המשך דיני חולה ביום הכיפורים 

1. החולה או היולדת שמותר להם לאכול ביום כיפורים, אוכלים פחות מכשיעור, והמנהג כיום שנותנים לחולה שלשים גרם לחמניה (כולל הליפתן), ויש לשקול את הפרוסות קודם יום הכיפורים, ואם לא שקלו את הפרוסות מותר לשקול אף ביום הכפורים. כן כתב בערך השלחן (סי' תריח סק"ד) והטעם שמותר לשקול ביום כיפור הוא משום שאין משקל זה לצורך מסחר, ומקח וממכר שאסרו חכמים, אלא לצורך מצוה, כדי שלא יבא לאכול כשיעור איסור כרת. והשתיה באדם בינוני הוא ארבעים גרם, ומכיון שיש חולים שפיהם קטן, לכן ראוי מראש להודיע לכולם לשתות 35cc. במסכת כריתות (יג.) מבואר שמעוברת שהותר לה לאכול מאכל איסור "מפני הסכנה" עליה לאכול פחות פחות מכשיעור, באופן שלא יצטרף שיעור כזית בכדי אכילת פרס. שאע"פ שחצי שיעור גם כן אסור מן התורה כמ"ש בגמ' יומא (עד.), מ"מ מאכילין אותה פחות פחות מכשיעור, באופן שתשהה בינתים בין אכילה לאכילה, כדי להקל מעליה שלא תבא לשיעור איסור מלקות, וממילא הוא הדין למעוברת שאוכלת ביום הכפורים מפני הסכנה, יש להאכילה פחות פחות מכשיעור בכדי אכילת פרס, כדי להקל מעליה איסור כרת ומלקות, וכיוצא בזה איתא ביומא (פג.) מי שאחזו בולמוס מאכילים אותו הקל הקל תחילה, כיצד, טבל ונבלה מאכילים אותו נבלה וכו' ופירש"י שאם אין לנו דברים המותרים באכילה כל צרכו, ויש לפנינו מיני אוכלים האסורים, מאכילים אותו הקל הקל תחילה, כגון טבל שיש בו איסור מיתה בידי שמים, ונבלה שהיא בלא תעשה בלבד, מאכילים אותו נבלה וכו', וכתב הרמב"ן בספר תורת האדם (דף ח' ע"ד) עפ"י הגמ' בכריתות הנ"ל, שאף בחולה שיש בו סכנה עושים כן ביוה"כ כדי להקל עליו מאיסור כרת ומלקות לאיסור בלבד. עכ"ל. והנה על פי המבואר לעיל ששיעור ככותבת הוא שני שליש ביצה דהיינו 36 גרם, לכן פסק מרן הגרע"י (חזו"ע עמ' רצז) להורות לאכול 30 גרם, ובשתיה באדם בינוני הוא 40cc ולכן באדם קטן הוא פחות ויש להורות לכולם לשתות 35cc.
2. צריך להפסיק בין אכילה לאכילה כשיעור כדי אכילת פרס, ושיעור אכילת פרס הוא כתשע דקות,  ובשתיה מצד הדין מספיק שישהה בין שתיה לשתיה כדי שיעור שתיית רביעית, ומ"מ ראוי להחמיר אף בזה לשהות כדי אכילת פרס, בין שתיה לשתיה. נחלקו הראשונים כמה הוא כדי שיעור אכילת פרס, דלרש"י הוא שיעור אכילת ארבע ביצים, ולהרמב"ם הוא כשיעור ג' ביצים, ומרן השו"ע (סי' תריב סעי' ד') פסק כהרמב"ם וכ"כ בשו"ת בית דוד (חאו"ח סי' פב). ועי' בספר מועד לכל חי להגר"ח פלאג'י (סי' יח אות יא) שתפס לחומרא שהוא כשיעור ד' ביצים, ומרן הגרע"י (עמ' רחץ) נוקט שנקט כן לחומרא בעלמא ולא מעיקר הדין. ובשיעור הזמן של אכילת ג' ביצים נאמרו כמה דעות, הרב בכורי יעקב (סי' תרלט סקי"ג) כתב שהשיעור בדקות הוא שמינית שעה דהיינו שבע וחצי דקות. ובשו"ת צמח צדק (שער המילואים סי' י' בהערה) כתב שהוא כשש דקות, ובחת"ס (ח"ו סי' טז) כתב שהוא שיעור תשע דקות, ובספר גולות עליות (מקואות פ"י) כתב שהוא שיעור שמונה דקות. ועי' כה"ח (סי' רי סק"ח) שכתב ששיעור אכילת פרס הוא חמש דקות, ומרן הגרע"י (עמ' רחצ) נקט שלעניין מצה וכן כזית פת בסוכה יש להחמיר לאכול בתוך חמש דקות, ולעניין יום הכיפורים יש להמתין בין אכילה לאכילה (כולל זמן האכילה עצמה) עשר דקות.

קיצור פסקי מעוברת ומניקה ויולדת לעניין הצום

1. סתם מעוברות או מניקות חייבות בצום כיפור, אם הכל כשורה שהאשה בריאה והולד בריא. עי' בשו"ת צדקה ומשפט (ח"א בהקדמת הג"ר צדקה חוצין) שכתב שהגאון המחבר צדקה ומשפט שהיה גאב"ד בבגדאד תיקן בעירו כמה תקנות, ומהן, שהמעוברות והמניקות לא יתענו בט' באב, כי ראה שמרוב החום השורר שם, היו באות לידי סכנה. וכ"כ הגר"י פישר בספר אבן ישראל (ח"ט סי' סב אות י'). אמנם מרן הגרע"י (עמ' רפז בהערות) נוקט שבארצנו הקדושה שאין החום כל כך רב, בודאי שמעוברות ומניקות מתענות ומשלימות כמ"ש מרן השו"ע בסי' תקנד (סעי' ה')
2. אשה שנתעברה בעזרת טיפולים, שעל פי דעת הרופאים יש חשש סכנת הפלה "בשבועות הראשונים" של ההריון, יותר מבשאר מעוברות, צריכה לשתות פחות פחות מכשיעור, ותשמור מאד על מנוחה, ולא תלך לבית הכנסת, ותתפלל בשכיבה. כן איתא בשלמי מועד (עמ' עא הערה כו), וחזו"ע (שם).
3. אשה מניקה שהתינוק שלה חולה, ואם תתענה ביום כפור יכולה לגרום לו חשש סכנה, לא תתענה, ותשתה פחות פחות מכשיעור. ואפי' אם יש לה אפשרות לתת לו תחליפי חלב אין לה להתחשב בכך, לפי שמזונו של התינוק הוא חלב אם. אמנם אם התינוק בריא, תתענה ותשלים, ותעשה בחכמה לשתות הרבה חלב בערב הצום, או מיץ ענבים וכדו', ואפי' אם יחסר מעט חלב לתינוק, תמשיך בצום, ומ"מ אם אין לה מה לתת לתינוק, ומרגישה שזקוקה לאכול לצרכו, מותר לאכול ולשתות פחות מכשיעור.
4. יולדת היושבת על המשבר עם חבלי לידה, יכולים לתת לה לאכול ולשתות פחות פחות מכשיעור כדי שתתחזק ותוכל לסבול חבלי לידה, אמנם ברגע שיש לה צירי לידה דהיינו צירים סדירים כל עשר דקות, צריכה להתחיל לאכול ולשתות שלא תיכנס למצב של לידה במצב של חוסר נוזלים. חזו"ע (שם) בשם נשמת אברהם (סי' תריז עמ' נ') והוסיף שם שיתכן שתשתה בלא הגבלה כדי שתספיק לשתות לפני הלידה, ושכן הסכים הגרש"ז אויערבך. ועי' בספר שלמי מועד (עמ' סז) שכתב הגרש"ז שעדיף לתת לה משקה כזה שמזין את הגוף, כגון חלב או מיץ ענבים, ולא רק מים, וכן אם מרגישה שצריכה לאכול אוכל, ולא די לה בשתיה בלבד, אפי' הרופא אומר שא"צ לאכול, תאכל ותבא עליה ברכה.
5. יולדת תוך ג' ימים ללידתה אינה מתענה כלל, ואפי' אמרה שיכולה לצום ואפי' הרופא מאשר לה לצום, אסור לה להתענות, וג' ימים היינו שבעים ושתים שעות מעת לעת. (חזו"ע עמ' רצא) עפ"י מש"כ ביביא אומר (ח"ז חאו"ח סי' נג).
6. משלשה ימים ועד שבעה, אם אמר בפירוש שאינה צריכה להתענות ואם לא אמרה, מאכילים אותה ביום הכפורים, מכאן ואילך הרי היא ככל אדם, שאם אמרה צריכה אני מאכילים אותה ואם לאו אין מאכילים אותה.