מצווה להרבות באכילה ושתיה בערב יום כיפור 

1. מצוה לאכול בערב יום הכיפורים ולהרבות בסעודה, וכן דרשו חז"ל (ברכות ח: ור"ה ט.) ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב, וכי בתשעה לחודש מתענים והלא בעשירי מתענים, אלא לומר שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי, ועיקר מצות האכילה ושתיה היא ביום של ערב יום הכפורים ולא בלילה. כן איתא בטור (סי' תרד) ונפסק בשו"ע (שם) וכתבו האחרונים שהמצוה באכילה בערב יוה"כ היא רק ביום, ולא בליל ערב יום הכפורים, ועי' ביד אפרים (סי' תרד) שהביא ראיה לזה מהגמ' פ"ק דכתובות (ה.) גבי הא דקתני ולא יבעול במוצאי שבת, מ"ט? אמר ר' זירא גזירה שמא ישחוט בן עוף, (ופירש"י שמא ישכח שהוא שבת וישחט בן עוף לצורך מוצאי שבת), א"ל אביי אלא מעתה יום הכפורים שחל להיות בשני בשבת ידחה, גזרה שמא ישחט בן עוף, (ופירש"י שהרי צריכים להרבות בסעודה ביום ראשון בשבת שהוא ערב יוה"כ) ומשני התם אית ליה רווחא (לשחוט בלילה כי הסעודה אינה אלא למחר). ע"כ הגמ'. ומבואר שאין חיוב סעודה בליל ערב יום הכפורים וכן הביא הגאון מוילנא בביאור הגר"א (סוף סי' תרד) וז"ל "והעיקר שאין המצוה להרבות באכילה אלא ביום, וגמ' ערוכה היא בכתובות (ה.) עי' ברש"י שם". וכ"פ הגרע"י בחזו"ע (ימים נוראים עמ' רלא בהערות). ואף הנשים חייבות במצות אכילה ושתיה בערב יום הכפורים. הגרעק"א בתשובה (סי' טז) נסתפק אם הנשים מצוות לאכול בערב יום הכפורים, שאפשר שהן פטורות כדין כל מצות עשה שהזמן גרמא, או שמא כיון שהוציא הכתוב מצוה זו בלשון "ועיניתם" ממילא כל שמחוייב בתענית של יום הכפורים מחוייב לקיים מצות אכילה ושתיה בערב יוה"כ. ועי' בחזו"ע (עמ' רלא בהערה יא) שהאריך בעניין זה ומסקנתו שאף נשים מחוייבות במצוה זו של אכילה ושתיה בערב יום הכפורים.
2. ואין להתענות ביום זה של ערב כיפור אפי' תענית חלום. כן פסק הרמ"א ומקורו מדברי הב"י (סי' תרד) בשם הגמ"י (סוף הלכות שביתת העשור) שאסור להתענות בערב יוה"כ. והנה בשו"ת הלכות קטנות (סי' כו) כתב "לדידי חזי לי שאין איסור להתענות בערב יוה"כ, ואדרבה הרי הוא מכלל עשרת ימי תשובה, ויש מתענים אפי' בראש השנה ובשבת בינתים, וכל שכן בערב יוה"כ, אלא שבגליל היו נוהגים להרבות בו שמחה, והשוו אותו לעינוי, כדאמרינן כל האוכל ושותה בערב יוה"כ כאילו התענה תשיעי ועשירי". ותימה כיצד כתב שמותר להתענות, הלא בכסף משנה מבואר להדיא שאסור להתענות בעיוה"כ, או מדאורייתא או מדרבנן? וכן הקשה מרן הגרע"י בחזו"ע (עמ' רלז).
3. לכתחילה צריך לקבוע בערב יוה"כ לפחות סעודה אחת על הפת, לקיים בזה מצות אכילה בערב יוה"כ, ויש לאדם למעט קצת מלימודו כדי שירבה באכילה ושתיה, וכן ימעט ממלאכתו בכדי שירבה באכילה ושתיה, והעושה מלאכה בערב יום הכפורים אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם. כן כתב באורחות חיים (הלכות ערב יום הכיפורים אות ב' דף קג ע"ב), מיהו כתב בשאלת יעב"ץ ח"א (סי' יט) שאע"פ שערב יוה"כ דומה קצת ליו"ט, שאין להתענות בו, מ"מ כיון שאינו אסור במלאכה מן הדין, אין להמנע במוצאי שבת שלפניו מלומר ויהי נועם. עיי"ש. והביאו חזו"ע (עמ' רלז).
4. בערב יום הכיפורים אין לאכול אלא מאכלים קלים הנוחים להתעכל, כדי שלא יהיה שבע ביותר, ומתגאה כשמתפלל, ואין לאכול דברים המחממים את הגוף שלא יבא לידי קרי בליל יום הכפורים, ומ"מ בסעודת שחרית נוהגים לאכול מאכלי חלב ואין חוששים לכך, וכן יש נוהגים לאכול דגים בשחרית לכבוד היום. כן איתא בארחות חיים (הלכות יום הכפורים אות ח') והכלבו (סי' סח בשם מהר"ם) וכ"פ מרן השו"ע (סוף סי' תרח) ומש"כ בדברים המחממים וכו' אלו דברי הרמ"א עפ"י הגמ' יומא (יח.) שלא היו מאכילים את הכהן הגדול בשר שמן וביצים וחלב חם, וכל הדברים המביאים לידי קרי, וכתב הפר"ח דלשאר אינשי הוא ממידת חסידות. וכתב בספר חסידים (סי' שצ) שומים צלויים מרבים הזרע, והוא עפ"י הגמ' ב"ק (פב.) עזרא תיקן שיהו אוכלים שום בער"ש משום עונה. ובגמ' כתובות (י:) שהתמרים מחממים את הגוף, ועוד עי' בספר זכרון אברהם (להגאון ר' אברהם בינג תלמיד הגאון ר' נתן אדלר) שיש להמנע בערב יוה"כ מלשתות משקאות חריפים שמחממים את הגוף, כגון יין שרף או יין ישן. ולעניין אכילת דגים עי' במדרש רבה (בראשית פרשה יא סי' ד') מעשה היה ברומי בערב יוה"כ, שהיה שם יהודי חייט ירא שמים, והלך לשוק לקנות דג לסעודתו, ונמצא שם רק דג אחד, ונזדמן שם עבדו של המושל שעמד לקנותו, והתחילו להעלות במחירו, ואחד מוסיף על השני על שהגיעו לסך שנים עשר דינרי זהב, וזכה בו אותו יהודי החייט, בעת סעודת המושל שאל את עבדו מדוע לא הבאת לי דג לסעודתי, אמר לו, אדוני! לא אכחד ממך, כי לא נמצא בשוק אלא דג אחד ונמצא שם יהודי אחד שרצה לקנותו, והתמודדתי עמו על מחירו עד שהגיע לשנים עשר דינרי זהב, מה אדוני רוצה שאקנה דג אחד בשנים עשר זהובים? א"ל המושל, ומי הוא היהודי שקנאו, א"ל החייט פלוני, שלח אחריו ובא לפניו, אמר לו המושל, מה ראית חייט שכמוך שקנית דג בשנים עשר זהובים, א"ל החייט, יש לנו יום אחד בשנה והוא יום הכפורים, אשר מכפר עלינו את כל העוונות שעשינו בכל ימות השנה, וכאשר הוא בא אלינו, האם אין אנו חייבים לכבדו כמיטב יכלתינו? א"ל המושל הואיל ונתת טעם לדבריך, זכאי אתה, מה שכר פרע לו הקב"ה, כיון שבא לביתו וחתך את בטן הדג, זימן לו הקב"ה בתוכו מרגלית טובה, ונתפרנס ממנה כל ימיו.