דינים השייכים לעשרת ימי תשובה חלק ב'

עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר, כמו שמבואר במסכת יומא (פה:) מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו.

וכתב בברכ"י בשם המוהר"ש גרמיזאן שבעבירה שיש בה חלק של בין אדם לחבירו וחלק בין אדם למקום, כגון שביזהו בדברים שעבר על ואהבת לרעך כמוך, וכיוצא בו, כל זמן שלא הרצה את חבירו אין יום הכיפורים מכפר אפי' על החלק שבין אדם למקום (כה"ח סק"ב ועי' בזה בחזו"ע עמ' רכא בהערות).

כאשר אדם לא ריצה את חבירו לפני יום הכיפורים, יש מן הפוסקים שאומרים שכל העבירות שיש בידו אף העבירות שהם רק בין אדם למקום, כגון חילול שבת אינם נמחלים, והרב חיד"א (בברכ"י) דחאם ופוסק ששאר העבירות שאינם קשורות לעבירה זו נמחלים, ובכף החיים (סופר סי' תרו סק"ג) נוקט דאם לא ביקש מחילה מחבירו על מה שחטא כנגדו, נותן ביד מידת הדין כח לקטרג עליו ולומר: זה לא אכפת לו מעבירות שבידו, שהרי לא ביקש מחילה מחבירו ולמה אתה כביכול תמחול לו? לכן צריך כל אדם להשתדל ולרצות את חבירו.

וכתב האליה רבה על המנהג שאנו נוהגים לפני "כל נדרי", לומר ג' פעמים "מחלנו", שאם יודע שפגע באדם מסויים באופן פרטי ומבקש מחילה כללית מן הציבור, אינו יוצא ידי חובה של בקשת מחילה, אלא צריך לבקש ממנו באופן פרטי. (כה"ח אות יד).

ואותו אדם שפגעו בו לא  יהיה אכזרי מלמחול (רמ"א סי' תר"ו בשם המהרי"ל), דכל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו, (משנ"ב סי' תרו סק"ח), ובספר מטה אשר (אות ג' בשם הראב"ן וא"ר) כתב שצריך אדם להמציא עצמו אצל אותו שחטא לו כדי שיבקש ממנו מחילה, ומקורו מהגמ' יומא (פז:) שמספרת שהיה איזה קצב שפגע בכבודו של רב באמצע השנה, ובערב יום הכיפורים המציא רב את עצמו לפניו כדי שיבקש מחילה, וכשהמשיך להחציף כנגד רב, נענש מייד, ומ"מ רואים שצריך להמציא עצמו לפניו כדי שיוכל לבקש מחילה. והביאו כה"ח (אות יג) וחזו"ע (עמ' רכ).

מי שקשה לקבל פיוס, הוא מעלמא דנוקבא. (ספר המידות למהר"ן ערך מריבה אות עה, יפה ללב ח"ב אות א', כה"ח סקט"ז). והא"ר כתב בשם המקובלים על מי שאינו מעביר השנאה ביום הכיפורים שאין תפילתו נשמעת, (כה"ח אות יד) ומכאן עד כמה יש להשתדל למחול ולהעביר מליבו השנאה כדי שתתקבל תפילתו.

סדר בקשת המחילה:

• ילך בעצמו לבקש מחילה ולא ישלח שליחים אלא אם כן חושב שכך יתרצה אותו אדם יותר. (משנ"ב סי' תר"ו סק"ב, כה"ח סקי"א)
• בשעת בקשת המחילה יפרט את החטא שחטא כנגד חבירו, אלא אם כן יודע שחבירו יתבייש בזה שמפרט את החטא שאז אינו צריך. (משנ"ב סק"ג).
• לאחר שהלך פעם אחת לבדו ולא נתפייס אותו הנפגע, יבא עם ג' אנשים ויבקש מחילה, עוד ב' פעמים. (שלחן ערוך סי' תרו סעי' א'). ואם אינו מתפייס אין הוא זקוק יותר לבקש מחילה, ואם יש בעיה של כבוד התורה אז יש גם איסור לבקש עוד פעם מחילה, מחמת כבוד התורה. (משנ"ב סק"ה). ואם הוא רבו צריך ללכת כמה פעמים שיהיה, עד שימחל לו, ואפי' אינו רבו מובהק אלא שמע ממנו שיעור תורה גם כן צריך להתאמץ בלי גבול עד שימחל לו. (משנ"ב סק"ז).

כתב וערך:

הרב ירון אשכנזי שליט"א