מנהגי ערב ראש השנה חלק ב

1. נוהגים להסתפר קודם ראש השנה, כדי להראות בזה שאנו בטוחים בהשם יתברך שיוציאנו זכאים בדין, ושיעשה לנו ניסים ונפלאות, והמסתפר ביום ערב ראש השנה ישתדל להסתפר קודם חצות היום, ועל פי הקבלה טוב מאד לגלח שערות הראש הרומזות לדינים וגבורות. בתלמוד ירושלמי (ראש השנה פ"א ה"ג) "רבי חמא בר רבי חנינא ורבי הושעיא חד אמר אי זו אומה כאומה הזאת, בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא, אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים זקנם ואוכלים ושותים ושמחים יודעים שהקב"ה עושה להם ניסים. וכ"כ במחזור ויטרי (סי' שיג) ובטור (סי' תקפא) וכ"פ מרן השו"ע (שם סעי' ד'), וכתב המטה אפרים (אות ז') שיש ליזהר לגלח קודם חצות היום. ועי' בזוה"ק (בהעלותך קנא:) שכתב "וכל מאן דאתי מסטרא דדינא, בעי דלא ירבי שערא בגין דאסגי דינא בעלמא". הרי שגידול השיער גורם ריבוי דין בעולם, ולכן כתבו המקובלים שיזהר ביותר קודם ראש השנה לספר שיער ראשו. ועיין עוד בזוהר חדש (ח"א יתרו נב:) "שערא איהו דינא, וכמה נימין תליין מינה דאינון צבא השמים קיימין על בי דינא רברבא דאיהי גבורה לשמאלא דפעולתה בחיה דאיהי שור ודא גבריאל", וכ"כ בשער הכוונות (ד"א ע"ג) ששערות האיש הם דינים קשים. ועי' בספר נוהג כצאן יוסף (יוזפא עמ' סג) שכתב "לא יגדל אדם שערות ראשו יותר מדאי כי לא זו בלבד שהקלי' יש להם אחיזה בשערות הראש אלא שגם ניוול הוא לו". ועל אחת כמה וכמה ביום ראש השנה שבו נידון האדם מעשיו שיש לו לגלח שערותיו ולא להשאירם שיתארכו, וכן כתבו האחרונים וכ"כ בספר שופר בציון (עמ' יז).
2. ירבה בנתינת צדקה ביום זה, כי היא מסוגלת מאוד ביום זה לכפרה, וגם יכולה שתגן בעדינו בעמדנו למשפט שיוציא לאור משפטינו. כן פסק בספר המנהגות (יח:) וז"ל "ונהגו כל ישראל להתענות בערב ראש השנה ולעשות צדקות גדולות כדאמרינן (ברכות ו:) אגרא דתעניתא צדקה" וכ"כ הכלבו (סי' סד),  והביאם בספר שופר בציון (עמ' יח).
3. מנהג טוב ויפה על פי הקבלה להפריש קודם ראש השנה שיעור ק"ס פרוטות כסף, דהיינו שווי 4 גרם כסף כפי הנמכר בשוק באותו זמן, ויתננו לעניים תלמידי חכמים, ואם יוכל למצוא תלמיד חכם חשוב ומוסמך שיעשה לו סדר פדיון נפש הרי זה משובח, והעושהו בערב ראש השנה, וחוזר ועושה בערב יום הכיפורים, ומחלק המעות לעניים קודם סוכות, כתב רבינו חיים ויטאל שמובטח לו שישלים שנתו. כן כתב בספר שמן ששון (ח"ג דרוש סוכות דקל"ג ע"ד) מצאתי כתוב בגליון בספר בית מועד, מורנו הרב חיים ויטאל זלה"ה היה נוהג בכל ערב ראש השנה לעשות פדיון באופן זה, בערב ראש השנה היה מונה הק"ס פרוטות מניין לבד, והיה שומרם, ובערב יום הכפורים היה עושה הפדיון ושומרם, ובערב סוכות מחלקם. וביאור הדבר מדוע צריך דווקא ק"ס פרוטות עי' להרש"ש בסידורו (ערך פדיון נפש) וז"ל "יקח ק"ס פרוטות כסף ותספרם שלא יהיו חסרים אפי' אחד, בגימטריא "צלם" והם כמספר ארבע שמות "אקו"ק" "אקי"ק" הוי"ה, אדנו"ת, ושם א"ל, והעניין הוא שהמוחין דגדלות המחיים את האדם נסתלקו מעל החולה ונשאר בסוד הקטנות, ומזה הוא ולה עד שמסתלק גם הרשימו של הגדלות ואז מת האדם בר מינן, וכן צריך לעשות לו פדיון מק"ס פרוטות שהם בגימטריא צלם, וגם צריך שיהיו הפרוטות מכסף שהוא גם כן בגימטריא צלם.
4. מצוה על כל איש לטבול בערב ראש השנה במקוה של טהרה כשר, ויועיל לו להשליך מעליו כל הטומאות והמחשבות זרות שנדבקו בו מכל השנה, ויש בעניין זה סודות ורמזים נפלאים לתועלת האדם ביום הדין, ובלבד שיהרהר תשובה בשעה זו. כן כתב בספר המנהגות (ד"ב ע"א) "ונהגו כל ישראל לטבול בנהר בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים, ולולי צינת הארצות האלה מחייבי כל ישראל לעשות כן, דבעל קרי אסור בתפילה". ומקורו מהגמ' (ר"ה טז:) ואמר ר' יצחק חייב אדם לטהר עת עצמו ברגל, שנאמר ובנבלתם לא תגעו". ועי' בספר סדר היום (חודש אלול בסופו) שכתב "ובכל רגל ורגל חייב אדם לטהר עצמו קל וחומר בראש השנה שצריך אדם לחפש אחר הטהרה והקדושה, להתייצב לפני ה' אלוקיו יתברך ויתעלה מן הבא לידו וכו', כדי שיימצא בטהרה בשעת הדין כמי שעומד ומצפה לרחמי שמים הגדולים".