כוונת קריאת שמע חלק ב

1. אשר אנכי מצווך היום, היינו לומר בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, ולא כמי שכבר שמע אותו הרבה פעמים, שאינו חביב אצלו. כן פסק מרן השו"ע (סי' ס''א סעי' ב') על פי המדרש רבה (ויקרא פיסקא בחודש השלישי) ובכה"ח (שם סק"ח) הביא בשם המהרח"ו (שער מאמרי רז"ל בפירושו לפרקי אבות) שצריך לידע שאף על פי שקבעו לנו ג' תפילות שחרית מנחה וערבית, ונראה הדבר כאילו אין הפרש ביניהם, מ"מ יש חילוק ביניהם כפי הזמנים, כי כל אחד יש לה חידוש ואינה דומה לחברתה, וכל יום מימות עולם יש לו תיקון מיוחד לאותו היום, ואין לך כל תפילה ותפילה מיום שנברא העולם עד לעתיד שתדמה לחברתה כלל ועיקר, עיי"ש שביאר שהתפילות באות לברר בירורי שבעה מלכים וכו'. ובגמ' ברכות (סג:) איתא "ועוד פתח רבי יהודה בכבוד תורה ודרש: הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם. וכי אותו היום נתנה תורה לישראל? והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה! אלא ללמדך: שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני. אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו: תדע, שהרי אדם קורא קריאת שמע שחרית וערבית, וערב אחד אינו קורא - דומה כמי שלא קרא קריאת שמע מעולם". וכתב על זה היפה ללב (אות ב') גם זה היום הנה יום בא לומר כי בעבודת ה' לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום שעומד בו לבד, כי כשרוצים לכנוס בעבודת ה' נדמה להאדם כאילו הוא משאוי כבד ואי אפשר לו לישא משאוי כבד כזאת, אבל כשיחשוב שאין לו רק אותו היום לא יהיה לו משאוי כלל, גם שלא ידחה עצמו מיום ליום לאמר מחר אתחיל מחר אתפלל בכוונה ובכח וכראוי וכיוצא בזה, כי אין לו לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותה השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי. עכ"ל.
2. יכוין שבפרשה ראשונה מן ואהבת עד סופה חוץ מפסוק שמע ישראל וכו' ובשכמל"ו יש בה מ"ב תיבות כנגד שם בן מ"ב אנא בכח וכו', ובפרשה שניה מן והיה אם וכו' עד ושמתם ג"כ בכלל יש ע"ב תיבות כנגד שם ע"ב של ויסע ויבא ויט, ומן את דברי אלה וכו' עד סוף הפרשה יש חמישים תיבות כנגד חמישים שערי בינה, ובפרשת ציצית יש גם כן ע"ב תיבות עם ג' תיבות שחוזר הש"ץ  והם ג"כ כנגד ע"ב תיבות שיש בפסוק ויסע ויבא ויט. כן כתב כה"ח (סק"ט) וביאר את ההבדל בין הפרשיות, שבפרשת והיה הוא באור ישר והפוך וישר, ופרשת ציצית כולם בישר. ובזוהר חדש (פרשת אחרי מות נט.) כתב "וכל איניש דיקרא קריאת שמע כדקא יאות כל תיבה ותיבה משפיע בכל אבר ואבר דיליה ואי איניש לא יקרא קריאת שמע ביממא ובליליא כל אבר ואבר דיליה יתמלי מן רוח רעה ומכל מילין ומרעין בישין  דעלמא. ולכן יש ליזהר גם כן בקריאת שמע שעל המיטה, לאומרה כהוגן.
3. מנהג טוב ונכון להניח יד ימין על העיניים בשעה שאומר האדם פסוק שמע ישראל ופסוק בשכמל"ו. בגמ' ברכות (יג:) תנו רבנן שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, זו קריאת שמע של רבי יהודה הנשיא, אמר ליה רב לרבי חייא לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה מלכות שמים, אמר ליה בר פחתי בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עול מלכות שמים. וכתב רש"י שרבי היה מלמד את תלמידיו קודם זמן קריאת שמע, וכתב הרא"ש (ברכות פ"א סי' ג') דאפי' דקיי"ל דגם מי שתורתו אומנותו צריך להפסיק לימודו לקריאת שמע, היינו דווקא במקום שלומד לבדו או עם חבירו, אבל המלמד תורה לרבים אינו מפסיק לימודו אלא בפסוק ראשון בלבד כדי לקבל עול מלכות שמים. ומ"מ למדנו מרבי יהודה הנשיא את המנהג להניח יד על העיניים בשעת אמירת פסוק ראשון. ובב"י (סי' ס"א) הביא ב' טעמים להנחת היד על העיניים, ברא"ש מבואר שהטעם כדי שיוכל לכוין כראוי, ותלמידי רבינו יונה כתבו טעם משום שלא יראו התלמידים הרמיזות שעושה לארבע רוחות ומעלה ומטה, וכ"כ בספר האשכול (קריאת שמע ד"ז ע"ב), ואו"ז (קריאת שמע סי' לה). וכ"פ השו"ע (סי' ס"א סעי' ה'). ובשעה"כ (דף נ"א ע"ג) כתב שיסגור עיניו ביד ימינו עד שישלים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. עכ"ל. והביאו כה"ח (סקכ"א), ובשו"ע פסק שהטעם שמכסה את פניו כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין.
4. אף איטר יניח יד ימין כשמניח ידו על עיניו בקריאת שמע. כן כתב בעוד יוסף חי (פרשת וארא אות ג') והלכה ברורה (סי' ס"א אות י').
5. מי שלובש משקפיים על עיניו אינו צריך להסירם כשמניח ידו על עיניו בקריאת שמע. כך העיד בהלכה ברורה (שם) שמו"ר אביו הגרע"י לא היה מסיר משקפיו בקריאת שמע, וכן פסק בשו"ת אז נדברו חלק יב (סי' נג אות ג').