דיני השליח ציבור של סליחות וימים נוראים

1. ידקדקו לחזור אחר ש"ץ היותר הגון והיותר גדול בתורה ומעשים שאפשר למצוא, שיתפלל סליחות וימים נוראים ושיהא בן שלשים שנים, וגם שיהיה נשוי, אמנם כל ישראל כשרים הם רק שיהיה מרוצה לקהל, ומ"מ נהגו להעמיד פרנסים ומנהיגים שיודעים בצער הדור. בגמ' תענית (טז.) ת"ר עמדו בתפילה אע"פ שיש שם זקן וחכם, אין מורידים לפני התיבה אלא אדם רגיל. איזהו רגיל? רבי יהודה אומר מטופל ואין לו. (ופירש"י – יש לו טפלים ואין לו במה להתפרנס, שליבו דואג עליו והוא צריך לקרות מקירות ליבו עליהם), וביתו ריקם, ופרקו נאה, ושפל ברך, ומרוצה לעם, ויש לו נעימה, וקולו ערב, ובקי לקרוא בתורה ובנביאים ובכתובים, ולשנות במדרש בהלכות ובאגדות, ובקי בכל הברכות כולם, ויהבו ביה רבנן עינייהו ברבי יצחק בר אמי" וכן פסק הרמ"א (סי' תקפא סעי' א'). וברמב"ם (פ"ד מהלכות תענית ה"ד) כתב "ולא יהיה בבניו ובבני ביתו וכל קרוביו והנלוים עליו בעל עבירה, אלא יהיה ביתו ריקן מן העבירות, ולא יצא עליו שם רע בילדותו" ועי' עוד ברמב"ם בהלכות תפילה (פ"ח הי"א) שהביא שם את התנאים לשליח ציבור כמ"ש. וכתב השל"ה שראוי שש"צ של ימים נוראים ילמדו הכוונות מהזוהר ויפרשו מכל דבר המביא טומאה ג' ימים קודם, ואם אין התוקע יודע לכווין, יכוין המקרא את התוקע כאשר אומר תקיעה יכוין לתקיעה וכו'. והביאו המג"א (סק"ט), ובכה"ח (סקל"ט) הביא להשל"ה (דף רי"ד ע"א) בשם הזוהר (ויקרא ח"י ע"א) וז"ל "ר' אלעזר ור' אבא הוו יתבי, א"ר אלעזר חמינא לאבא (ר' שמעון) ביומי ר"ה ויוה"כ דלא בעי למשמע צלותא מכל בר נש, אלא אי קאים עליה ג' יומין קודם לדכאה ליה, דר"ש הוה אמר הכי בצלותא דהאי בר נש דאנא מדכנא אתכפר עלמא, וכ"ש בתקיעת שופר דלא מקבל תקיעותא דבר נש דלאו איהו חכים למתקע ברזא דתקיעה". וכתב על זה השל"ה "ועל כן צריך להיות הש"ץ או התוקע בעל תשובה גמור וגם ילמוד התפילה וכוונת התקיעות ביותר". והטעם שצריך שיהיה בן שלושים הוא משום שאז ראוי בן לוי לעבודה במקדש, ותפילה היא כנגד עבודה, ועוד משום שאז ליבו נשבר ונדכה, ועי' שעה"צ (אות כב) שהקשה שאין ביאור לטעם זה דהא קיי"ל דבן שלושים לכח, וכשאדם חזק בכח אין לבו נשבר, וביותר הקשה על דברי הכלבו שכתב שם ומצוה מן המובחר מבן שלשים שאז הוא ימי הזקנה ולבו נכנע ונשבר יותר. והביא את דברי האורחות חיים (הלכות תפילה) שהם מקור דברי הכלבו שכתב לשון מתוקנת יותר וז"ל "וצריך לדקדק שיהיה בשניו כמספר שני העובדים עבודה מכ"ה שנה ולמעלה, והמצוה מן המובחר מבן ל' שנה שאז הוא בחצי ימי הזקנה ולבו נכנע ונשבר יותר". וצריך להיות נשוי כמו כהן גדול שהיו מכינים לו אשה אחרת, ושיהא לו אשה שתשמרנו מהחטא, וכתב המשנ"ב (סקי"ג) שפשוט הוא שאם יש לפנינו בן תורה שאין בו את כל הנ"ל ואדם פשוט שהוא נשוי ובן שלשים, הירא שמים עדיף, וכ"פ בשו"ת יחוה דעת (ח"א סי' נב) ובחזו"ע (עמ' לג – לט). ועי' בספר הרוקח (סי' רג) שבראש השנה יש להתפלל רבנים ואנשי מעשה, כשם שמופיע בסדר תעניות שצריך להוריד זקן ורגיל, וכ"כ משנ"ב (סק"ט) בשם מג"א שנהגו לעבור לפני התיבה פרנסים ומנהיגים שיודעים בצער הדור, וכ"כ בספר בית דין לר' אברהם חמוי (ד"ז ע"א) שזוכר הוא בימי עלומיו בהיותו בעיר מולדתו חלב, שהיו גדולי החכמים עוברים לפני התיבה, עיי"ש. ומ"מ כיון שבדורות אלו נותנים לחזנים שאינם הגונים לעבור לפני התיבה, לכן ראוי שיתפלל הש"ץ הקבוע.
2. שליח ציבור המתפלל בחוזקה, אין עונין אחריו אמן, וכמו כן אם יש שונא לש"ץ ומכוין שלא להוציאו ידי חובה, גם אוהביו אינם יוצאים ידי חובה בתפילתו, וצריך להזהיר לכל אלו העוזרים ומסייעים לש"ץ שאינו הגון שגוזלים טוב מן הציבור ועתידים לתת את הדין, ומ"מ אם רואה שיש מחלוקת בשביל התפילה לא יתפלל, אע"פ שיתפלל מי שאינו הגון. כן כתב הרמ"א דש"ץ המתפלל בחזקה אין עונים אחריו אמן, ומקורו מהגמ' תענית (טז:) "היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, מאי נתנה עלי בקולה? אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב... זה שליח ציבור שאינו הגון היורד לפני התיבה". ועי' בזוה"ק (שם) שכתב "שליחא דציבורא דאשתכח ביה חטאה, בגין עמא דלא אשתכחו זכאין קמי קודשא בריך הוא, ווי לאינון דסמכין עליה" ובאור זרוע (ח"א הלכות שליח ציבור סי' קטז) שחזן שאינו הגון מזיק לציבור כי אין קטיגור נעשה סניגור, כמו שאמרו גבי כהן גדול (ר"ה כו.) שאינו נכנס לפני ולפנים לעבוד בבגדי זהב, ועוד שכיון שאינו הגון הרי כל הציבור נענשים מפני שמעלה רוגז למעלה בעבור תפילתו" ועי' במשנ"ב סק"י בשם ספר חסידים שכתב, וכל העוזרים ומסייעים לש"ץ שאינו הגון כאילו גוזל טוב מן הקהל ועתידים ליתן את הדין, ובאליה רבה כתב והיודע בעצמו שאינו בקי מאד ויודע לשמור עצמו אפי' משגגה אין לו להכניס את עצמו בעבודת ה', ואם אינו ראוי ובקי אין ממתינים לו כשאר עונשים אלא גובים לאלתר. ובספר הכלבו (סי' סח) כתב "ואם אינו ראוי והגון ובקי ועומד לקרא בתורה שהיא הוראת משפטי השם ואיסורן והיתרן, אין מקיפין לו כשאר עונשין, דכתיב בקרובי אקדש, ושכרו מרובה אם יהיה מן ההגונים והוא הנקרא מלאך ה'" ומכל מקום כתב בספר חסידים (סי' תשנח) שאם רואה שיש מחלוקת סביב זה, לא יתעקש להתפלל חזן אפי' אם יתפלל במקומו מי שאינו ראוי, והביאו כה"ח (סקנ"ב).
3. כתב הרמ"א (סי' תקפא סעי' א') שיש מקומות שנהגו שהמתפלל סליחות מתפלל כל היום, ובטעם הדבר כתב בשו"ת בנין שלמה (סי' לז הובאו דבריו בשד"ח מערכת ר"ה סי' א' אות ג') עפ"י הגמ' מגילה (כד.) שהמפטיר בנביא עובר לפני התיבה במוסף מפני שהמפטיר אינו לפי כבודו. וכן בגמ' יומא (כב.) איתא שהכהן שזכה בתרומת הדשן, זוכה גם בסידור המערכה, משום שעבודת לילה אינה חשובה כ"כ, ולכן כתב שבזמנינו שאינו מוציא את הרבים יד"ח בסליחות, אלא רק מסיים הקטעים אין צריך לפייסו.