חמישה עינויים ביום הכפורים
חמישה עינויים ביום הכיפורים
- יום הכיפורים אסור במלאכה, באכילה ושתיה, סיכה, רחיצה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה, ולילו כיומו לכל דבר, ואם עשה מלאכה או אכל או שתה חייב כרת, אכילה כוללת כל המאכלים הראויים לאכילה, ושתיה כוללת כל המשקים לרבות מים (אע"פ שאינם מזינים). כך מבואר בגמ' יומא (עג:). ואיסור תורה אינו אלא באכילה ושתיה, וכמו כן איסור כרת, אבל אם עבר על שאר עינויים עובר על איסור דרבנן ואין בו כרת. בברייתא שם (עד.) איתא דלגבי שאר עינויים ליכא עונש כרת, וכתב הרא"ש (סי' א') בשם הר"י והריב"א דאע"ג דאף שאר עינויים נלמדים מפסוקים, מ"מ אסמכתא בעלמא נינהו, והוכיח כן מהא דאיתא שם (עג:) המלך והכלה ירחצו את פניהם ותנן נמי (שם) החיה תנעול את הסנדל דברי רבי אליעזר וחכמים אוסרים, ומדאסרי רבנן על כרחך בדליכא סכנה עסקינן, ובכל זאת ר' אליעזר מתיר, ואי איסור נעילת הסנדל מדאורייתא היכי שרי רבי אליעזר, ובגמרא (עז:) נמי אמרינן דמי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש, ומי שידיו מלוכלכות בטיט וצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש, ואי סיכה ורחיצה דאורייתא נינהו היכי מקילין בהו הכי, אלא ודאי מדרבנן נינהו. והר"ן (א. ד"ה יום הכפורים) הקשה על זה וכתב שנראה לו דכולהו מדאורייתא נינהו אלא דכיון שלא נלמדו מדין "עינוי" הכתוב בתורה, אלא מריבוי הפסוק "שבתון" (ויקרא טז לא) וכפי המבואר בגמרא (עד.) לכן קילי טפי, ומסרן הכתוב לחכמים והם הקילו בהם כפי מה שראוי והתירו כל שאינו נעשה לתענוג, וכן דעת הרמב"ם (שביתת עשור פ"א ה"ה) דכולהו מדאורייתא נינהו. והקשה הר"ן על הרמב"ם מהגמ' יומא (עח:) שמותר לגדולים לרחוץ ילדים הקטנים ולסוכן ביום כיפור, ורק נעילת הסנדל אסרו, וקשה דהא הני ודאי לתענוג עבדי ואי מנעי הני מינייהו חד יומא לא מסתכני, ואי שאר עינויים מדאורייתא, כיצד התירו, והא כתיב (ויקרא יא מב) לא תאכלום וקרי ביה לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים (יבמות קיד.)? ובב"י מיישב שאפשר לומר דאף על גב דאסירי מדאורייתא כיון שאינם מפורשים בפסוק להדיא והם דברים המסורים לחכמים, ראו שלא להחמיר על התינוקות בכך, דכיון דאכילה ושתיה דמפרשי בהדיא מותר להאכילם ולהשקותם בידיים, כל שכן שאר דברים שמותר לעשותם להם בידים, ואף על פי שכשהגיעו לחינוך צריך לחנכן באיסור אכילה ושתיה לא הצריכו לחנכן על שאר עינויים, מאחר שאינם מפורשים בתורה, ומכיון דרחיצה רביתיה דינוקא נינהו לא גזרו בהו רבנן. אמנם הטור כתב בסי' תרט"ז דהא דשרי לרחוץ הקטנים, היינו קטנים שלא הגיעו לחינוך, אבל הגיעו לחינוך צריך לחנכם שלא ירחצו. ובשו"ע (סי' תריא סעי' א') לא כתב מרן מה הכרעתו, ועי' חזו"ע (עמ' רעט) שמכריע ששאר עינויים אינם אסורים אלא מדרבנן ושכן דעת הרבה ראשונים.
- כל מלאכה שחייבים עליה בשבת, חייבים עליה ביום הכפורים, וכל שבשבת פטור אבל אסור, גם ביום הכפורים הדין כן, אלא שההבדל שבשבת העובר איסור דאורייתא חייב סקילה, ואם עבר על איסור תורה ביום הכפורים חייב כרת, וכל מוקצה שאסור לטלטלו בשבת, אסור לטלטלו ביום הכפורים, ואפי' מוקצה שהחמירו בו יותר ביום טוב, אינו נוהג ביום הכפורים, דיום הכפורים חמיר טובא לאינשי ולא אתו לזלזולי ביה. כן פסק השו"ע (סי' תריא סעי' ב') וטלטול מוקצה שמותר בשבת, כגון עצמות וקליפין הראויים למאכל בהמה, וכן פירות העומדים לסחורה, ואע"פ כן כן החמירו שלא לטלטלן ביו"ט, דילמא אתו לזלזולי ביה (ביצה ב:) מ"מ ביום הכפורים לא שייך לומר כן, כי יוה"כ חמיר לאינשי לא פחות משבת, וכך מבואר בתוס' (חולין קא: ד"ה הזיד בשבת) שיום כיפור חמיר להו לאינשי, לפי שהוא יום מחילה וכפרה, וכ"פ מרן הגרע"י בחזו"ע (עמ' רפב).
- מצוה לברך על ריח טוב של מיני בשמים ביום הכפורים, כדי להשלים מאה ברכות, ויכול לברך עליהם כמה פעמים ביום לאחר שיהיה היסח הדעת. ויכול לברך אף על מיני פירות הראויים לאכילה כמות שהם "הנותן ריח טוב בפירות" ולא גזרינן שמא יבא לאכול מהם. הנה הכנה"ג (סי' מו בהגה"ט) הביא מ"ש הרב סדר היום (הלכות מאה ברכות עמ' לה) שטוב להשלים מאה ברכות ביום הכפורים בברכת הריח על מיני בשמים, שמשעה לשעה אחר היסח הדעת, יברך ויריח בהם, וכתב ע"ז הכנה"ג, אך נראה לי שלהריח ריח טוב ביום שציוותה תורה לאדם לענות נפשו, אינו מן הדין, כיון שהנשמה נהנית מן הריח (ברכות מג:), אלא יסמוך על עניית אמן בחזרות התפילות וברכות קריאת התורה וההפטרות וכו', עיי"ש. וכיוצ"ב כתב בשו"ת באר יצחק (חאו"ח סי' כד – כו) לאסור שאיפת טבק בנחיריו, ביום הכפורים. וכ"כ הגר"ח פלאג'י במועד לכל חי (סי' י' אות עד). מאידך המג"א (סי' תריב סק"ד) כתב שפשוט שמותר להריח ריח טוב ביום הכפורים וטוב לעשות כן להשלים מאה ברכות, וכ"כ א"ר (סק"ב) ופמ"ג (א"א סק"ד) ומהרש"א (יומא פב:) שלא נאסר מעולם להריח ריח טוב מכל מיני בשמים ביוהכ"פ, ולברך עליהם, שאין כאן אלא הנאה רוחנית, ואין להוסיף על העינויים. וכ"כ בספר יוסף אומץ (סי' תתרב) והרב חיד"א בברכ"י (סק"ב) שמותר להריח ביום הכפורים ריח טוב, שאין זה בכלל חמשה עינויים "וכן אנו נוהגים" וכ"פ מרן הגרע"י בחזו"ע (עמ' רפג) ועי' עוד שם (עמ' רפו בהערות) שאפשר לברך ביום כפור הנותן ריח טוב בפירות אפי' על פירות הראויים לאכילה כמות שהם, כגון תפוחים וכיוצ"ב ולא גזרינן שמא יבוא לאכול מהם.
תגובות
הוספת תגובה