מנהג הכפרות - הרב ירון אשכנזי

מנהג הכפרות

• נהגו בכל תפוצות ישראל לעשות כפרות בערב יום הכיפורים, לשחוט תרנגולים לכל בני הבית. כן איתא בשו"ת חמדה גנוזה (סי' צג) בתשובה לרב נטרונאי גאון, שנוהגים בערב יום הכיפורים לשחוט תרנגולים לכפרות על כל אחד מבני הבית, ומחזרים אותם סביב על ראשו של כל אחד מבני הבית ואומרים: זה תחת זה, זה חילופו של זה, זה תמורתו של זה, התרנגול יהיה עליו כפרה ולשחיטה ילך, והאיש הזה יכנס לחיים טובים ולשלום... ושוחטים אותם, ומחלקים אותם אחר כך לעניים ליתומים ולאלמנות. וכן איתא בתשובות הגאונים (שערי תשובה סי' רצט). ועל פי זה נהגו כיום לעשות הכפרות בתרנגולים בערב כיפור ולוקחים לזכר – תרנגול זכר, ולנקבה – תרנגולת נקבה, ויש מהדרים לבחור בתרנגולים לבנים על שם הכתוב "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו", וכ"פ מרן הגרע"י. במקור האיסור ללכת בדרכי האמורי, כתב רש"י (שבת סז. ד"ה דרכי) שהוא משום "ובחוקותיהם לא תלכו" ובמסכת ע"ז (יא. ד"ה ולא, ובחולין עז. ד"ה דרכי) כתב שהאיסור הוא משום "ולא תעשה כמעשיהם" ומבואר ברמ"א (יו"ד סי' קעח סעי' א') שכל דבר שנהגו הנכרים למנהג וחוק בלא טעם, יש לחוש בו לדרכי האמורי, ושיש בו שמץ עבודה זרה מאבותיהם. ומצאנו דברים נוספים שחששו בהם משום 'חקות הגויים' כגון מה שכתב הרמ"א (סי' תקפא סעי' ב') שנהגו לאכל בערב ראש השנה קודם עלות השחר, כיון שהעמים נהגו להתענות בערבי חגיהם, וכן בסי' תצ"ד (סעי' י') כתב המשנ"ב שהגר"א ביטל את מנהג העמדת אילנות בבית הכנסת ובבתים בחג השבועות כיון שעכשיו הוא חוק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם. והנה כתב הרשב"א בתשובה (סי' שצה) שמנהג זה של כפרות יש בו משום דרכי האמורי, ואסר על בני עירו לעשות כפרות אלו, וכ"ד הרמב"ן והאורחות חיים , וכ"פ מרן השולחן ערוך (סי' תרה סעי' א') שיש למנוע את מנהג הכפרות, בכל זאת כיון שפשט המנהג לעשות כפרות, ובפרט שהרבה ראשונים הביאו להלכה את מנהג הכפרות, לכן עושים כפרות. וכ"פ בחזו"ע (עמ' רכב). וראה בפירוש רש"י (שבת פא: ד"ה האי פרפיסא) שכתב ומצאתי בתשובת הגאונים שהיו נוהגים לעשות חותלות מכפות תמרים וממלאים אותם עפר, ועשרים יום לפני ראש השנה היו זורעים לתוכם פול המצרי או שאר מיני קטניות, וצומח לשם כל אחד ואחד מבני המשפחה, ובערב ראש השנה היה נוטל כל אחד מבני הבית את שלו ומחזירו סביב לראשו שבע פעמים, ואומר זו חליפתי זה תמורתי וזה כפרתי ומשליכו לנהר. ובמקום שיש דוחק בשחיטה בערב יום כיפור, עדיף להקדים שחיטת הכפרות כמה ימים קודם לכן. כן כתב הפמ"ג (א"א סי' תרה אות א') וכן מבואר ברש"י שהבאנו לעיל שבזמן הגאונים היו עושים הכפרות בראש השנה, וכ"כ בשיבולי הלקט (סי' רפג). ובפרט לפי המבואר בשו"ת מהרי"ו (סי' קצא) שהסיבה שעושים כפרות הוא כדי לעורר את לב האדם  לחזור בתשובה, ויחשוב בליבו שכל מה שנעשה בעוף של הכפרה דוגמת ארבע מיתות בית דין, היה ראוי לעשות בו, כי בעת שהשוחט אוחז הסימנים בצואר העוף הוא דוגמת חנק, וכששוחטו הוא הרג, וכשמשליכו וחובטו בקרקע הוא דוגמת סקילה, וכאשר מחרכים ומהבהבים אותו באש הוא מעין שריפה, שזהו גם כן טעם הקרבנות הבאים לכפר עוון, ועל ידי שהוא מדמה כך בנפשו ומהרהר בתשובה, השי"ת אשר ימינו פשוטה לקבל שבים מוחל לו, ותהי לו נפשו לשלל. ונמצא שלפי דבריו אדרבא עדיף להקדים עשיית הכפרות כמה ימים לפני יום כפור.
• הטעם שנהגו לעשות לכתחילה על תרנגול, מובא בטור (תר"ה) משום שהתרנגול מצוי בבית יותר מכל בהמה חיה ועוף, ועוד טעם משום שהתרנגול מובחר משום ששמו גבר, כמו שמובא בגמ' (יומא כ.) מאי קרא גברא, אמר רב שילא קרא תרנגולא, וכיון ששמו גבר תמורת גבר בגבר, מהני ומעלי.
• מכיון שיש הרבה מכשולות בשחיטה, מחמת ריבוי השחיטה, רבו התקלות והמכשולות בשחיטת העופות, וכמה פעמים שהרבנים באו לבדוק הסכין ומצאו אותה פגומה, ובפרט בזמנינו מה שיש במקומות המרכזיים ששוחטים את העופות ולפעמים שוחטים ממש ליד התרנגול, שיש חשש לדין "צמקה הריאה בידי אדם", מכיון ששוחט עוף אחר לפניו, (כמ"ש בשו"ע [יו"ד סי' לו סעי' י"ד], פת"ש [שם סקט"ז], זבחי צדק [אות רי"ז], כה"ח [אות רמד]), לכן במקרה שאין לו אפשרות להזמין השוחט אליו לביתו, או שיודע שהשוחט אינו מרוכז דיו, עדיף לעשות כפרה על כסף. עי' בכנה"ג (יו"ד סי' יח הגב"י אות נח) ובתורת זבח (סי' ז' אות ג') ובזבחי צדק (סי' יח אות פה והלאה) שכתבו בשם הגאון רבי יעקב בן חביב וז"ל "כללו של דבר כל שוחט המיקל בבדיקת הסכין בהיסח הדעת ובלי כוונה כראוי, בדבר הזה שהוא חמור מאד, הרי זה מין ואפיקורוס, וגורם מכשול ותקלה לו ולאחרים שמאכיל נבלות לישראל ימים רבים, והמכשלה הזאת תחת ידו, והקולר תלוי בצווארו, ועל קדקדו חמסו ירד, ירד שאולה ולא יעלה, חטא הרבים תלוי בו על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו, וכל היד המרבה לבדוק ולעשות הבדיקות כדת וכהלכה ביישוב הדעת בכוונה ונחת, לא ימות לשחת, ומה' ישא ברכה, כשיהיה בודק סכין כהלכה". ולכן במקום שיש חשש למכשול, עדיף לעשות הכפרות בכסף, ועי' ביפה ללב (ח"ב סי' ס"ב) שהגימטריא של תיבת 'כסף' במילוי, 'כ"ף סמ"ך פ"ה' היא 'כפרה'.
• מי שאינו משיג תרנגולים, יכול לקחת דגים או כל בעל חי טהור שאינו נקרב על גבי המזבח, או יעשה במטבע מסויים. (כן כתב הלבוש [אורח חיים סי' תר"ה] ומגן אברהם [שם סק"ג]).
• הזמן המובחר לעשות הכפרות הוא בליל תשיעי בתשרי, וטוב אם יהיה קודם עלות השחר ולאחר הסליחות שהוא עת רצון גדול מאד בשמיים, ובשעה זו יכול להכניע המקטרגים והמשטינים. (שער הכוונות [דף ק' עמ' א'] וזה לשונו: "וזמן שחיטתו הוא בליל ערב יום הכיפורים באשמורת קודם עלות השחר אחר הסליחות, וסוד הדבר הוא לכפות את הדינים", וכן מובא בשל"ה הקדוש [יומא, תורה אור א], ומשנת חסידים [מסכת ימי תשובה פ"ג], ומגן אברהם [סי' תר"ה סק"א], ומועד לכל חי [סי' ט''ז אות א'], ובן איש חי [ש"א וילך ה"ב] קדוש בציון [פ"ב ה"ג]).
• מנהגינו לומר הנוסח: "זה חלפתי, תמורתי, כפרתי, זה התרנגול ילך לשחיטה, ואני אכנס לחיים טובים ולשלום" (ולנקבה אומר "זה חליפתך תמורתך, וכו' בצירה תחת התו, ולזכר יאמר חליפתך, תמורתך, בפתח תחת התו) ויסובב סביב ראשו היפך כיוון השעון, ויעשה כן ג' פעמים, ובכל פעם שמסובב אומר הנוסח הזה כולו, ולא יאמר "זה חליפתי, זה תמורתי", אלא יאמר "זה חלפתי, תמורתי, כפרתי" שהם ראשי תיבות חת"ך, והוא השם הממונה על החיים, וחותך חיים לכל חי. וטוב שיקדים לסבב הכפרה על עצמו תחילה, קודם שיעשה כן לבני ביתו, כמו שנאמר אצל כהן גדול, וכפר בעדו ובעד ביתו, כדי שיבא זכאי ויכפר על החייב. כן איתא בקיצור השל"ה ובחוות יאיר והביאם כה"ח (סי' תרה סקט"ז).
• מעוברת שאינה יודעת את מין הולד העומד להיוולד, תיקח תרנגול ותרנגולת, ותעשה שתי כפרות על הוולד, אמנם אם על ידי אולטרא סאונד אמרו לה את מין הולד, יכולה לעשות כפי מה שאמרו לה. הרמ"א (סי' תרה סעי' א') כתב שנהגו ליקח למעוברת תרנגול ותרנגולת, וכ"פ המשנ"ב (סק"ג). והנה דנו הפוסקים האם כיום שיש אולטרא סאונד ויודעים את מין הולד, אם יכולים לעשות הכפרות לפי מה שאמרו להם, דהגר"י ויס זצ"ל במכתב המובא בשו"ת קנה בושם (ח"ב סי' כ') כתב שאין לסמוך על זה וצריך לעשות ב' כפרות, אמנם דעת הגרי"ש אלישיב המובא בספר אשרי האיש (ח"ג פי"ז אות יב) והגר"ש וואזנר (קובץ מבית לוי תשרי עמ' לג הערה ו') שכיום שהרפואה התפתחה מאד ובדרך כלל אין טעויות, ניתן לסמוך על כך, ובמקום מנהג יש להקל.

כתב וערך:

הרב ירון אשכנזי שליט"א