הלכה יומית - הרב ירון אשכנזי - סדר העולה לתורה כיצד ינהג

סדר העולה לתורה כיצד ינהג

• לא יעלה אדם לספר תורה עד שיאמרו לו שיעלה, ויש שנהגו שהשליח צבור הקורא בתורה, כשרוצה מברך וקורא בלי נטילת רשות, משום דהוי כאילו משעה שמינוהו לשליח צבור הרשוהו על כך. תוספתא, כתבוה הרי"ף, והרא"ש (בפרק הקורא את המגילה עומד). וכן כתב באורחות חיים, הובא לשונו בבית יוסף (סימן קלט). וכן פסקו הטור והשלחן ערוך (שם סעיף ב). ומה שכתבנו בשליח צבור שקורא בלי נטילת רשות, כן כתב בבית יוסף שם, ובשלחן ערוך שם. (ועיין שם בדרכי משה במנהגם שגם השליח צבור אינו עולה לתורה בלי שיקראוהו).
• אין צריך לקרוא לעולה לתורה בשמו, אלא די ברמז בעלמא. וכן מנהגינו פשוט. ומנהג זה עדיף יותר ממה שנהגו אצל האשכנזים לקרוא לעולה לתורה בשמו, שהרי אם לא יוכל לעלות לתורה, מסיבה כל שהיא, על ידי כך שלא קראוהו בשמו יהיה רשאי שלא לעלות לתורה. כן כתב מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (סימן יג), שהמנהג פשוט בירושלים שהשליח צבור אינו קורא לעולה בשמו בקול רם, רק השמש עד שלא סיים העולה הקורא בתורה, הולך אצל יחיד אחד, ואומר לו שיעלה, ואם היחיד אינו רוצה לעלות מחמת איזה סיבה, אומר לשמש שיקרא לאחר, וזה מצוי הרבה. וזו תקנת הראשונים שלא יהיה בכלל הקוראים אותו ואינו עולה. וזימנין שאינו רוצה לעלות מטעם ידוע אצלו, ואם היו קוראים בשם היה מוכרח לעלות, ונמשכו קפידות, להכי תיקנו שהשליח צבור לא יקרא לעולה, רק השמש יודיענו בינו לבינו. וכן המנהג פשוט כידוע. ע"כ. אמנם מנהג האשכנזים לקרוא לספר תורה את העולים בשמם. וכתבו האחרונים שאין לשנות מהמנהג. והנה בגמרא ברכות (נה א) אמרו, ג' דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם. מי שנותנים לו ספר תורה לקרוא ואינו קורא. וכו'. והאליה רבה כתב, שזה דוקא בזמן הש"ס שהעולה היה קורא ולא השליח צבור, ומשום הכי הושמט דבר זה ברמב"ם ובטור ובשלחן ערוך. ובספר תורת חיים סופר הקשה על דבריו, שבזמן השלחן ערוך היו קוראים העולים עצמם, ולמה השמיט דבר זה. ועוד, שגם בזמן הזה מה בכך שהשליח צבור קורא בקול רם, הלא גם העולה חשיב כאילו קורא. ונודע שצריך העולה לקרוא עם השליח צבור בלחש. ולכן חידש שדין זה לא איירי בקריאת התורה בבית הכנסת, אלא על מי שיודע לדבר בדברי תורה ואינו קורא, אבל בקריאת התורה שבבית הכנסת, כיון שצריך הכנה לפרשה, והוא לא הכין, לא הוי ביוש לספר תורה. ע"ש. ועיין במאירי (ברכות שם) שכתב, שזה רק אם אינו רוצה לקרוא מתוך גאוה, אבל אם לא הכין עצמו, לא חל עליו דין זה. ועיין במגן אברהם (סקי"א), ובמשנה ברורה. וע"ע בתורה תמימה (דברים ל) שהעיר דלמה נותנים לו לקרוא ואינו רוצה לקרוא, אטו ברישעי עסקינן, ופירש, דאיירי בזמן הש"ס, שהיו הקרואים קוראים בעצמם, והרי אסור לעלות לספר תורה אלא אם כן הכין את הפרשה. ואם לא הכין את הפרשה, אף שמצד הדין אינו רשאי לעלות, מכל מקום נענש על שלא הכין את הקריאה. ואיירי במי שרגיל לסרב לעלות לספר תורה מסיבה זו. אבל לא איירי באקראי מאיזה סיבה של אונס. וראיה לזה ממה שאמרו בבראשית רבה על רבי עקיבא וכו' שרבי עקיבא לא הסכים לעלות לקרוא בתורה משום שלא הכין את הקריאה, וידוע שרבי עקיבא האריך ימים, ועל כרחך שזה היה באקראי. ולפי מה שכתב מרן החיד"א הנ"ל שבאופן שאין קוראים בשם אינו בכלל הקוראים אותו לספר תורה ואינו עולה וכו', אתי שפיר.
• כאשר מכבדים אדם בשמחת תורה בהקפה, אסור לו לסרב וחייב להיענות לכבודה של תורה, אמנם כשיש אונס או חולי יכול לסרב. כ,,כ בשו"ת האלף לך שלמה (סימן לז) שהוא הדין בקראוהו להקיף בספר תורה בשמחת תורה, שצריך להיענות לכבודה של תורה, ע"ש. ונראה דכשיש אונס כגון חולה וזקן, שפיר דמי לסרב.
• קודם שיברך פותח הספר ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו, כדי שידע על מה הוא מברך, ואחר כך יברך. ואין צריך לסגור הספר תורה בעת שמברך. אבל בברכה אחרונה עדיף יותר שיסגור הספר תורה, או שיכסה הכתב במפה, ויברך. וכבר נהגו לכסות הכתב בסודר (מפה) בין גברא לגברא. בגמרא מגילה (לב א) נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה, אם אחר שהעולה לתורה, ראה בספר תורה את המקום שצריך לקרוא ממנו, אם צריך לסגור שוב את הספר תורה ולברך, כדי שלא יאמרו ברכות כתובות בספר תורה, או לא חיישינן לזה. והלכה כרבי יהודה שלא חוששין שמא יאמרו ברכות כתובות בספר תורה. וכן פסק הרמב"ם. והרד"א כתב בשם רבינו סעדיה, שאין לקורא לומר ברכו עד שיראה את הפסוק שמתחיל בו, וצריך לברך ברכה ראשונה וספר תורה פתוח ולא סתום. והובא בבית יוסף (סימן קלט). ומכל מקום לאחר שגמר קריאתו (שאין בזה כל כך טורח לסגור הספר תורה) גולל ואחר כך מברך ברכה אחרונה, כמו שכתב בדעת הרמב"ם מרן הבית יוסף שם. והביא שם את דברי המרדכי שהספר תורה לא תהיה פתוחה בין גברא לגברא, ועכשיו נהגו לכסות הכתב בסודר בין גברא לגברא. [שאין זה כבוד לתורה שתהא פתוחה ותמתין עד שיבא אחר. לבוש]. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (שם סעיפים ד - ה). והרמ"א כתב, שבשעה שמברך ברכה ראשונה יהפוך פניו על הצד שלא יהא נראה כמברך מתוך הספר תורה. ע"ש. שכיון שאין בזה טירחא כל כך, טוב לחוש גם בברכה ראשונה להפוך פניו לצד שמאלו, שהוא ימין הקדוש ברוך הוא העומד לנגדו. והטורי זהב כתב, שאדרבה הפיכת פניו אינו נכון לפי ההלכה, שנראה כאילו מברך על דבר אחר. לכן עדיף שיעצום עיניו, כמו שכתב בחיי אדם. והובא במשנה ברורה (שם ס"ק יט). ע"ש. ועיין בשו"ת תורה לשמה (סימן כו) שכתב, שאין לסמוך על הבתי ידים לאחוז בו הס' תורה במקום מטפחת, שאינו כבוד לספר תורה, וכן אם יכרוך המטפחת על ידו ויאחז בספר תורה נמי אין זה כבוד לספר תורה ואסור למיעבד הכי. ורק מה שכורך המטפחת על הספר ואוחז בו הוי כבוד לספר תורה. ע"ש.

כתב וערך:

הרב ירון אשכנזי שליט"א