הלכה יומית - הרב ירון אשכנזי - המשך דיני הפטרה וחיוב לומר שניים מקרא

המשך דיני הפטרה וחיוב לומר שניים מקרא

• קטן יכול לעלות למפטיר ולקרוא את ההפטרה. ולכתחלה אין להעלות למפטיר אלא מי שיודע לקרוא ההפטרה. ובדיעבד אם זה שעלה מפטיר אינו יודע לקרוא ההפטרה, יקרא אדם אחר, והוא יקרא עמו בלחש. אבל לא יקראו שנים ביחד בקול רם, דתרי קלי לא משתמעי. כתב מרן בשלחן ערוך (סימן רפד סעיף ד'): קטן יכול להפטיר. והרמ"א (סימן רפב סעיף ד') כתב, וקטן יכול לקרות בפרשת המוספין, או בד' פרשיות שמוסיפין באדר, וכן נוהגים [ר"ן ומרדכי]. וכתב בכנסת הגדולה, מנהגינו שקטן מפטיר בנביא, ובסדר היום קורא תגר על מנהג זה, וכתב שהוא היה נוהג להפטיר בכל שבת. ע"ש. וראה בזה בספר מזבח אדמה, ובברכי יוסף (שם), ובכף החיים (סימן רפד אות מ - מד) ובילקוט יוסף חלק ה' (מועדים עמוד רסא).
• בשבת שהפרשיות מחוברות, מפטירין בהפטרת פרשה שניה, שבה מסיימים את הקריאה. שלחן ערוך סימן רפד סעיף ז'. וכתב בבית יוסף שם בשם שבלי הלקט, שהטעם שמפטירין בהפטרת הפרשה השניה, הוא משום שבה אנו מפסיקין, ובה קורא המפטיר.
• אף על פי שאדם שומע את כל הפרשה בכל שבת מפי השליח צבור, חייב לקרותה לעצמו, שנים מקרא ואחד תרגום. וגם העוסק בלימוד תורה כל היום, לא יבטל קריאת פרשיותיו עם הצבור. וכל המשלים פרשיותיו עם הצבור, מאריכין לו ימיו ושנותיו. בגמרא ברכות (ח א) אמרו, לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו עטרות ודיבון, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור משלימים לו ימיו ושנותיו. וכן נפסק בטור ובשלחן ערוך (סימן רפה סעיף א'), שאף על פי שאדם שומע קריאת התורה כולה מפי השליח צבור בכל שבת, חייב לקרוא לעצמו בכל שבוע פרשת אותו שבוע שנים מקרא ואחד תרגום. והיינו, דלא תימא דמה ששמע מהשליח צבור קריאת הפרשה נחשב כמי שקראה פעם אחת, ואם כן יצטרך לקרוא פעם אחת בלבד, קא משמע לן דאף כששמע מפי השליח צבור, צריך לקוראה בעצמו שנים מקרא ואחד תרגום. וד"ז הוא מדינא וחיוב גמור, ודלא כמו שכתב בלחם חמודות, שלא כתבה הרמב"ם אלא לכתחלה. וראה בכף החיים (שם אות ב'). ובאמת שדין זה הוא מוסכם בראשונים, והובא בספר הלכות גדולות (דף מה ע"ג), ובהרי"ף והרא"ש ברכות שם, והרמב"ם (פרק יג מהלכות תפלה הלכה כה), וכן דעת המקובלים כמבואר בספר הכוונות (דף צ ע"ב), ובנגיד ומצוה (דף נג) ועוד. ובספר שלחן לחם הפנים חלק ה' (סימן רפה) כתב, שהוא פלא מי התיר לכמה תלמידי חכמים ומשכילים ונבונים, ויודעי ספר, הפוטרים עצמם מחיוב זה, כמו שראיתי שאינם נזהרים בזה, ומהיכן נפקא להו שהם פטורים, כיון שזה מוסכם בש"ס בבלי וירושלמי, מדרש וכל הפוסקים, ראשונים ואחרונים, וכן המקובלים ז"ל, לכן צריך כל מי שיודע לקרוא לקיים דבריהם ז"ל, כיון דקאי בחיוב זה, ומה גם שזוכה שמאריכין לו ימיו ושנותיו. והגם מי שהוא טרוד ביום ששי לקרותה, מכל מקום יכול לקרות ביום שבת שהוא פנוי מעסקיו, או קודם תפלה, שזה העיקר לדעת הפוסקים ז"ל. או אחר אכילה קודם מנחה. ע"כ. וכתב הפרי מגדים (משבצות זהב ריש סימן רפה), רמז לדבר: "ואלה שמות", ראשי תיבות, וחייב אדם לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. וכן כתב מרן החיד"א בחומת אנך (ריש פרשת שמות) בשם רבינו אפרים. הו"ד בשו"ת יחוה דעת חלק ב' (סימן לז). ע"ש. ועיין בספר כף החיים פלאג'י (סימן כז אות ז'). ע"ש. [ואמרו עוד, והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו, סופי תיבות: תורה. כלומר, ביום שישי יש להכין את התורה. והיינו קריאת הפרשה. ועוד, והיה משנה, רמז לשנים מקרא, את אשר יביאו, את ראשי תיבות: אחד תרגום].

וטעם תקנה זו, כתב הראב"ן [הובא בהגמ"י פרק י"ג מהלכות תפלה הלכה כה], שנים מקרא כנגד שנים שקורים בבית הכנסת, ואחד תרגום כנגד המתרגם. ע"ש. והיינו, הקורא העולה לתורה, בלחש, חשיב ליה קורא. והלבוש שם כתב, שהוא כדי שיהיה בקי בתורה. ובתרומת הדשן (סימן כג, והובא בבית יוסף סוף סימן רפה) כתב, דאפשר שהוא כדי שיהא רגיל במה שהצבור קורין. [ועל ידי כך יכול כל עולה לתורה לקרוא בתורה בעצמו את פרשת עלייתו]. ע"ש. ובמטה משה (סימן תסד) כתב, שהטעם שהצריכו לכפול הקריאה, ולקרוא התרגום, הוא כנגד התורה שניתנה שלש פעמים, פעם ראשונה בסיני, שניה באהל מועד, ושלישית בערבות מואב. שנים מקרא כנגד סיני ואהל מועד, ותרגום נגד ערבות מואב. ע"ש. ובערוך השלחן כתב, שבשעה שמשה תיקן לקרות בתורה, תיקן גם לקרות שנים מקרא ואחד תרגום. ובספר יסודי ישורון (מערכת ערב שבת) חיזק סברתו זו, שהרי תרגום אונקלוס ניתן בסיני ונשתכח, וחזר אונקלוס הגר ויסדו, וגם רש"י ז"ל כתב בספר הפרדס (סימן צט), שהיה מנהג בימיו שאחר שהתפללו הצבור שמונה עשרה של שחרית, כל הצבור היו אומרים פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום, וזהו שפירשו לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור, שפירושו בצבור, ומנהג זה קדום. ובספר העתים מובא, שבזמן הגאונים נהגו העם לקרוא אחר תפלת שחרית שנים מקרא ואחד תרגום בבית הכנסת. ועיין עוד בשיירי כנסת הגדולה (הגה"ט סעיף א'). ע"ש.

והנה מבואר שם בגמרא ובפוסקים, שצריך לקרוא את התרגום אפילו בעטרות ודיבון. ופירש רש"י שם, שאין בו תרגום. והיינו דבזה כאילו קורא המקרא ג' פעמים. וכן פסק הרמב"ם שם וז"ל: ופסוק שאין בו תרגום קוראו ג' פעמים וכו'. ע"כ. וכן כתב מרן בכסף משנה שם, שלדעת הרמב"ם אפילו עטרות ודיבון שאין בו תרגום קורא ג' פעמים וכפירוש רש"י. ע"ש. אמנם דעת המרדכי והתשב"ץ (סי' קפד) שיש לקרות פעם שלישית בתרגומו, וזה עדיף מלקרות בלשון עברי, וכדעת התוספות הנ"ל. וכתב מרן החבי"ב בשיירי כנסת הגדולה הנ"ל (הגה"ט אות ד'), ואף על פי שיש באלו העיירות שמות של עבודה זרה, ואם כן יש זכרון עבודה זרה בתרגום שלהם, ועל כן באו חכמים לומר, שאף בפסוק זה ראוי לתרגמו, שלא להקל בו. ע"ש. ומרן השלחן ערוך פסק כדעת הרמב,,ם שיקרא ג' פעמים עטרות ודיבון ואינו צריך לקרוא בפעם השלישית את התרגום ירושלמי.

כתב וערך:

הרב ירון אשכנזי שליט"א