הלכה יומית - הרב ירון אשכנזי - דין צירוף למניין לצורך קדיש קדושה וברכו

דין צירוף למניין לצורך קדיש קדושה וברכו

• צבור שהתפללו בבית הכנסת בלי מנין, וכשסיימו תפלת שמונה עשרה הגיעו אנשים נוספים לבית הכנסת ונעשו מנין, רשאים לומר חזרה עם הקדושה וברכת כהנים. הגמ' במגילה (כג:) "אין פורסין על שמע בפחות מעשרה" ופירש,,י כגון שהיו כאן עשרה בני אדם שהתפלל כל אחד בפני עצמו ביחיד, ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה, הרי אחד מהם עומד ומתפלל בקדיש וברכו ומתחיל ביוצר. עכ,,ל. נמצא ששליח ציבור נקרא פורס על שמע. והסיבה שהחזן מתחיל מיוצר אור, יש אומרים משום שאין היחיד יכול לומר יוצר אור ביחיד, ויש אומרים שיכול לומר קדושת יוצר בשחרית וא,,כ הטעם שמתחיל החזן מיוצר אור, משום שצריך לומר קדיש וברכו, לכן ממשיך לומר יוצר אור, ומכיון שאומר להם הש,,ץ ברכו את ה', צריכים לומר ברכה אחת, שאם לא כן נראים ככופרים חס ושלום, שאומר להם לברך ואינם חפצים, ולכן צריכים לומר ברכה ראשונה דיוצר אור, ולכן נקרא פורס על שמע, מלשון פרוסה, חצי הברכות שהם יוצר אור. ונמצא דה,,ה לשאר עניינים של השלמת מניין שניתן להשלים באופן הזה.
• מעיקר הדין יכולים לענות קדיש וקדושה וברכו אף בשביל אחד שלא שמע, אמנם אם לא שמע קדושה, אינו יכול לעשות כל חזרת הש"ץ אלא יאמר ג' ברכות ראשונות בקול רם, ויאמר הקדושה, ואח"כ ימשיך בלחש. על פי פסק מרן בסי' ס,,ט סעי' א'. מקור הדין במחלוקת הראשונים כאשר התפללו חלק מן הציבור בלי מניין והגיעו אנשים נוספים אימתי רשאים לעשות חזרת הש,,ץ וברכת כהנים וקדיש תתקבל, דלשיטת הרש"י (כפי שביאר הר"ן) משמע שצריך שכל העשרה התפללו ביחיד, אמנם ר"ת ס,,ל דסגי שיהיו שבעה שלא שמעו קדיש וקדושה, וכן כתבו שם התוספות והרא"ש והר"ן וטעמייהו משום דאיתא במסכת סופרים (פ"י ה"ז) רבותינו שבמערב אומרים בשבעה, ונותנים טעם לדבריהם, דכתיב (שופטים ה ב) בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה', דאיכא שבע תיבות. ויש אומרים אפילו בששה, משום דמילת "ברכו" ששית היא. ובספר הישר (סי' עט) כתב בשם מדרש אגדה שמספיק בחמשה שלא שמעו קדיש וכו', משום דליכא אלא חמש תיבות עד ברכו (לא כולל ברכו), והתוס' הביאו שיטה נוספת וז,,ל "ונראה לי אפילו בשלשה שלא שמעו, והכי פירושו דקרא, בפרוע פרעות בישראל, שלא עשו מה שמוטל עליהם לעשות, אז יתנדב העם לברך את ה', וליכא אלא שלש תיבות עד בהתנדב עכ"ל התוס'. וברמב"ם כתב (בפ"ח מהלכות תפלה ה"ד) נראה שסובר שצריך ששה. ותלמידי רש"י (תשובות רש"י מהדו' אלפנביין סי' צב, סדור רש"י סי' נט) כתבו בשמו שאפילו בשביל אחד נמי פורסים על שמע. והרא"ש בשם מסכת סופרים הביא דבמקום שיש תשעה או עשרה ששמעו בין ברכו בין קדיש ולאחר התפלה עמד אחד שלא שמע בין אלו, ואמר ברכו או קדיש, וענו אלו אחריו, יצא ידי חובתו. וכתב ב,,י בשם מהר"י אבוהב שכך נהגו העולם לעשות שאומרים קדיש וקדושה וברכו אפי' אם אחד לא אמר. ובשו"ת הרדב,,ז (חלק ד' סימן רמא) מצריך שיהיו ששה לפחות, והביאו המגן אברהם (סימן סט סק"ד). וכתבו על זה הדגול מרבבה, וכן בחידושי הגאון רבי עקיבא איגר שם, שדבריו הם נגד דברי מרן השלחן ערוך שם. וכתב הגאון רבי יוסף חיים בשו"ת רב פעלים חלק ב' (סימן כו), שלהלכה אף על גב דאנן אתכא דמרן סמכינן, והוא חולק על דעת הרדב"ז, מכל מקום כיון שלענין ברכות קיימא לן ספק ברכות להקל אפילו נגד מרן, לכן יש להורות כדברי הרדב"ז שלא יאמרו קדיש וקדושה רק אם יש ששה. ועי' בזה בחתם סופר (חלק אורח חיים סימן יז), וקצת קשה, שהרי גם מרן סובר שקדושת יוצר נאמרת ביחיד מעיקר הדין, וכמו שנתבאר בשו"ת יביע אומר חלק ה' (סימן ז' אות ב'), ואם כן גם כשכבר התפללו ביחידות, כיון שחזרו ונצטרפו ונעשו מנין, יכולים עדיין לומר החזרה עם הקדושה. ועדיין יש מקום לפסוק בנידון דידן כמרן השלחן ערוך לחזור התפלה בשביל הקדושה. וצ"ע. ולכן אף שהגאון רבי אברהם הכהן מסאלוניקי בספר טהרת המים (בשיורי טהרה מערכת ה' סוף אות כ') סמך סמיכה בכל כחו על תשובת הרדב"ז הנ"ל. מכל מקום להלכה נראה שהעיקר כדברי מרן השלחן ערוך שפסק כדברי הראשונים. וכן כתב בשו"ת מלמד להועיל (חלק אורח חיים סימן ג), שהסומך על מרן השלחן ערוך לחזור התפלה בקול רם עם הקדושה, לא הפסיד, כיון שהגאון רבי זלמן בשלחן ערוך שלו, והגאון מליסא בדרך החיים, סבירא להו כהשלחן ערוך. וכן פסק בספר ערוך השלחן. ובפרט במקום שנהגו כן, שבודאי יש להם על מה שיסמוכו. ע"ש. גם הגאון רבי שמעון גרינפלד בשו"ת מהרש"ג חלק א' (סימן ט) כתב, שהסברא שכתב החתם סופר אליבא דהרדב"ז, אינה סברא ברורה, שיש לחלק בין זימון שנתקן בתחלת ברכת המזון, לקדושה שהיא בתוך תפלת החזרה, שלאחר תפלת הלחש. וכמו שהעיר כן גם המהר"ם שיק (הנ"ל). ולכן במקום שנהגו כהשלחן ערוך, יש להניחם במנהגם. ועוד סברא בנידון דידן, כתב החת"ס שהואיל והיה שם רוב מנין, ומתחלת התפלה היה בדעתם לקרוא מעוברי דרכים ולצרפם למנין עשרה כשיגיעו לחזרת השליח צבור, יש לומר שאף החתם סופר יודה לזה, שמעולם לא פרח מהם חוב תפלת צבור. ע"ש.
• והוא הדין שיכולים לומר גם קדיש תתקבל אחר תפלת החזרה, שהרי אפילו יחיד המתפלל בעשרה שכבר התפללו, רשאי לומר קדיש תתקבל. הנה בבן איש חי (פרשת תרומה אות טו) כתב, שלא יאמרו קדיש תתקבל, כיון שמתחלה לא היה שם מנין. ובפתח הדביר (סי' קלב, דף קלח ע"ג) כתב שאפילו יחיד המתפלל בעשרה רשאי לומר קדיש תתקבל, והסכים עמו הגר"ח פלאג'י בספר כף החיים (סי' יג אות כא), וכ' עליו קב"ל האמת ממי שאמרו. וכן הרב פקודת אלעזר (סי' סט דצ"ה ע"ב) צדיק עתק דברי הפתח הדביר. וכ"כ בכף החיים (ס"ס נו). נראה שגם באופן זה יכולים לומר קדיש תתקבל. וע' בעקרי הד"ט (חיו"ד סי' לו אות טו) שכתב בשם הרב עפר יעקב, שהיחיד יכול לומר קדיש תתקבל, שאינו אומר צלותנא ובעותנא, אלא צלותהון ובעותהון דכל בית ישראל. והביאם הגרע,,י בהליכות עולם חלק א' (עמוד קצח).
• אם היו רוב מניין נחשב הדבר לתפילה בציבור, ואם לאו אינו אלא כמזכיר דברים שבקדושה אבל אינו נחשב לתפילה בציבור. לדעת החיי אדם בעינן שיהיו עשרה שלא התפללו, וכמ,,ש המשנ,,ב (סי' צ' סקכ,,ח) וכ,,כ באג"מ (או,,ח ח,,א סי' כח) שמה שנאמר כאן שמועיל רובו ככולו הוא דווקא לאמירת דבר שבקדושה, שכדי להחשיב שכולם מחוייבים באמירת קדושה די ברוב, אבל לענין תפילה בציבור לא שייך טעם זה, וכמו שבדין שיעורים של מצוות וכדו' לא שייך רובו ככולו ואף משהו מעכב, כמו,,כ גם בשיעור של מספר לא שייך רובו ככולו, וכ,,ד הגרי,,ז מבריסק (תשובות והנהגות ח,,א סי' קב) והגרי,,י קנייבסקי (ארחות רבנו ח,,א עמ' נא). אמנם בילקוט יוסף (סי' סט סעי' ב' וסי' צ') נקט דברוב מניין נחשב הדבר לתפילה במניין.
• מי שלא התפלל ערבית יכול לומר חצי קדיש וברכו וחצי קדיש שקודם שמו"ע, ותתקבל אף אם יש שם תשעה שהתפללו כבר, אבל אין זה עולה לו כתפילה בציבור. כן כתב הפמ,,ג והביאו המשנ,,ב (סי' ס,,ט סק,,ו) וכ,,פ כה,,ח (סק,,ד) וילקוט יוסף (סעי' ב').

כתב וערך:

הרב ירון אשכנזי שליט"א