קריאת שמע יש להחמיר. וכן משמע במאירי, ובערך השולחן (סק"ג) ופתח הדביר (סקי"ג) בדעת המאירי, והובאו בכה"ח (סקל"ו) וכ"כ המשנ"ב (סקכ"ד) לדייק מדברי הרי"ף. ולענין הלכה, לכאורה היה נראה להקל דהרי מרן היקל להדיא, אלא שהגרע"י ביבי"א (חלק ו' חאו"ח סי' ה' אות ב' וסי' ז' אות ד') נקט להחמיר בזה לכתחילה, דצ"ע מדוע מרן לא חשש לשיטת הרי"ף וגם לא העיר מדבריו כלום בב"י, וגם מצינו שכן דעת הרא"ה והמאורות והמאירי ושמא מרן לא ראה את דבריהם, לכן נקט הגרע"י להחמיר בזה לכתחילה, וכ"פ בהלכ"ב (בירור הלכה אות ט').
אם קרא פסוק ראשון בלא כוונה כראוי, מותר לו לחזור ולאומרו בכוונה, ואם נמצא בציבור יאמרנו בלחש, ואם נמצא לבדו רשאי לאומרו בקול רם. ולכתחילה ראוי שימתין כדי הילוך ד' אמות קודם שיחזור ויקרא פסוק ראשון. על פי המבואר לעיל, דאם ממתין כדי הילוך ד' אמות הוי כהפסק ודאי, וכ"פ הלכה ברורה (אות טז).
כמו כן אם קרא את כל הפרשה הראשונה ונזכר שלא כיון בפסוק הראשון, צריך לחזור ולקרוא קריאת שמע מתחילה על הסדר, ואין צריך לשהות כלל קודם שיקרא פעם שניה. אף שמרן השו"ע פסק בסי' ס"א סעי' י' דאין להקל לכפול פרשה אלא רק בקריאת שמע שעל המיטה, מ"מ כאשר לא כיון יש מקום להקל, וכ"פ בהלכה ברורה (שם אות טז) ויבואר להלן אי"ה.
ואם רוצה לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום, ורגיל לקרוא כדעת האריז"ל (בשער המצוות פרשת ואתחנן) כל פסוק פעמיים ואחר כך תרגום, בכל זאת יכול לקרוא פסוק שמע ישראל באופן הזה, שיקראנו ב' פעמים ויאמר עליו את התרגום. כה"ח (סקל"ה) הביא שכך ס"ל להמאמ"ר (אות ה') ודברי מנחם (בהגב"י אות ב') וטעמם דלא שייך לומר בזה שמקבל על עצמו ב' רשויות, דשאני הכא שהרי קריאתו מוכחת עליו שהוא כופל כל הפסוקים ונוהג כפי אשר רגיל כל הזמן ואין חשש. אמנם כה"ח נקט דיש לאומרו פעם שניה בלחש, כדי לצרף לזה שיטת הסוברים שאם אומר בלחש לית ביה מידי.