סליחות וחודש אלול חלק ב

1. המשכים קום קודם עלות השחר לאמירת סליחות, ונטל ידיו בקומו משנתו, אינו צריך לשוב וליטול ידיו שוב בהגיע עלות השחר. כתב מרן בב"י (סי' ד') בשם האורחות חיים שאדם המשכים קום וכבר נטל ידיו, אעפ"כ יש אומרים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום משום "בת מלך" (שם של רוח רעה) השורה על הידיים כל הלילה עד היום, וכן צריך לשפוך עליהם מים ג' פעמים. ובשו"ע כתב שיש להסתפק אם צריך ליטול שוב, וכתב הרמ"א שיטלם בלא ברכה, וכ"פ ערך לחם (קאשטרו) ומקור חיים ושל"ה להזהיר על זה. אמנם החיד"א בברכ"י בשם מהר"ח כהן תלמיד המהרח"ו שאין הרוח רעה מתחדשת שוב אחר שנטל ידיו, [אמנם בשיורי ברכה כתב בשם ספר תרומה חדשה שיש ליטול ידיו] ומכיון דהוי ספק בדרבנן סומכים על דברי המקילים. וכתב המלבי"ם (בספרו ארצות החיים סי' ד', ארץ יהודה אות ט') שהמנהג נשתרבב כדעת הברכ"י שכתב בשם האר"י שא"צ ליזהר בזה וכן העיד הגר"י ניסים (שו"ת יין הטוב ח"א סי' ו') שלא ראה מימיו את גדולי ורבני בבל נזהרים בזה, וכן הלכה. (ועי' בזה בשו"ת דברי דוד ח"ב סי' ב').
2. מי שקם באשמורת וכבר הציבור אומרים סליחות ואין פנאי לומר תיקון חצות וסליחות וצריך לבטל אחד מהם, טוב שיאמר תיקון חצות שמעלתו גדולה יותר מן הסליחות. (כה"ח תקפ"א סק"ד)
3. אדם המעוניין לשמוע סליחות דרך הרדיו בשידור חי דרך הלוויין, רשאי לענות אמן אחר הקדיש, והברכות, ולענות י"ג מידות אף שיש שהייה של כמה שניות מרגע האמת עד הרגע שבו נשמע השידור, בכל זאת מועיל הדבר. אמנם פשוט וברור הוא שאף שיכול לענות אמן על מה ששומע, בודאי אינו יכול לומר קדיש בביתו ולכוין שיצטרפו אליו המניין שכעת מתפללים דרך הלוויין, דאף שיכול לענות ואין זו אמן יתומה, מ"מ אינו נחשב כחלק מן המניין ולכן אינו יכול לומר קדיש. שני נידונים יש בעניין זה: א) שמיעה דרך מכשיר, שיש לדון האם יוצא ידי חובה, כיון שאין זה קולו של האדם המדבר. ב) ע"י הלוויין יש שהות של כמה שניות בין הזמן שנאמר במציאות, לזמן שנשמע בשידור, ואולי הוי בגדר אמן יתומה. לעניין הנידון הראשון – דעת הגרש"ז שאינו יוצא יד"ח משום שאין זה קולו של האדם המדבר, אמנם הגר"ע בחזו"ע (ימים נוראים עמ' כ"א) דחה דבריו: א) מי אמר שהשמיעה שלנו אינה עובדת בשיטה זו, ואף החזו"א אמר שאולי מכיון שהקול נוצר ע"י המדבר והוא נשמע מייד ע"י הרמקול או הטלפון, נחשב כאילו שומע מפי המדבר ממש. וגם הגרא"י קוק כתב דכל ששמע דברים שבקדושה דרך הרדיו יכול לענות, ורק בשופר וכדו' דשם הקפידה התורה לא לשמוע קול הברה, אין לשמוע דרך המיקרופון דהוי קול הברה. והביא אמבוהא דפוסקים שמתירים לענות לדבר שבקדושה וכה"ג. בעניין הנידון השני – אף שיש שהות כמה שניות בין הזמן שנאמר במציאות לזמן שנשמע בשידור, ולכאורה הוי אמן יתומה, שהרי עובר יותר מתכ"ד, וכ"פ בדברי דוד (ח"ב סי' מ') לאסור לענות לדברים שבקדושה בכה"ג. אמנם בספר ברכת אהרן (בוארון) כתב הגר"י יוסף בהסכמתו שאף שעובר זמן אפשר לענות, שהרי נחלקו הפוסקים מהי אמן יתומה, דשיטת התוס' דאמן יתומה זו אמן שאינו יודע על מה עונה, ושיטת המאירי שאם עבר זמן תכ"ד הוי אמן יתומה, ומרן נקט כהתוס' והרמ"א כהמאירי, נמצא שמרן אינו פוסק כן, (ובספר נהר שלום כתב דהתוס' והמאירי פליגי, נמצא דמאן דס"ל כהתוס' לא ס"ל כהמאירי) וכיון שכאן יודע בבירור על מה עונה, לכן יכול לענות. ועוד אפשר לומר דאף לשיטת המאירי אפשר לומר שדווקא כאשר שומע את הברכה ומשתהה בענייתה, הוי אמן יתומה, אבל בנידון דידן שמייד כאשר שומע את הברכה, עונה אמן, בכה"ג אף המאירי מודה שאין זו אמן יתומה.
4. הזמן הראוי ביותר לאמירת סליחות הוא מחצות הלילה ואילך שאז הוא עת רצון לפני ה', וכתבו הב"ח והפרישה, שהזמן המשובח הוא בג' שעות אחרונות של הלילה שאז הקב"ה שט בעולם, (ע"ז ג:). ואם אינו יכול לומר באשמורת, יאמר בחצות לילה, וכתב האג"מ (ח"ב סי' ק"ה) שעפ"י הקבלה והזוהר זמן חצות שווה לעת רצון דאשמורה שלישית של הלילה וזה עדיף מאשר אם יתפלל ביום, ומ"מ אם לא אמר באשמורת יאמר במשך היום (יחו"ד ח"א סי' מו). נמצא שיש ג' דרגות: א) קודם עלות השחר. ב) אחר חצות לילה. ג) במשך היום.
5. ובחצי הראשון של הלילה אסור לומר סליחות וי"ג מידות, ואסור להצטרף למניין כזה האומרים סליחות קודם חצות, ואף אם יאמרו לו שהוא עשירי למניין, בכל זאת יצא מבית הכנסת. המקור לזה הוא משער הכוונות שאין לומר סליחות וי"ג מידות בשעות אלו, ובשו"ת הרמ"ז (סי' ל') הסביר בטוב טעם ודעת עפ"י הקבלה שאז הוא זמן התגברות הדינים מדבר באופל יהלוך, וע"י הזכרת סליחות וי"ג מידות נראים אנו כבאים בגבולם ומתנגדים להם ומבקשים למנוע פעולתם, ומעוררים קנאה מכוחות הדין נגדנו ונמצינו משיגים מטרה הפוכה. וכעין זה איתא בירושלמי (פאה פ"ח ה"ח, ושקלים פ"ה ה"ד) "ר' חנינא בר פפא הוה מפליג צדקה בליליא, פגע ביה רבהון דרוחיא, א"ל לא כן אלפן רבי לא תסיג גבול רעך". ועפי''ז פסק הברכ"י או"ח סי' רל"ה (סק"א) שמכאן ראיה למ"ש מהר"י צמח שהלילה הוא זמן דין גמור, ולא היה לו לחלק צדקה בעת ההיא, וה"ה לעניין סליחות וכ"פ מג"א בשם רבינו האריז"ל (סי' תקס"א סק"ה) שאין לומר סליחות וי"ג מידות קודם חצות. והגר"מ פיינשטיין באג"מ (חאו"ח ח"ב סי' ק"ה) פסק שאם א"א להם לציבור, שרי להורות להם כהוראת שעה שיאמרו סליחות קודם חצות, כיון שאין מקור לאיסור זה מן הגמ', אלא מספרי קבלה ומסתבר שאין בזה איסור ממש אלא שאין מועילים בכח י"ג מידות שיש הבטחה שאינן חוזרות ריקם, אלא הן כסתם תפילה עיי"ש ודחאו הגרע"י כמ"ש.
6. ומה שאומרים סליחות ביום הכיפורים בלילה, כי ביום הכיפורים לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה בהתעוררות הרחמים.