עניינים הקשורים לתקיעות ועוד כמה פרטים לראש השנה 

1. אם היה צריך לנקביו בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד מותר לברך אשר יצר ואינו נקרא הפסק. כ"כ החזו"א ע"מ קל"ח והביא דהפנ"י ר"ה (לד:) השווה דין הפסקה בתקיעות לדין הפסקה בהלל ומגילה, שאסור להפסיק אפי' לאשר יצר, ודחאו הגרע"י דשאני הלל ומגילה שיש ברכה לאחריהן, משא"כ תקיעות, שזה דומה להפסק שבין ברוך שאמר לישתבח, שהתירו שם המשנ"ב והדרך חיים לברך אשר יצר, (ויש לחלק בין הלל לברוך שאמר, שבהלל הוי ברכת המצוות, ובברוך שאמר, הוי ברכת השבח), דכשאין קשר בין ברכה ראשונה לברכה אחרונה, אין איסור להפסיק לדבר מצווה, וכ"כ הצי"א (חי"א סי' מ"ה), ומנחת יצחק (ח"ד סי' מ"ז), ובשו"ת שבט הלוי (ח"ה סוס"י מ"ו וח"ז סי' ע"ט).
2. ודין זה נ"מ ג"כ לאחד שסיים את תפילת הלחש, שמותר לו לקחת ספר וללמוד בהרהור, דלא חשיב הפסק, וכן גם לעניין לימוד בין התקיעות, משום הרהור לא חשיב דיבור. עי' ביבי"א ח"ב סי' ד' אות יג' ואילך דאף מעיקר הדין מותר להוציא את דברי הלימוד מפיו , בין ברוך שאמר לישתבח, וכמו שכתב רמ"א ולבוש וברכ"י, אלא שאנו מחמירים שלא להוציא בשפתיו, וכמו"כ איכא למימר דבהרהור לאו כדיבור דמי, והקשה מדברי תוס' בשבת, (קטז:) שכתב שאסור לעיין בשטרי הדיוטות בשבת, והשב"ל סי' קכב' כתב שהטעם שאסור לעיין בשטרי הדיוטות בשבת זה משום דא"א שלא יישא וייתן בעניינם, וא"כ הוא הדין לדברי תורה שכ"ש שיישא וייתן בהם וא"כ איך מותר, ובפרט שמרן בסי' שז' סי"ג פסק את שב"ל הנ"ל? והביא בשם פתח הדביר שכתב לחלק דבעיון שטרות, לצורכו הוא עושה ואיכא חשש שמא יוציא משפתיו, משא"כ בלימוד בהרהור שעושה את זה בשביל שלא יתבטל, שאז אין חשש שמא יוציא משפתיו, והגרע"י הוסיף לחדש על דבריו דמצינו שדרך הלימוד זה על ידי שיוציא בשפתיו כמו שכתוב בעירובין נג: דברוריה בטשה בההוא תלמיד שגרס בלחישה, וכן מצינו ג"כ אצל  שמואל שאמר לרב יהודה שיננא פתח פומך וקרי דכתיב כי חיים הם למוצאיהם, אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאהם בפה, ולכן כשאדם יתחיל ללמוד בהרהור הרי שתמיד זוכר שלא יוציא וכך יזהר מאד ולכן התירו לו ללמוד בלחש שאין חשש שיוציא מפיו.
3. האריך הבעל תוקע והציבור כבר סיימו את קטע מלכויות והוא עדיין באמצע הברכה, אינו יכול לתקוע להם באמצע תפילתו, אלא צריכים כל הציבור להמתין לבעל התוקע שיסיים תפילתו. עי' בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' פ"ח) שרצה השואל להתיר ממ"ש השו"ע שאם לא תקע בתפילה עדיין יכול להשלים אחרי התפילה, ומוכח דאין זמן לתקיעות, וכל מקום שתוקע בו כשר, ודחאו דלא דמי דאה"נ אין זמן לתקיעות, ויכול לתקוע אחר התפילה, אך בשעת התפילה אכתי שמא יש כאן משום הפסק.   

עניינים שונים ביו"ט

1. כאשר חל יום ראשון של ראש השנה בשבת, לכתחילה אין לברך על הנירות שהודלקו ללילה השני ברכת בורא מאורי האש. עי' צי"א חי"ד (סי' מ"ב אות ב') שכתב שאין לברך ברכת מאורי האש על נרות יו"ט וראייתו מהגמ' בברכות (נג:) כל שמוציאין לפניו ביום ובלילה אין מברכין עליו וכל שאין מוציאין לפניו אלא בלילה מברכים עליו, ובספר ברוך שאמר, (יו"ט פי"א הערה 24) דחה דבריו על פי יסודו של ר' חיים מבריסק.
2. דברים חמוצים שנהגו להחמיר כתב פסקי תשובות שלא נאמר דין זה לגבי חריף אלא לגבי חמוץ, ומכל מקום זה כולל לימון ופירות מרים מחמת בוסר.
3. יש נוהגים שלא לאכל ענבים בראש השנה, אמנם כל עניין זה הוא דווקא בענבים שחורים, אבל בירוקים אין מנהג שלא לאכול, ואדרבא מעלה היא לאוכלם. לגבי ענבים עיין ברכות נו: שענבים שחורים סימן רע, ולכן נמנעים מלהביא, כיוון שיש אומרים שעץ הדעת שחטא ממנו אדם הראשון היה של ענבים, ומכל מקום כתב כה"ח (סקכ"א) שכל זה בענבים שחורים, אבל ענבים ירוקים אדרבה זה עגול ועגול זה סימן טוב, ולכן גם נוהגים לעשות חלות עגולות.
4. יש להימנע שלא לאכול אגוזים בראש השנה, אמנם אם שמו אגוזים בעוגה ואפו בתנור הבישול והאפיה מבטלים את הכיחה וניעה. לגבי אגוזים, כתב רמ"א שצריך להימנע, א). כי זה גימטריא חטא. ב). שזה מרבה כיחה וניעה, מכל מקום אם שמים בעוגה אין בעיה כי על ידי האפייה מתבטל הכיחה וניעה (באר משה ח"ג סי' צ"ז).
5. מותר להוציא דברים מההקפאה לצורך הפשרה ללילה השני. הטעם בזה משום שסומכים על המהרש"ג שס"ל שאין דין הכנה כשאין לו אופציה אחרת, וזה אסור רק באופן שעושה את זה על מנת להרוויח זמן במוצ"ש.
6. בראש השנה ראשון שחל בשבת יעשו סעודה שלישית קודם שעה עשירית שזה שעה שלוש וחצי, משום שצריך שיכנס לחג עם תיאבון.
7. מותר ליקח פתיל צף ולהכניסו בתוך הצף ביו"ט ואין לחוש משום מתקן כלי, והמחמיר יחמיר בביתו. בעניין ליקח פתילה ולהכניסה בתוך הצף, (פתיל צף), האם מוגדר כתיקון כלי, כמ"ש מרן בסי' שי"ז לאסור להכניס אבנט במכנסיים ולא רצועה לנעל משום שמתקן כלי, וכן בסי' שמ'  כתב מרן שאסור ליתן מוכין לתוך הכר משום דהוי תיקון כלי כתב השבט הלוי ח"ט סי' קכ"ח אות א' דאין זה דומה לנידונים הנ"ל משום שפה הפתילה עצמה ראויה להדלקה והמחזיק אותה, היינו הצף אינו אלא כלי קיבול בעלמא ולכן הקל בזה שבה"ל מדינא, אמנם כותב הוא שבביתו מחמיר ונוהג להכין הכל מערב שבת. ופסקי תשובות סי' תקי"ד הערה 84 בשם שו"ת מנחת יצחק וצי"א דמדינא ליכא איסור בניין בכלי העשוי לשעה כיוון שהחיבור חד פעמי ואף שזורקו לאחמ"כ כשהוא מחובר זה מחמת עצלות וחוסר עניין כיון שבלאו הכי זורקו, (ועוד עיין שמירת שבת כהלכתה ח"א פל"ג סעיף ט' לגבי תחיבת מחט ובהוספות ומילואים עמ' נו' שהתיר את תחיבת הפתילה).
8. הרוצה לסלק את הפתילה ביום השני כדי שיוכל להדליק שוב את הנר,  מותר מצד טלטול מוקצה לצורך הדלקה ביום טוב, אמנם כיון שיכול לעשות את זה בעניין אחר ע"י שיטלטל את כל הכוסיות וישפוך הכל אל הכיור ואז הוי טלטול מן הצד אגב המים ואגב הכוס ואז יוכל להחליף הפתילה. (ואולי אפשר לומר שכיוון שהפתילה ראויה להדלקה לא הווי מוקצה בכלל).