מנהגי ערב ראש השנה
מנהגי ערב ראש השנה
מעלתו של היום גדולה מאד, ויזהר בו האדם ביותר שלא לאבד אפי' רגע אחד, וישתדל בלימוד התורה ובתפילה בכוונה ובקיום המצוות, כי יש בכח יום זה לכפר על כל עוונותיו של כל השנה. וטוב לקרא בתורה מהחומש פסוקים מתחילת פרשת כי תבא עד והגר אשר בקרבך (דברים כו, א-יא) כן כתב הגר"ח פלאג'י בספר מועד לכל חי (סי' יב אות ב) בשם הרב יוסף מורדוך משאלוניקי בספרו נפש יוסף (מועדי רגל ד"ג ע"ב) שהביא דברי המקובל החסיד רבנו דוד שרירו שכתב שיזהר האדם לקרוא בערב ראש השנה בחומש ומפסוק והיה כי תבא, עד והגר אשר בקרבך (סך הכל 11 פסוקים) וכל הקורא פרשה זו הקב"ה מעביר כרוז ברקיע ואומר גביתי חובי מאדם זה כל החובות, ומוחל על כל חטאתיו. וכ"כ הרב בית דין (ער"ה סעי' ה') ובספר שופר בציון (פ"א אות א'). וכתב השל,,ה (דיני ר,,ה נר מצוה אות ז') וז"ל "כל שלשים יום שלפני ראש השנה מחוייב לבער החמץ הוא החורץ המעוול, וביום שלשים שהוא ערב ראש השנה יום אחרון מהשנה, אזי אין ביעור חמץ אלא שריפה, ויהי מודה ועוזב ובל יראה ובל ימצא עוד אפי' במשהו, וערב ר,,ה שהוא ערב ראש חודש לא גרע מערב ראש חודש דעלמא, אדרבה כל שכן ערב ראש חודש זה שהוא יום אחרון בשנה ושהוא למחר יעמוד בדין צריך להיות ירא וזוחל בכובד ראש והכנעה,,.
יש נוהגים להתענות ערב ראש השנה, שו"ע תקפ"א סעי' ב'. וברמ"א מובא שאפי' תינוקות מתענין ועי' משנ"ב (סקט"ז) שביאר שהכוונה לנערים שהגיעו לגיל י"ג ובנות שהגיעו לי"ב. ועי' כה"ח (סקנ"ו) שהביא סמך לזה מהמדרש תנחומא "ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עוונות. משל למדינה שחייבת מס למלך ולא נתנו לו, בא אליה בחיל לגבותו. כשנתקרב אליה בעשר פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו לו אין לנו מה ליתן לך, הניח להם שליש, כיון שנתקרב יותר יצאו בינוני העיר לקראתו, הניח להם השליש השני, כשנתקרב יותר יצאו כל בני העיר לקראתו והניח להם הכל. כך המלך זה הקב"ה, בני המדינה אלו ישראל שמסגלים עוונות כל השנה, ערב ראש השנה הגדולים מתענים ומוותר להם שליש עוונותיהם, בי' הימים – בינונים מתענים ומוותר להם ב' שלישים, ביום הכיפורים הכל מתענים ומוותר להם הכל, במוצאי יום הכיפורים עוסקים במצוות סוכה ולולב ואין עושין עוונות לכך קורא יו"ט ראשון – ראשון לחשבון עוונות". עכ"ל המדרש.
טעם נוסף מדוע נהגו להתענות כתב החיי אדם (כלל קל"ח אות ה') – משום שערב ראש השנה הוא יום אחרון מן השנה וקבלו חז"ל שכל העושה תשובה יום א' בשנה חשוב כאילו שב בתשובה כל השנה. והנה המג"א (סק,,ט) מקשה על הב"י שהרי הוא עצמו פסק בהלכות תענית (סי' תקעה) שאין לאדם לפרסם כשעושה תענית למען הציבור, דלא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול, כמ,,ש בגמ' ברכות (טז:) ופירש"י אם לא הוחזק חכם וחסיד לרבים אין זה אלא גאוה שמראה עצמו שיכול לכוין לבו, ולכאורה קשה מדוע כאן לא כתבו שצריך להסתיר את התענית הזו? ותירץ שכשמתענה על צרת ציבור נראה כיוהרא אם אינו ראוי, אך בתענית ערב ראש השנה מתענה על עוונות עצמו ליכא יוהרא.
מנהג ישראל קדושים ללכת ביום ערב ראש השנה לבית עלמין, ולבקש רחמים מהשם יתברך על קברות הצדיקים, כמ"ש המהרי"ל (תענית יח) משום שבית הקברות מקום מנוחת הצדיקים ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפילה נתקבלה ביותר על אדמת קודש, גם כדי שיבקשו עלינו רחמים, וכן שירחם עלינו בזכותם, ובגמ' (ברכות יח:) ובזוהר (תרומה קמב.) נזכר שנפשותיהם עולות למעלה בראש השנה לחקור ולדרוש מה נעשה בדיננו, ולכן אנו מקדימים ומתפללים שם, כדי שיהא להם כח לבקש עבורנו, גם כשאנחנו מבקשים בעבורם מנוחה, גם הם מבקשים עבורנו חיים טובים. (עי' בזה בספר חסידים סי' תשט – תשיא) ואיתא בגמ' (ב"מ לה:) שאבות העולם מתפללים עבורינו, ובזוהר (שמות טז:) אומר שאלמלא תפילת המתים על החיים לא היינו מתקיימים בעולם אפי' חצי יום). אמנם כאשר מתפלל על קבר הצדיק יבקש מה' יתברך שיתן אליו רחמים בזכות הצדיק וזכות תורתו ומעשיו, ולא ישים פניו ומגמתו אל המתים השוכבים שם. עי' בזה בירושלמי (ברכות ט, א) ובמהרי"ל (מנהגים תענית יח) ובאה"ט (תקפ"א סקי"ז) וא"ר (שם אות טל) חיי אדם (ח"ב סי' קלח אות ה') ועי' עוד בספר שופר בציון (פ"א סעי' ז') שהביא לזוהר הקדוש ועוד דברים בעניין זה.
מנהג טוב ויפה על פי הקבלה, לעשות פדיון נפש קודם ראש השנה, ואם ימצא תלמיד חכם חשוב ומוסמך שיעשה לו סדר פדיון נפש הרי זה משובח, והעושהו בערב ראש השנה וחוזר ועושה בערב יום הכיפורים, ומחלק המעות לעניים קודם סוכות, כתב המהרח"ו שמובטח לו שישלים שנתו. (שופר בציון פ"א אות יא הביא לשמן ששון [ח"ג דרוש סוכות דף קלג ע"ד] והרב חיד"א [סנסן ליאיר ט' ט'])
טוב לעשות בערב ראש השנה הפרשת חלה, לכפר על חטא חוה שנבראה בראש השנה וטמאה את אדם הראשון שהוא חלתו של עולם. (מטה אפרים סי' תקפ"א אות נא, כה"ח שם אות ק).
מצוה על כל איש לטבול בערב ראש השנה במקוה של טהרה כשר, ויועיל לו להשליך מעליו כל הטומאות והמחשבות זרות שנדבקו בו מכל השנה, וצריך להרהר בתשובה בשעה זו. בספר המנהגות (ד"ב ע"א) כתב וז"ל "ונהגו כל ישראל לטבול בנהר בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים, ולולי צינת הארצות האלה מחייבי כל ישראל לעשות כן, דבעל קרי אסור בתפילה". וכ"פ הרמ"א (סי' תקפ"א סעי' ד'), ועי' בספר בית דין (ד"ב ע"ב) שהביא מכמה ספרים המדברים במעלת הטבילה בערב ראש השנה וגם אדם שאין מנהגו כל השנה לטבול במקוה ישתדל מאד היום לטבול ולהשליך מעליו כל הטומאות והמחשבות רעות והרהורים רעים שנדבקו בו כל השנה, ויהרהר בתשובה, עיי"ש. ובספר בן איש חי (פרשת ניצבים ש"א אות ג') כתב לטבול ה' טבילות, האחת יכוין בה בשביל טהרה היינו מטומאת קרי וכדומה, ושניה יכוין בה לתיקון הכעס, ושלישית למתק הדין והגבורה בחסדים, ורביעית לפשוט מעליו בגדי החול ויכוין בזה גם כן תכלה שנה וקללותיה, וחמישית לקבל עליו הארת קדושת יום הזכרון ויכוין בזה תחל שנה וברכותיה.
תגובות
הוספת תגובה