1. נוהגים שכל הקהל אומרים ביחד פסוק שמע ישראל בקול רם, כדי לעורר הכוונה, והשליח ציבור צריך להשמיע קולו לציבור בפסוק זה, וימליכו שם שמים ביחד. (שו"ע סי' ס"א סעי' ד').
2. ושאר קריאת שמע מעיקר הדין אם רצו הציבור קוראים אותה בלחש, (ובלבד שישמיעו לאזנם, וכדלהלן בשו"ע סי' סב סעי' ג'), ואם רצו קוראים אותה בקול רם. ונכון יותר שיקראו אותה בקול רם, בין הציבור ובין השליח ציבור. ובמקום שהדבר מפריע לאחרים לרכז מחשבתם ולומר קריאת שמע בכוונה, נכון יותר שיקראו קריאת שמע בלחש, ומנהג הספרדים בכל המקומות שש"ץ אומרה בקול רם. הנה תלמידי רבינו יונה (ברכות פ"ב דף ח' סוף עמ' ב') כתבו, שאומר בשכמל"ו בלחש, ואחר יאמר כל השאר בקול רם אם ירצה, וכן נוהגים היום בהרבה מקומות, ומנהג יפה הוא, אלא שיש לחוש מפני עמי הארץ שירגילו עצמם לדבר בינתיים. ע"כ. ובתשובות הגאונים (שערי תשובה סי' שמג) מובא תשובה לרבינו האי גאון שמשמע מדבריו שיש לקרותה בלחש, וכ"ד הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תנב) אלא שכתב שאין קפידא בדבר אם יקרא בלחש או בקול רק ראוי יותר לקוראה בלחש, וכ"כ בספר האשכול (ח"א סי' כה עמ' נו) ועוד. ובאורחות חיים (דין קדושה מיושב סי' ו') כתב נמי דאין קפידא אלא שעדיף לקוראה בקול. ומכל הנ"ל מוכח שמעיקר הדין אין קפידא בדבר אפי' לכתחילה אם יקרא בקול רם או בלחש, אלא הקפידא היא בזה שישמיע לאזניו, רק יש אומרים שעדיף לקוראה בקול ויש אומרים שעדיף לקוראה מיושב, ומרן הביא את לשון הטור שעיקר הקפידא היא על פסוק ראשון בלבד, ובסוף סי' סא הביא השו"ע שיש נוהגים לקרוא קריאת שמע בקול רם,  ויש נוהגים בלחש, ומשמע שאין קפידא. אמנם הרמ"א שם כתב בדרכי משה ובהגה בסוף הסימן שמנהגם לקרוא פסוק ראשון בקול רם, ושאר קריאת שמע קוראים בלחש. ונחלקו האחרונים הלכה למעשה דבשו"ת הרדב"ז (ח"ג סי' תעד) כתב שיש לקרוא את כל פרשת שמע בקול, והביאו הרב חיד"א בברכ"י (שיו"ב סק"ב), ואילו בשו"ת בית יהודה (ח"ב סי' ג') כתב שלדעת השו"ע עדיף לקוראה בלחש, ולכן נראה שאם מכוין יותר כאשר קוראה בקול, עדיף שיקראנה בקול, ובכל זאת אם גורם להפרעה לאנשים, עדיף לקוראה בלחש.
3. נוהגים להניח ידו הימנית על שתי עיניו ומכסה אותם בשעת קריאת פסוק שמע ישראל ובשכמל"ו, כדי שיכוין היטב בלא הפרעה, ויטה ראשו למעלה ומטה למזרח צפון ומערב דרום כדי להמליכו על שש קצוות העולם. מקור דין זה הוא עפ"י הערוך (ערך בר פחתי) ורבינו אברהם אב"ד (ספר האשכול קריאת שמע ד"ז ע"א) וז"ל וצרי להמליך תחילה למטה ולמעלה בחי"ת ואח"כ בדל"ת לארבע רוחות, וכשמעיין לארבע רוחות בנענוע הראש תחילה למזרח ואח"כ למערב ואח"כ לדרום ואח"כ לצפון, וגמרינן להא מלתא מהא דתנינן בהלכות יצירה וכו' עיי"ש. ובאגור (סי' ק"ח) ומאירי (ברכות יג:) ורבינו יונה (ברכות יג.) כתבו שירמוז בעיניו בשעה שממליכו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם והביאו מרן הב"י (סי' ס"א) וכ"פ בשו"ע (סעי' ו').
4. צריך להאריך בחי''ת של אחד, כדי שימליך את הקב"ה בשמים ובארץ שלזה רומז החטוטרת שבאמצע הגג של החי"ת. שו"ע שם (סעי' ו') וכמ"ש הזוה"ק פרשת ויצא (דף קנח ע"א) וצריך לכוין באלף שהוא אחד, ובחי"ת שהוא יחיד בז' רקיעים ובארץ סך הכל שמנה  והדל"ת רומז לד' רוחות ולעתיד יאמרו כל העולם שהוא אחד. כן כתב ב"י בשם הסמ"ק.

ובגמ' ברכות (יג:) איתא תניא סומכוס אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו, א"ר אחא בר יעקב, ובדל"ת. א"ר אשי ובלבד שלא יחטוף בחי"ת. ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי חייא בר אבא חזייה דהוה מאריך טובא, אמר ליה כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולד' רוחות תו לא צריכת.

ובשל"ה הקדוש (דיני קר"ש דף נד ע"ב) כתב וז"ל "ויאריך באחד וכו' ויכוין שהוא מוסר נפשו ורוחו ונשמתו על קדושת שמו הגדול, ומי שמכוין כן בשעת קר"ש נחשב לו כאילו נהרג על קידוש ה' יתברך וזהו כי עליך הורגנו כל היום". עכ"ל. וכן איתא בזוה"ק (פרשת חיי שרה במדרש הנעלם דף קכד ע"ד) וז"ל "א"ר שלום בר מניומי אין לך כל צדיק וצדיק מאותם שעוסקים בתורה שאין לו מאתים עולמות דכסופים בשביל התורה, הה"ד ומאתים לנוטרים את פריו, ומאתים על שמוסרים עצמם בכל יום כאילו נהרגו על קדושת שמו וכו', ותאנא כל המכוין ליבו בהאי פסוקא נוחל ד' מאות עולמות לעוה"ב, א"ר יוסף והא תנן מאתים א"ר נחמן מאתים על התורה ומאתים על שמסר עצמו בכל יום על קדושת שמו". ע"כ. והביאו כה"ח (ססקכ"ח).