הלכה יומית - הרב ירון אשכנזי - המשך דיני הפטרה
המשך דיני הפטרה
- מי שמתפלל בערב שבת בפלג המנחה או שהאריך בסעודה שלישית עד לאחר צאת הכוכבים הברכות שבאותו זמן מצטרפים לו למאה ברכות של שבת. עי' בשו"ת יבי"א (חלק י' חאו"ח סי' ז' ד"ה ונראה) שכתב שמצטרף, דלא מיבעיא לשיטת הט"ז בסי' תרס"ח שהמקבל עליו שמיני עצרת מבעוד יום נעשה כדין לילה אף להקל ויכול לאכול מחוץ לסוכה, אלא אף לדעת רוב הפוסקים החולקים עליו שם, המהרש"ל והברכ"י וא"ר וערך השלחן ועוד, שסוברים שאין לזה דין תוספת להקל, מ"מ לעניין זה חזי לאיצטרופי, והסברא בזה שמכיון שיש מצוה להוסיף מחול על הקודש הכל נמשך אחר השבת וכיומא אריכתא דמי. ובהליכות שלמה (פכ"ב עמ' רע"א) כתב דאין הברכות מצטרפות אלא רק הברכות שמברך ביום השבת נחשבות, ומרן הגרע"י פליג וס"ל דעניין תוספת שבת הוי מצוה דאורייתא, כמ"ש התוס' (כתובות מז.) והרא"ה ועוד, ואף לדעת האו"ז שתוספת שבת דרבנן, מ"מ גם מאה ברכות בכל יום הוי מדרבנן, וכמ"ש האורחות חיים ושבולי הלקט שדוד המלך תקנם ונשתכחו עד שבאו התנאים והאמוראים וחזרו ויסדום, ואף למ"ש בספר המנהיג שדוד החזיר את תקנת משרע"ה שנשתכחה ושוב נשתכח עד שיסדום החכמים, מ"מ אף תקנת משה והנביאים אינה נחשבת אלא לדרבנן, וכ"כ הסמ"ק שתקנת נביאים אינה אלא מדרבנן, ולכן להלכה ברכות אלו שמברך נחשבות למניין מאה ברכות של שבת.
- העולה למפטיר והפטרה כשמסיים את ברכות ההפטרה אחר מקדש השבת יאמר אמן. בכה"ח סי' רט"ו כתב דאין לענות אמן אחר ברכות ההפטרה ושלא ראינו מי שנהג לענות אמן אחר ברכות ההפטרה. ויסוד הדין איתא בברכות (מה:) הגמ' מקשה סתירה דבברייתא אחת איתא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח, ובברייתא שניה כתוב הרי זה מגונה, ומתרצת הגמ' לא קשיא הא בשאר ברכות הא בבונה ירושלים. ונאמרו כמה ביאורים בראשונים: התוס' בשם ר"ח פירשו דדווקא בבונה ירושלים עונה אמן משא"כ בשאר ברכות, והרא"ש (פ"ז סי' י') דכל ברכה שהיא סיום עניין כגון בונה ירושלים וישתבח עונים אחריהן אמן, והסביר רבינו יונה בטעמם משום שכשאומר בסוף הברכות מראה שכאן נסתיים העניין, אבל אם עונה אחר כל ברכה וברכה ושוב ממשיך ברכה נוספת הרי זה בור. והרמב"ם כתב דכל היכא שיש שתי ברכות או יותר צריך לענות אמן אחריהם, ולפי דבריו אף על ברכות התורה, וברכות הנהנין כשמברכים ברכה אחרונה צריך לענות אמן. ומהר"ל בן חביב ביאר דקיי"ל כהרא"ש ובתוספת, דהיינו אין מברכים אלא על סיום עניין, אמנם צריך תנאי נוסף, דאין עונים אמן אלא על ברכה שהיה אסור להפסיק באמצע בדיבור, כגון ברכת ישתבח שאסור לדבר בפסוקי דזמרה, וכן יהללוך שבסיום ההלל, וכן אחר שומר את עמו ישראל לעד, אבל לא אחר ברכות הנהנין שאפשר לדבר אחר הברכה הראשונה כל זמן האכילה. וז"ל מרן בסי' רט"ו סעי' א' "אין עונה אמן אחר ברכותיו אלא אחר שתי ברכות או יותר שהם סוף ברכות ונהגו לענות אמן אחר יהללוך ואחר ישתבח" (וברמ"א שם איתא שלא נהגו לענות אמן אלא אחר בונה ירושלים), ועפי"ז כותב הברכ"י (שם סק"א) דלפי"ז יש לענות אמן אחר ברכות ההפטרה וכן נוהגים קצת, והרב זכור לאברהם כתב שאין מנהג זה בינינו, וכה"ח נקט כדעת הזכור לאברהם שאין לענות אמן אחר ברכות ההפטרה. אמנם מרן הגרע"י (הליכות עולם ח"ב פרשת מסעי עמ' קל) העמיד את דברי הברכ"י דהא מהראשונים מוכח שעונים אמן ושכן כתב הרא"ה והריטב"א והמאירי. והביא בשם הגאון מהר"ש בן חביב בשו"ת אמר שמואל (חאו"ח סי' ב') שהביא סימוכים לזה מן הירושלמי שהובא ברי"ף וברא"ש (ריש פרק שלשה שאכלו) דאיתא התם הקורא בתורה והמפטיר בנביא וכו', אם ענה אמן אחר עצמו הרי זה בור, ואית תנא דתני ה"ז חכם, אמר רב חסדא מאן דאמר הרי זה בור, בעונה על כל ברכה וברכה, ומאן דתני הרי זה חכם, בעונה בסוף, ומבואר מכאן שצריך לענות אמן בסוף ברכותיו, ולכן פסק שצריך לענות אמן אחר ברכות ההפטרה ושכן ראה לכמה גדולים.
- אף במקום שלא היה בידם ספר תורה כשר, וקראו בספר תורה פסול, יכולים לקרוא ההפטרה בברכות. כן פסק מרן הגרע"י בשו"ת יבי"א (ח"ט סי' כט) במעשה שהיה עימו וז"ל "בנוסעי ממצרים לארץ ישראל בשנת התש"י, והוצרכנו לעבור דרך איטליה בעיר ברינדיזי, ששם היה מחנה עולים שמגמת פניהם לעלות לארץ ישראל, ראיתי שהיו נוהגים שם להוציא ספר התורה בשבת לקרוא בפרשת השבוע. והנה אחר העיון היטב בספר תורה מצאתי אותו שהוא פסול, כי יש בו הרבה טשטושים ופירודים ודיבוקים, עד שכמעט אי אפשר לתקנו ולהכשירו, ואין שם ספר תורה אחר, והורתי להם שמכאן ולהבא יקראו בו בלי ברכה. וכן עשינו כחודש ימים מדי שבתי שם, [עד שבאה אוניה שעלינו בה לארץ ישראל], אולם נשאלתי בדבר ההפטרה אם יברכו לפניה ולאחריה, כמו שהיו נוהגים עד כה", ותורף דבריו דהנה בב"י (סי' רפד) איתא בשם תשובת הרשב"א דאף שכתב הכל בו (סוף סי' כ) על האיסור לברך על הקריאה בספר תורה פסול, מכל מקום על ההפטרה, אפשר שאין מקפידים בה, ומברכים על קריאתה אפילו בלא ספר תורה כשר. ע"כ. ומיהו זהו דוקא במקום שקראו בתורה, אף על פי שהיה הספר תורה פסול, אבל אם לא קראו בתורה כלל, נראה שאין מפטירים בברכה. וכ"כ בארחות חיים (הל' קריאת ס"ת סוף אות ה, דף כג סוף ע"ד). ובגנת ורדים (בקונטרס גן המלך סוף אות י) התיר אף במקום שלא קראו בספר תורה כלל, לקרוא ההפטרה בברכותיה, אמנם בתשובת הרשב"א הנ"ל מבואר דבכה"ג אין לברך על ההפטרה, אבל בניד"ד שקראו בספר תורה סמכינן על הרשב"א להתיר לקרוא ההפטרה בברכותיה. ועוד צירף מרן הגרע"י לומר שבאופן שהס"ת פסול, יש לסמוך בהפטרה על תשובת הרמב"ם בספר פאר הדור (סי' ט), שכתב, שאפילו על ספר תורה פסול יכולים לברך ברכת התורה, שהברכה היא על עצם הקריאה בין שקורא בספר תורה כשר, בין שקורא בספר תורה פסול, ואף על פי שרבים חולקים על זה, מ"מ רבינו אליהו מזרחי בשו"ת הרא"ם ח"א (סי' י) כתב, שגדולי חכמי נרבונא, ועוד גדולים אחרים ס"ל כדברי הרמב"ם, ושכן הוא מורה להלכה ולמעשה, כי דברי טעם הם, וראויים לסמוך עליהם. וטענות הרשב"א על דברי הרמב"ם בזה חלושות מאד וכו'. ע"ש. וכתב בשו"ת זקן אהרן (סוף סי' צט) שכן עשה מעשה על פי הוראת הרא"ם. ע"ש. ולכן עכ"פ אף שאין אנו נוהגים לברך על ס"ת פסול, כמ"ש מרן ושאר פוסקים, עכ"פ יש לברך על קריאת ההפטרה. כי בלאו הכי קריאתה היא רק בחומשים. וכתב שכן איתא בשו"ת בית דינו של שלמה (חאו"ח סוף סי' ט אות כ) שפסק בסכינא חריפא שאפילו קראו בספר תורה פסול מברך ברכות ההפטרה. ועי' שם עוד באריכות.
כתב וערך:
הרב ירון אשכנזי שליט"א
תגובות
הוספת תגובה