דין הולכי דרכים - הרב ירון אשכנזי
דין הולכי דרכים
הולכי דרכים
כתב מרן (סי' קע"ח סעי' ד') "אם אכל פת במקום אחד וחזר ואכל במקום אחר, אינו מברך ברכת המזון אלא במקום השני, כמו שנהגו הולכי דרכים שאוכלים דרך הילוכם ויושבים ומברכים במקום סיום אכילתם". ומבואר מדברי מרן דלהולכי דרכים מותרים לאכול דרך הילוכם כיון שלא קבעו מלכתחילה מקום לאכילתם, והיתר זה של הולכי דרכים הינו היתר לכתחילה. ההיתר של הולכי דרכים מובא ברמב"ם (פ"ד מהלכות ברכות ה"א) ומקורו מהגמ' (ברכות נא:) וכ"פ המג"א (סקי"א) והמשנ"ב(סקמ"ב) ובהלכה ברורה (אות טז) והביא בשם החסד לאלפים שיש להקל בזה אפי' לכתחילה. לכן אף אם עובר מרשות לרשות וממקום אחד למשנהו אין זה נחשב שינוי מקום מפני שלא קבע מקום אחד לאכילתו, ודווקא כשקובע עצמו לאכול במקום אחד ובא לשנות מקומו מבית אחד לבית אחר, נחשב הדבר לשינו מקום, והטעם כתב המשנ"ב (שם) משום שהם לא קבעו עצמן לכתחילה לאכול במקום שברכו ורק לילך ולאכול ולכן אין נחשבין כלל עיי"ז עוקרין ממקומן. וכתב המשנ"ב (סקמ"ב) בשם חיי אדם (כלל נט אות יא) דאפי' אם אינו רואה עתה את המקום שהיה בו בשעה שבירך על המאכל, אף אם זה מחמת המרחק הרב שעבר בינתיים, רשאי לעשות כן לכתחילה.
ולכן מותר למהלך בדרך לברך ולאכול תוך כדי הילוכו מיני קטניות כגון גרעינים ובוטנים, או סוכריה שנותן בפיו, או ללגום מן המשקה בדרך הילוכו. (הליכות עולם ח"ב עמ' מא, כה"ח סקט"ו, והלכה ברורה בירור הלכה אות יד).
אמנם כל זה אם כאשר התחיל לאכול היה מהלך, (וה"ה אם היה עומד סגי, עי' אורל"צ ח"ב פי"ב הט"ו בשם החס"ל), אבל אם כשבירך על המאכל ישב בביתו והתחיל לאכול, וקבע מקום לאכילתו, והיתה דעתו מתחילה ללכת למקום אחר ולהמשיך באכילתו תוך כדי הילוכו, אף שאין לעשות כן לכתחילה, מ"מ אם עשה כן, אינו חוזר ומברך. המשנ"ב כתב שכאשר יוצא מרשותו חוזר ומברך שזה נקרא שינוי מקום וכמו מבית לבית. ובשו"ת רב פעלים (ח"ד חאו"ח סי' לד בשאלה השלישית) העלה דכל שהיתה דעתו מתחילה על כך, אפי' בסעודה של פת מהני ואפי' אם בירך המוציא והתחיל סעודתו במקום אחד וממשיך סעודתו במקום אחר, וכן משמע בבא"ח (ש"א פרשת בהעלותך אות ב'), ובשו"ת אג"מ (ח"ב או"ח סי' נז) כתב שאם מתחיל לאכול בביתו ובדעתו להמשיך לאכול בדרך הילוכו, אם אינו מפסיק אפי' כשיעור תוך כדי דיבור מהני בברכה אחת, ודווקא כשמתחיל לאכול בביתו מחמת שהוצרך להיות שם איזה זמן, דחשיב אכילה דרך קביעות, אז הוי שינוי מקום כאשר יוצא מביתו, אבל אם בדעתו לצאת מיד מביתו, אף שבשעה שבירך הוא עדיין בביתו חשיב כמו שנמצא בדרך, וכל זמן שלא הסיח דעתו רשאי להמשיך לאכול, ואפי' גמר לאכול אותם מיני מתיקה שנתן בפיו ובא לאכול אחרים יש להקל. ובהלכה ברורה (אות ט"ז) נקט דלכתחילה אין לעשות כן, ובדיעבד אין לחזור ולברך.
הנוסע במכונית
אם התחיל לאכול במכונית והמכונית גומעת מרחקים, מותר לכתחילה אף שנכנסים ויוצאים מרשות לרשות כל הזמן. [בצל החכמה (ח"ו סי' עג) והלכה ברורה שם].
התחיל לאכול במכונית כשהיא נוסעת ועצר ויצא ממנה לחוץ אפילו אינו רואה מקומו (המכונית) כתב בשו"ת בצל החכמה (ח"ו סי' עב אות ו) דאינו חוזר ומברך, וכן משמע ממשנ"ב ואורל"צ גבי מי שבירך מחוץ למכונית ונכנס למכונית ולא היתה דעתו על כך מתחילה, שהתירו להמשיך לאכול במכונית בלא ברכה. החיי אדם (כלל נט אות יב) מצדד שבמקרה שהיה בחוץ ונכנס למכונית, חשיב כמבית לבית, והביאו שעה"צ (סקל"ח) וכתב שאין נראה כל כך להחמיר בזה. וכ"פ בשו"ת אורל"צ (פי"ב הט"ו) שאם התחיל לאכול מחוץ למכונית יכול להמשיך ולאכול במכונית, וה"ה אם אכל בתוך המכונית ויוצא לחוץ שיכול להמשיך באכילתו, ועיין בברכת ה' (ח"ג פי"א סי"ח) דמכונית דינה כמו בית ולכן נוקט שאם יצא מהמכונית ולחוץ צריך לחזור ולברך וה"ה להיפך שבירך בחוץ ונכנס למכונית, אמנם גם להרב ברכת ה' א"צ לחזור ולברך אלא אם בירך ואכל בישיבה מחוץ למכונית וכדו', אבל אם בירך בחוץ בעמידה לכו"ע א"צ לחזור ולברך. ועי' הלכה ברורה (בירור הלכה אות טו)
לעקור מקומו לדבר הרשות לפני ברכת המזון
אין לצאת באמצע האכילה למקום אחר משום חשש "שמא ישכח לברך", אולם באופן ארעי שרי. [ביאור הלכה (סי' קעח ד"ה עוברת)].
והחושש שעל ידי עיכובו לברך יאחר האוטובוס וכדומה, אינו רשאי להפסיק סעודתו על דעת לגומרה במקום השני.
מכל מקום במקום דחק או הפסד רשאי להפסיק אכילתו, ולברך במקום השני. ואם אפשר יאכל שם עוד קצת לחם לפני ברכתו, ולכתחלה יאכל כזית. [עי' בשו"ע סימן קע"ח ובמ"ב (שם ס"ק לג)].
כתב וערך:
הרב ירון אשכנזי שליט"א
תגובות
הוספת תגובה