הלכה יומית - הרב ירון אשכנזי - עוד מדיני ספר תורה

עוד מדיני ספר תורה

• צבור שקראו בתורה, וסיימו את תפלתם, מותר למנין השני המתפללים בבית הכנסת להוציא הספר תורה פעם נוספת, ולקרוא בו, ואין לחשוש שמא יאמרו ספר תורה אחר הוא, והראשון היה פגום ופסול. במגן אברהם (סימן סט סק"ט) הביא בשם משפטי שמואל, שאם הוציאו ספר תורה וקראו בו במנין של עשרה אין המנין השני שבבית הכנסת ההוא רשאי להוציא ספר תורה פעם אחרת לקרוא בה. והסביר הפרי מגדים, שהוא משום שמא יאמרו ספר תורה אחר הוא, והראשון פגום ופסול. ובספר ערוך השלחן (סימן סט ס"ק יד) כתב על זה, שדברים תמוהים הם לגזור גזרות מדעתינו וכו'. ע"ש. וכן דעת מרן הגרע"י זצ"ל דלא חיישינן בזה לפגם. וכ"פ בילקוט יוסף (סעי' כב).
• כשקורין בספר תורה בשבת, ונפסק אור החשמל, או ששכחו להכין את אור החשמל מערב שבת כדי שידלק בשעת קריאת התורה, וקשה לקרוא בספר תורה על הבמה באמצע בית הכנסת, מותר להעביר את התיבה ליד החלון, במקום שיש אור, כדי שהשליח צבור יוכל לקרוא בספר תורה, ואף שעל ידי כך החזן קורא בתורה ופניו אל העם ולא למזרח. בשו"ת נודע ביהודה (אורח חיים מהדורא תנינא סימן יג) נשאל אם מותר לקרוא בתורה ופני הקורא למערב, וכתב, שאין חשש בזה, שרק בתפלה הקפיד הכתוב שיתפללו דרך ארצם, ויהיה פניו לירושלים, אבל קריאת התורה יכולה להיות לאיזה צד שירצה. ע"ש. והביא דבריו בסידור יסודי ישורון (לימי החול, דף 647), וכתב, שלא דיבר הנודע ביהודה אלא היכא שאי אפשר, אבל אם עושים כן המתקדמים כדי לשנות מנהגי ישראל, ראוי לאסור בזה. ע"ש.
• כשקורין בספר תורה ונפסק החשמל בשבת, וחזרו ותיקנוהו יהודים (בעוונות הרבים) בשבת תוך חילולי שבת, מותר להמשיך לקרוא בספר תורה, ואין בזה איסור משום נהנה ממלאכת שבת. בגמ' בבא קמא (עא א) אמרו, תניא, המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, בשוגג יאכל למוצאי שבת, במזיד לא יאכל עולמית. וכו'. וכן הוא בגמרא מס' חולין (טו א) וכתובות (לד א) ושבת (לח א) וגיטין (נב ב). ומובא שם בגמרא שרב היה מורה לתלמידיו הלכה כרבי מאיר, וכשהיה דורש ברבים היה מורה כרבי יהודה. ודייקו מזה התוספות שהלכה כרבי מאיר. אבל הסמ"ג כתב שמאחר ורב היה דורש לרבים הלכה כרבי יהודה אף אנו בואו ונדרוש הלכה כרבי יהודה, וכן פסקו להלכה הרי"ף הרמב"ם והרא"ש, ורוב הראשונים. עיין בבית יוסף ריש סימן שיח. ולפי זה בנ"ד שחברת החשמל תיקנה החשמל בעצם יום השבת תוך חילולי שבת בעוה"ר, לכאורה היה נראה לאסור לקרוא בספר תורה לאור החשמל שתוקן בשבת, שנמצא שנהנה ממלאכת שבת. אלא שמלבד שגם בלי אור החשמל יכלו לקרוא בספר תורה, ואור החשמל הוא לרווחא דמילתא ולהקל הדבר יותר, זאת ועוד יש לומר, דכיון שהוא דבר מצוה, ואינו נעשה להנאת האדם, לא שייך בזה איסור הנאה ממלאכת שבת, דמצוות לאו ליהנות ניתנו. ולכן גם באופן שבלי אור החשמל לא יכלו לקרוא בתורה, כגון בבית כנסת הנמצא במרתף הבנין, ורק על ידי תיקון החשמל שנעשה בשבת יכולים לקרוא בספר תורה, גם בכהאי גוונא יש להקל לקרוא לאור החשמל.
• ספר תורה שנמצא בו פסול באמצע הקריאה בשחרית של שבת, ושכחו והוציאוהו במנחה של שבת, ונתברר שאחד מהקהל עבר ותיקן את הספר תורה בעצם יום השבת, יש אומרים שעם כל זה מותר לקרוא בספר תורה זה, ואין זה נהנה ממלאכת שבת. בשו"ת קול אליהו (חאו"ח סי' יח) כתב, גבי ס"ת שקראו בו בשחרית, וראו בו דיבוק באותיותיו, והחזירוהו להיכל, ובמנחה ראו שהדיבוק נעלם ע"י אחד שעבר ותיקנו בשבת, ויתכן שנעשה ע"י משמוש היד ולא במזיד, ואעפ"כ הורה שאסור לקרות בו במנחה. ע"ש. והיינו משום שהמתקן עבר על מלאכת מכה בפטיש, או כותב, וממילא אסור ליהנות ממלאכת שבת. ואפי' אם נעשה כן בשוגג, כדין המבשל בשבת שאסור לו ולאחרים עד מוצ"ש, ואף על גב דקי"ל מצות לאו ליהנות ניתנו, יש לחוש לסברת הרז"ה בעל המאור (ר"ה כח א) דבמצות דרבנן לא אמרי' מצות לאו ליהנות ניתנו. ואמנם הגאון מהר"י מאיו בספר שרשי ח"א (במפתחות שבסוף הספר דף ע' ע"ד) חולק ע"ז, וס"ל להתיר משום שקריאת ס"ת בצבור מצוה, ואמרי' מצות לאו ליהנות ניתנו וכו'. ע"ש. וע"ע בזה בשו"ת חיים שאל ח"א (סי' עד אות נ'), ובשו"ת יהודה יעלה קובו (חאו"ח סי' ג'), ובשו"ת מעט מים (סי' כה אות ב'). ע"ש. והנה מה שחשש הרב קול אליהו לדעת הרז"ה, הנה רוב הראשונים חולקים על דעת הרז"ה, וסבירא להו שגם במצות דרבנן אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו. וכמבואר כן בהר"ן ובמאירי (ר"ה כח א) ועיין במראה הפנים (ריש פאה) שכתב, שדעת הרשב"א בתשובה דלא כהרז"ה, ושכן דעת הרמב"ם. ע"ש. וכן כתב השער אפרים (סימן לח) והביא גם כן תשובת הרשב"א בזה. ומהר"י עייאש בספר מטה יהודה (סימן תקפט סעיף ז) כתב, שגם דעת מרן השלחן ערוך בזה דלא כהרז"ה. ועיין בשלחן ערוך סימן תקפט סעיף ז, שכתב, המודר הנאה מחבירו מותר לו לתקוע להוציא ידי חובת התקיעות, שמצות לאו ליהנות ניתנו, ואי נימא שלדעת מרן השלחן ערוך במצות דרבנן מצות ליהנות ניתנו, אם כן למה לא חילק בזה בין תקיעות דמעומד לבין תקיעות דמיושב. אלא ודאי שגם בתקיעות דמעומד שהם מדרבנן יוצא ידי חובה שגם במצות דרבנן מצות לאו ליהנות ניתנו. ומעתה, מאחר שכן הוא דעת רוב הפוסקים ומרן השלחן ערוך, יש להקל לקרוא בספר תורה הנז'. ועיין בשו"ת קול אליהו חלק ב (חלק אורח חיים סימן כג) שהביא תשובת הגאון מהר"ר ישראל שכתב, שרק בקדשים החמירו ואמרו שקול ומראה וריח מעילה ליכא בהו, אבל איסורא מיהא איכא. אבל בשאר מילי דעלמא קול מראה וריח אף איסורא איכא. ע"ש. וכן כתב בשו"ת מהרש"ג חלק ב (סימן רי והלאה). ע"ש. ולפי דבריו הוא הדין בנ"ד דשרי. אלא שהפרי חדש ושאר אחרונים חלקו על דבריהם, וכמבואר כל זה בשו"ת יביע אומר חלק ו (חלק אורח חיים סימן לד אות ג - ה). ע"ש. ועל כל פנים בנ"ד שקריאה בתורה היא מצוה, יש מקום לסמוך על דברי המתירים בזה, כשעברו והוציאו הספר תורה שתוקן בעצם יום השבת, ומותר לקרוא בו. וע"ע בשו"ת יביע אומר חלק ד (חלק אורח חיים סימן ד אות כד). ע"ש.

כתב וערך:

הרב ירון אשכנזי שליט"א